לימוד משנה – חול ים האם אפשר לטמון בו סיר בשבת?

 

פרק ד' משנה א'

 

האם מותר לכסות בערב שבת סיר רותח שהוסר מהאש בתוך דבר המשמר את חום התבשיל?

והאם ביום השבת עצמו מותר לכסות סיר שיש בו תבשיל רותח?

במשנה שלפנינו נלמד את דיני הטמנת התבשילים, בערב שבת ובשבת עצמה.

 

אדם שנוטל את קדירתו מעל גבי האש בערב שבת או אפילו ביום השבת עצמו, בדרך כלל הוא מכסה את הסיר מכל צדדיו באיזה דבר שישמר את חום התבשיל. פעולה זו נקראת 'הטמנה'.

[ומדובר במקרה בו אין ברשות האדם 'פלטה חשמלית' או דבר אחר שעליו ניתן להניח את התבשילים בשבת. ובזמנינו רבים נוהגים שגם על המאכלים המונחים על גבי האש המכוסה או הפלטה החשמלית מניחים כיסוי של בד, צמר וכדומה לשמירה נוספת של חום התבשיל].

חכמי ישראל גזרו שתי גזירות בדין 'הטמנת התבשילים':

א. הגזירה הראשונה: שאסור להטמין בדבר שמוסיף חום [כלומר, שהמאכל נעשה רותח יותר על ידי הדבר שהוא מוטמן בתוכו. במשנה מובאות דוגמאות שונות לדברים כאלו, והם נקראים 'דברים המוסיפים הבל']. איסור זה אמור גם לפני כניסת השבת.

טעם האיסור הוא, שיש לחשוש שאם יהיה מותר להטמין בערב שבת בתוך דבר שמוסיף חום, יטמין האדם את תבשיליו גם בתוך 'רמץ' שהוא אפר חם מאוד שיש בתוכו גחלים בוערות, ובשבת כאשר יראה שהם מתחילות להיכבות הוא 'יחתה' בהם,

כלומר הוא יהפוך אותם ויכה בהם כדי שהם יבערו שוב [שכך היא דרך הבערת הגחלים], ובכך הוא יעשה איסור 'הבערת אש' בשבת.

איסור זה הוא גם כאשר רק תחתית הסיר מונחת על גבי דבר 'המוסיף הבל', ואילו שאר צדדי הסיר מכוסים בדבר 'שאינו מוסיף הבל', גם באופן זה אסור להטמין מאכל בערב שבת.

יש שכתבו שיש חומרא גדולה בהלכה זו, שאיסור ההטמנה בערב שבת ב'דבר המוסיף הבל' נאמר גם כאשר הסיר לא מכוסה כלל מכל צדדיו, אלא רק החלק התחתון בלבד מונח על גבי דבר שמוסיף חום, ובשאר צדדיו הסיר מגולה,

שגם באופן זה חששו חכמים שאם נתיר לו פעולה זו הוא עלול להניח את התבשיל על גבי 'רמץ' ולהבעיר את הגחלים בשבת.

[ולפי שיטה זו, מה שלמדנו בפרקים הקודמים שישנם אופנים בהם מותר להשאיר בשבת קדירה על גבי תנור או כירה כשעשו בהם שינוי, שגרפו מהם את הגחלים או שכיסו אותם באפר,

היתרים אלו נאמרו רק כאשר התבשיל אינו נוגע ממש בגחלים או באפר שמכסה אותם, אלא הוא מונח בחלק העליון של התנור או על גבי כסא של ברזל והגחלים מונחים על גבי הקרקע, ואילו איסור ההטמנה על גבי הגחלים נאמר כאשר תחתית הסיר נוגעת בגחלים].

ב. הגזירה השניה: שאסור בשבת להטמין דברי מאכל חמים כלל, גם לא בדבר שלא מוסיף חום אלא רק משמר את החום.

טעם איסור זה הוא, שאם יהיה מותר לאדם להטמין את מאכליו בשבת, יש לחשוש שבשעת ההטמנה הוא ירגיש שהמאכל התקרר והוא יניח אותם על גבי האש כדי שיתחממו שוב, ובכך הוא עלול לעשות איסורי 'בישול' ו'הבערת אש' בשבת.

 

משנתינו באה לבאר את הגזירה הראשונה, והיא מלמדת אילו דברים נחשבים ל'מוסיפים הבל' כלומר שהם גורמים להוספת חום למאכל חם, ואסור להטמין בהם גם בערב שבת,

ואילו דברים נחשבים כמשמרים את החום ואינם 'מוסיפים הבל' ומותר להטמין בהם את המאכלים לפני השבת.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

במה טומנין אלו דברים נחשבים כ'אינם מוסיפים הבל' אלא משמרים את חום התבשיל בלבד, ומותר להטמין בהם בערב שבת את התבשילים שהוסרו מהאש,

ובמה אין טומנין באלו דברים אין להטמין את התבשילים החמים, גם לא בערב שבת, מאחר שהם 'מוסיפים הבל' וחום לתבשיל:

אין טומנין, לא בגפת – אין לטמון את התבשיל בתוך פסולת של זיתים ושומשומים לאחר שנסחט מהם השמן שבהם, מאחר שכאשר הם נוגעים בדבר חם, הם מתחממים מאוד וגורמים לדבר החם שיהיה חם יותר,

ולא בזבל – אין לטמון גם בתוך צואת הבהמות [הנקראים 'גללים'], שגם הם מוסיפים חום נוסף בתבשיל החם,

לא במלח, ולא בסיד, ולא בחול – וכן אין לטמון במלח או בסיד או בחול ים, שגם הם דברים ש'מוסיפים הבל',

בין לחים בין יבשים – בכל חמשת הדברים הללו [גפת, זבל, מלח, סיד וחול] אין לטמון בין אם הם עדיין לחים, שלא עבר הרבה זמן מאז שהם נוצרו או הושלכו [שהזיתים והשומשומים נסחטו לפני זמן מועט ועדיין יש בהם לחלוחית, וכן ה'זבל' נוצר לפני זמן לא רב, וכן ה'מלח' וה'סיד' טריים ולחים], ובין אם הם כבר יבשים מחמת שהם ישנים,

ואף שכאשר הם לחים חומם רב יותר והם מחממים את התבשיל יותר מאשר הם יבשים, בכל זאת גם לאחר שמתייבשים הם מחממים ולכן אסור להטמין בהם.

