לימוד משנה – מה הפתרון לאדם שמוצא בכיסו כסף בשבת?

 

פרק א' משנה ד'

 

המשנה שלפנינו היא המשך למשנה הקודמת, שבה למדנו על הלכות שונות שחכמים קבעו כדי שהאדם לא יבוא לעשיית איסורים חמורים מן התורה,

ובמשנתינו מבואר, כיצד גזרו החכמים על שתיים מהאיסורים שלמדנו שם: א. איסור בדיקת הבגדים מכינים לאור הנר בשבת. ב. איסור הקריאה לאור הנר בשבת.

 

דעותיהם של חכמי ישראל נחלקו בדינים רבים בתורה, אחת מהמחלוקות המפורסמות היא מחלוקת 'בית שמאי' ו'בית הלל' [כלומר, תלמידי שמאי הזקן ותלמידי הלל הזקן], שזו היתה 'מחלוקת לשם שמים', כלומר שהם לא נחלקו כדי להחשיב את דעתם או כדי לשמור על כבודם, אלא רק בכדי לברר את האמת במצוות התורה, ולכן הם היו מכבדים מאוד זה את זה.

ברוב הדברים שבהם הם נחלקו ההלכה נפסקה כדעת 'בית הלל', חוץ מהלכות מעטות שבהם נפסקה ההלכה כ'בית שמאי',

במשנתינו מוזכר מעשה שהיה, שבו נחלקו 'בית שמאי' ו'בית הלל' בשמונה עשר דברים ממצוות התורה, ותלמידי 'בית שמאי' היו רבים באותו מעמד ואילו תלמידי 'בית הלל' היו מועטים,

ומאחר שישנו כלל בהלכה ש'יחיד ורבים הלכה כרבים' כלומר שתמיד ההלכה נפסקת כדעת הרבים ולא כדעת המיעוט, נפסקה ההלכה בכל אותם שמונה עשרה הלכות כ'בית שמאי' ולא כ'בית הלל'.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

ואלו מן ההלכות – ששתי ההלכות שקבעו החכמים שלא לעשות שום פעולה המצריכה עיון לאור הנר בשבת בבדיקת הבגדים ובקריאה בספר, הלכות אלו הן משמונה עשר ההלכות,

שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גוריון כשעלו לבקרו – שכאשר כל חכמי ישראל באו לבקר את חנניה שהיה מגדולי הדור בתקופת תלמידי שמאי והלל, הם דנו שם בנושאים השנויים במחלוקת בין החכמים והיו מכריעים מהי ההלכה באותם נושאים, ובאחת מהפעמים,

נמנו – חכמי ישראל עמדו למנין, שהם ספרו כמה מהם היו בדעה אחת – כדעת 'בית שמאי', וכמה מהם סברו אחרת – כדעת 'בית הלל',

ורבו בית שמאי על בית הלל – שבאותו מעמד היו תלמידי שמאי רבים מתלמידי הלל, ולכן נפסקה ההלכה כדעת 'בית שמאי,

ושמונה עשר דברים גזרו בו ביום – שבאותו מעמד הוכרעה ההלכה כדעת בית שמאי בשמונה עשר דברים שהם החמירו יותר מבית הלל,

ושניים מאותם גזירות הם ההלכות שלמדנו במשנה הקודמת: א. שאסור לבדוק את הבגדים מכינים בליל שבת לאור הנר. ב. שאסור לקרוא מתוך ספר בעיון לאור הנר בשבת.

 

בנוסף הם גזרו באותו מעמד גזירה נוספת בהלכות שבת:

שאדם ההולך בדרך ב'רשות הרבים' סמוך לשקיעת השמש ויש על גופו חפצים שונים וברצונו להביאם לביתו,

מותר לו גם לאחר השקיעה להוביל את חפציו באופן שילך ויעצור בכל פעם, באופן שלא ילך ארבע אמות ברציפות ב'רשות הרבים' כדי שלא יעבור על איסור תורה של 'הוצאה',

ובאופן שיש גוי שהולך יחד איתו, אין לו לטלטל את חפציו כלל, אלא הוא יתן לגוי שיקח אותם עבורו [שהחכמים אסרו גם טילטול של פחות מארבע אמות ברשות הרבים בשבת, ורק באופן שאין גוי שיכול לקחת עבורו את חפציו התירו לו החכמים את האיסור שהם גזרו,

מאחר שהם ידעו שאדם אינו יכול לוותר על ממונו ואם לא יתירו לו את האיסור הקל של 'פחות מארבע אמות' הוא עלול לעבור על האיסור החמור של טילטול ארבע אמות ב'רשות הרבים'].

 

שאר הגזירות שגזרו החכמים באותו מעמד הם בעיקר בהלכות טומאה וטהרה של 'תרומה' המופרשת מהתבואה, ובהלכות הטומאה שגזרו החכמים על הגויים עובדי האלילים, כדי שהיהודים לא יתחברו עמם ולא יתחתנו איתם.