לימוד משנה – מותר למכור מקרר לגוי ביום שישי?

 

פרק א' משנה ז'

 

אסור ליהודי לומר לגוי לעשות עבורו מלאכה האסורה בשבת!

איסור זה הוא מדברי חכמים, והוא נקרא 'אמירה לנכרי'.

הטעם לגזירה זו הוא, שאם הוא יאמר לגוי לעשות מלאכה עבורו, מלאכות שבת לא יהיו שוב חמורות בעיניו, ולבסוף הוא עצמו יבוא לעשות מלאכות האסורות בשבת.

חכמים מצאו רמז להלכה זו בתורה, שכתוב "כל מלאכה לא יֵעָשֶה בהם" ומכך שהתורה לא כתבה "לא תעשה בהם", משמע שאפילו מלאכה הנעשית על ידי אדם אחר אסור לעשותה בשבת.

איסור זה כולל גם אמירה לגוי בערב שבת, שאסור ליהודי לומר לגוי לפני השבת לעשות עבורו בשבת מלאכה האסורה ליהודים.

 

במשנה שלפנינו נלמד על כמה פעולות שיהודי עושה יחד עם הגוי בערב שבת סמוך לכניסת השבת, למשל מכירת חפץ לגוי, או סיוע לגוי להרים משא כבד,

ובכל האופנים שנראה במשנה היהודי נותן לגוי אפשרות לקחת חפץ שלו [של הגוי] לביתו, אבל הגוי לא יספיק להגיע לביתו עד כניסת השבת, ויוצא שהיהודי סייע בעדו לעשות מלאכה האסורה ליהודי לעשותה בשבת,

האם יש איסור בדבר, מאחר שעלולים הרואים לטעות ולחשוב שהיהודי אמר לגוי לקח עבורו [עבור היהודי] חפץ שלו [של היהודי] לבית הגוי, ולכן יש בכך איור 'אמירה לגוי' [שגם דבר הנראה כאמירה לגוי יש לאסור],

או שהדבר מותר, שאין לחשוש לאנשים טועים שיחשבו שהיהודי עשה איסור 'אמירה לגוי',

בהלכה זו נחלקו גם כן 'בית שמאי' ו'בית הלל'.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

בית שמאי אומרים: אין מוכרין לעובד כוכבים – אסור ליהודי למכור חפץ לגוי בערב שבת סמוך לשקיעת השמש,

ואין טוענין עמו – וכן אסור ליהודי לעזור לגוי לטעון על חמורו משא כבד סמוך לכניסת השבת,

ואין מגביהין עליו – וכמו כן אין להגביה על גבו של הגוי משא כבד לפני כניסת השבת,

אלא כדי שיגיע למקום קרוב – כלומר, שכל הפעולות הללו מותרות רק אם בכוונת הגוי ללכת עם חפציו למקום קרוב, שיש לו אפשרות מעשית לבוא לאותו מקום לפני כניסת השבת

[ובאופן זה אפילו אם הדבר ברור שהגוי יתעצל ולא יגיע למקומו לפני כניסת השבת הדבר מותר, מאחר ורק אם הוא לא יכול להגיע למקומו עלול הדבר להתפרש כאילו הגוי שליח של היהודי לקחת את החפץ בשבת, אבל אם יש באפשרותו להגיע למקומו, אין הדבר לנראה כאילו היהודי ביקש מהגוי לעשות עבורו מלאכה בשבת, אלא יאמרו שהיהודי ביקש לעשות את המלאכה בערב שבת, והגוי החליט על דעתו לעשותה בשבת].

אבל אם אין באפשרותו של הגוי להגיע למקומו לפני השבת, אסור למכור לו ולסייע לו בהטענת המשא,

מאחר שהרואים את הגוי לוקח מידיו של היהודי את החפצים והולך למקומו, עלולים לטעות ולחשוב שהיהודי שלח את הגוי לקחת עבורו את החפצים שלו [של היהודי], תוך כדי עשיית מלאכות האסורות בשבת, ולכן הדבר אסור כדין 'אמירה לגוי' האסורה בשבת מגזירת חכמים,

שגם דבר הנראה כ'אמירה לגוי' אסרו חכמים לעשות בשבת.

ובית הלל: מתירין – שלפי דעתם אין לחשוש שכאשר יראו את היהודי נותן חפצים לגוי, הם יחשבו שהיהודי שלח את הגוי לעשות עבורו מלאכה בשבת,

ולכן מותר למכור ולסייע לגוי לטעון את משאו בערב שבת, גם אם הדבר ברור שהגוי יעשה לאחר כניסת השבת מלאכות האסורות ליהודי בשבת,

אבל גם 'בית הלל' מודים, שבאופן שהיהודי מוכר לגוי חפץ סמוך לכניסת השבת, צריך שהגוי יצא מביתו של היהודי עם החפץ שהוא קנה לפני כניסת השבת,

אבל אסור למכור חפץ לגוי בערב שבת אם הגוי יצא מבית היהודי בשבת עצמה, שבאופן זה הדבר נראה כאילו היהודי שלח את הגוי ואמר לו לקחת עבורו את החפץ בשבת, והדבר אסור משום 'אמירה לנכרי'.

 

הלכה בימינו

 

וההלכה שיוצאת לנו למעשה מהמשנה:

א. מותר למכור לגוי חפצים בערב שבת גם בזמן הסמוך לכניסת השבת, וכן מותר לסייע לגוי לקחת חפצים שלו [של הגוי] מביתו של היהודי לפני השבת, גם אם הדבר ברור שהגוי יטלטל את החפץ ב'רשות הרבים' ויעשה 'מלאכת הוצאה' האסורה ליהודי בשבת.

ב. אסור למכור לגוי חפצים סמוך לכניסת השבת, כשהגוי יצא עם החפצים מביתו של היהודי בשבת, שבאופן זה נראה הדבר כאילו היהודי אמר לגוי לעשות מלאכה עבורו בחפציו [עבור היהודי בחפצי היהודי].

ג. יש שכתבו שמותר למכור לגוי בערב שבת ולהשכיר לו מקום קטן בביתו [של היהודי] כדי שיחשב כאילו החפץ כבר נמצא בביתו של הגוי, ואז אפילו אם הגוי יבוא בשבת ויוציא את החפץ מבית היהודי אין לאסור.

ההלכה אינה כדעה זו, ורק במקום הפסד גדול ניתן לסמוך על עצה זו. וכן אם הגוי תקיף ואלים והיהודי חושש שיזיק לו, יעשה עצה זו של השכרת מקום בביתו של היהודי לגוי.