לימוד משנה – הוציא מפתח בנעל חייב או פטור?

 

פרק י' משנה ג'

 

פעם יצא לך לקחת מכשירי כתיבה באמצעות הפה?

במשנה שלפנינו נלמד כלל על מלאכות האסורות בשבת: התורה אינה אוסרת את עשיית המלאכות אלא כאשר הם נעשים בצורה רגילה, אבל אם אדם עושה איזה מלאכה ב'שינוי', כלומר בדרך משונה מהרגיל, אין בכך איסור תורה אלא איסור מדברי חכמים.

גם במלאכת הוצאה בה אנו עוסקים, ישנם אופני הוצאה שאין בהם איסור תורה מאחר שהם נעשים בדרך משונה, וממילא לא חייבים עונש או כפרה על הוצאה זו מרשות לרשות.

המשנה שלפנינו מבארת מה הם האופנים שבהם ההוצאה מוגדרת כ'שינוי', ומה הם הפעולות הנחשבות כהוצאה בדרך הרגילה.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

המוציא – אדם שנוטל חפץ מהבית על מנת להוציאו ל'רשות הרבים',

בין בימינו בין בשמאלו – בין אם הוא הוציא את החפץ כשהוא אוחזו ביד ימין, ובין אם אוחזו בשעת ההוצאה ביד שמאל,

בתוך חיקו – וכן אם האדם הוציא את החפץ כשהוא מונח לו על חזהו ['חיק' הוא החזה], ומדובר בתיק שרגילים לטלטלו כשהוא מונח על החזה,

או על כתיפו וכן אם הוא מונח לו בשעת ההוצאה על הכתף. בכל ארבעת האופנים הללו, המוציא –

חייב – הוא חייב בעונשי התורה על פעולת ההוצאה: סקילה אם ההוצאה היתה במזיד, ו'קרבן חטאת' כשהוציא בשגגה.

והמשנה מבארת מה טעם החיוב על הוצאה בכתף –

שכן משא בני קהת – שהרי את אופני המלאכות האסורות בשבת למדו החכמים מהפעולות שהיו נצרכות לבניין המשכן במדבר.

'בני קהת' הם אנשים משבט לוי, שהיו אחראים על נשיאת כלי הקודש שבמשכן [ארון הברית, המנורה, השולחן ודומיהם] בזמן שעם ישראל נסעו ממקום למקום במדבר.

טעם החיוב על הוצאה בכתף הוא, שמאחר ובמשכן היו עושים מלאכות על גבי הכתף, יש ללמוד מכך לענין איסור הוצאה שפעולה כזו אינה נחשבת להוצאה ב'שינוי', ולכן חייבים עליה כדין הוצאה האסורה מן התורה.

המשנה מבארת רק את טעם החיוב בהוצאה על גבי הכתף, אבל היא לא ראתה צורך לבאר את טעם החיוב בהוצאת חפצים ביד ימין או שמאל וכן בהוצאה ב'חיק',

מאחר שרגילות האנשים בזמנים הקדומים היתה להוציא חפצים בכל ימות השבוע באופנים הללו, וממילא פשוט שאין בפעולה זו שום 'שינוי' הפוטר מעונשי התורה.

 

עכשיו המשנה מונה את האופנים בהם נחשבת ההוצאה כ'הוצאה בשינוי':

כלאחר ידו – אבל אם אדם מוציא חפץ ב'גב ידו', כלומר שלא בתוך 'כף היד' אלא באמצעות הצד האחורי של 'כף היד',

ברגלו וכן אם הוציאו באמצעות הנחתו על גבי הרגל,

בפיו – או שהוציא חפץ כשהוא מונח בתוך פיו [והמשנה מדברת על הוצאת חפצים שאינם ראויים למאכל באמצעות הפה, אבל מיני מאכל אינם נחשבים ל'שינוי' כאשר הם מונחים בפה],

ובמרפקו – או כשהוא מונח על גבי ה'מרפק' שהיא העצם המתקפלת באמצע היד [שעל ידי כפיפת היד כשהיא מקופלת כלפי מעלה, ניתן להניח על גבי עצם המרפק חפצים],

באזנו, ובשערו – כמו כן אם הוא הוציא חפץ באופן שהוא מונח בשעת ההוצאה על גבי האוזן, או כשתחב חפץ בתוך שערו וכך הוא הוציאו,

ובפונדתו ופיה למטה – או שהוציא חפץ כשהוא מונח בתוך חגורה שיש בה חלל, ופתח החלל פונה כלפי מטה, ומשום כך אין דרך האנשים להניח חפצים בחגורה כזו, שהרי החפצים עלולים ליפול ממנו,  

בין פונדתו לחלוקו – או שהחפץ היה מונח בשעת ההוצאה בחלל שבין החגורה לבגד שתחתיו הנקרא 'חלוק', שגם שם אין רגילות האנשים להניח חפצים שמא הם יפלו,

ובשפת חלוקו – או שהחפץ היה מונח בכפל שהיו רגילים לעשות בחלק התחתון של החלוקים [מעין 'מנג'ט' שעושים בזמנינו במכנסי הילדים], שאפילו שניתן להניח בו חפצים, החפצים המונחים בו נוטים ליפול ולכן אין דרך האנשים להניח שם את חפציהם,

במנעלו, בסנדלו – וכן אם החפץ היה מונח בתוך הנעליים, הסנדלים וכדומה.

המוציא חפצים בכל האופנים הללו –

פטור – אין בפעולתו איסור תורה, ולכן הוא פטור מעונש ומכפרה. והטעם –

שלא הוציא כדרך המוציאין – שהתורה אינה אוסרת את עשיית 'מלאכות שבת' אלא כאשר הם נעשים בצורה רגילה, ומאחר ופעולת הוצאה בדרכים הללו היא משונה, אין בה איסור תורה.

אבל החכמים גזרו שגם באופנים אלו אין להוציא, ולכן המוציא ב'שינוי' עובר באיסור מדברי חכמים.

 

הלכה בימינו

 

והעולה ממשנתינו הלכה למעשה:

מאחר וגם פעולת 'הוצאה' מרשות לרשות ב'שינוי' אסורה מדברי חכמים, אין להוציא חפצים מרשות לרשות כלל, גם לא בדרך 'שינוי'.

אכן, לצורך אדם שכל גופו 'חולה' והוא נפל למשכב ואינו יכול לתפקד התירו חכמים את גזירתם, ומותר לעשות עבורו גם מלאכות האסורות מן התורה ב'שינוי'.