לא בתבן, ולא בזגים – אין להטמין בערב שבת בתוך קליפות התבואה והענבים,

ולא במוכים – וכן אין להטמין אז בתוך חתיכות של דברים רכים, כמו חתיכות צמר גפן או בבגדים ישנים ובלויים,

ולא בעשבים – וכן אין לטמון בכל מיני העשבים,

בזמן שהן לחים – האיסור לטמון בכל ארבעת הדברים הללו [תבן, זגים, מוכים ועשבים], הוא רק כאשר הם עדיין לחים, שהם לא התיישנו והתייבשו,

אבל טומנין בהן כשהן יבשין – מותר לטמון בהם כאשר הם כבר התייבשו, שאז הם אינם מוסיפים חום לתבשיל אלא רק משמרים את החום הקיים בו, ובכל ארבעת הדברים הללו ישנה לחות טבעית לפני שהם מתייבשים,

[ו'מוכין' לחים הם הצמר רך שנמצא בין רגליה של הכבשה שיש בו לחות טבעית מחמת הזיעה שיוצאת מגוף הכבשה, ולחות זו נשארת גם לאחר גיזת הצמר].

טומנין – מותר לטמון תבשילים בערב שבת בתוך הדברים הבאים:

בכסות ובפירות – בסתם בגד שמעולם לא היתה בו לחות, וכן בתוך מיני פירות שונים [למשל בתוך גרעיני חיטה או גרגירי קטניות],

בכנפי יונה – מותר להטמין את התבשילים גם בנוצות של יונים [והמשנה קוראת לנוצות 'כנפיים'] וכן של שאר העופות [והמשנה כתבה דוגמא של 'יונה' מאחר שהיו רגילים להטמין בנוצותיהם בזמנים ההם],

ובנסורת של חרשים – גם בתוך פסולת של עצים קטנים היוצאים ממכונות הנגרים מותר לטמון,

ובנעורת של פשתן דקה – וכן מותר להטמין בתוך פירורים דקים של פשתן היוצאים מחתיכות הפשתן בזמן סירוקם ונקיונם,

ואפילו שהחתיכות הדקות מחממות יותר מהחתיכות הגסות [העבות יותר], בכל זאת אין זה נחשב כ'מוסיף הבל' ולכן מותר להטמין בהם בערב שבת,

רבי יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה – שלפי דעתו החתיכות הדקות שיוצאות מהפשתן נחשבות כ'מוסיפות הבל' והם גורמות להוספת חום בתבשיל, לכן אין להטמין בהם בערב שבת, אבל מותר להטמין בחתיכות הגסות, שהן 'אינן מוסיפות הבל' וחום בתבשיל.

 

הלכה בימינו

 

ההלכה שיוצאת לנו למעשה מהמשנה:

א. אדם שנוטל בערב שבת את הסירים עם תבשילי השבת מעל גבי האש לאחר שהם התבשלו והם רותחים וברצונו לשמר את החום שלהם בשבת [ומדובר באופנים בהם אין ברשותו 'פלטה חשמלית' או 'בלעך' וכדומה, וממילא אין לו אפשרות לשמר את החום בצורה מותרת על גבי האש עצמה],

אסור לו להניח אותם כשהם מכוסים מכל צדדיהם בתוך דבר שעלול להוסיף חום נוסף בתבשילים. סיבת האיסור היא, גזירה שמא יטמין בתוך גחלים בוערות וכאשר יראה בשבת שהגחלים הולכים ונכבים הוא יהפוך בהם ויעשה איסור תורה של 'הבערה'.

ב. בהגדרת המושג 'הטמנה' נחלקו הפוסקים:

יש שכתבו להחמיר בהלכה זו, שגם 'הטמנה במקצת' אסורה, כלומר שאסור להניח את הסירים על גבי דבר שמוסיף חום, אפילו שהסיר כולו אינו מכוסה. יוצאי עדות המזרח נוהגים כדעה זו להלכה.

ויש שכתבו להקל בזה, שרק כאשר כל הסיר מכוסה מכל צדדיו נחשב הדבר כ'הטמנה', ורק פעולה כזו אסור לעשות בערב שבת בדבר המוסיף חום. יוצאי ארצות אשכנז נוהגים כדעה זו להלכה.

[אך גם לשיטה זו אין לכסות את צדדי הסיר וכיסויו בתוך דבר שאינו מוסיף חום ולהניח את תחתית הסיר על גבי דבר המוסיף חום].

ג. כיום ישנם הנוהגים להטמין את הסירים בתוך חתיכות 'צמר גפן'. דבר זה מותר כאשר הם יבשים, אבל אם הם רטובים או לחים יש שכתבו להחמיר ולא להטמין בהם, מאחר ובאופן זה הם מוסיפים חום.

אבל מותר להטמין את הסירים בתוך 'כריות שינה' או בתוך חתיכות של צמר, מאחר והם אינם מוסיפים חום בכל מקרה [גם כשהם רטובים או לחים].