לימוד משנה – מותר למפעל לעבוד בשבת על אוטומט?

 

פרק א' משנה ו'

 

אסור בשבת לכבס או לנקות כל דבר מלוכלך, איסור זה נקרא 'מלאכת מֶלַבֵּן'!

באיסור זה כלולים כמה מעשים שונים, למשל שטיפת בגד מלוכלך במים, וכן ליבון של פשתן [לעשות אותו לבן יותר ולנקותו מלכלוכים שדבקו בו] בתוך תנור חם.

 

כמו כן אסור בשבת גם לשרות צמר לבן בתוך קערה גדולה שיש בה 'צבע' כדי שהצמר יהיה צבעוני, איסור זה נקרא 'מלאכת צובע'.

 

איסור נוסף עליו נלמד במשנה שלפנינו הוא 'מלאכת צידה', שאסור לצוד [לתפוס] חיות עופות ודגים בשבת על ידי פריסת 'מצודות'.

שלשת המלאכות הללו אסורות מהתורה, והם חלק מהשלושים ותשעה מלאכות שהיו ב'משכן' והתורה אסרה את עשייתם בשבת.

 

המשנה שלפנינו היא המשך למשנה הקודמת, והיא מלמדת שגם במלאכות הללו: 'מלבן', 'צובע' ו'צידה', ישנם שתי דעות של 'בית שמאי' ו'בית הלל', האם מותר לעשותם בערב שבת כשהדבר ברור שהמלאכה תמשיך ותיעשה גם בשבת עצמה [ממילא, ללא פעולת האדם].

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

בית שמאי אומרים: אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור – שאסור לאדם לשים בערב שבת חתיכות של פשתן בתוך תנור, כדי שעל ידי חום התנור יוסר הלכלוך שדבק בהם והם יהיו לבנים ונקיים יותר, שהרי אסור לעשות מלאכה זו בשבת מטעם איסור 'מלבן',

אלא כדי שיהבילו מבעוד יום – שרק אם הוא יודע שמלאכת הליבון תיגמר לפני כניסת השבת הדבר מותר, אבל אם מלאכת הניקוי תימשך לתוך השבת אסור להניח אותו בתנור גם לפני השבת,

ולא את הצמר ליורה – שכמו כן אסור לדעת 'בית שמאי' להכניס צמר לבן בערב שבת לתוך קערה גדולה שיש בה צבע כדי שהצמר יספוג את הצבע,

אלא כדי שיקלוט העין – שרק אם הדבר ברור שהצמר יהיה צבוע כראוי לפני כניסת השבת הדבר מותר, אבל אם רק בשבת עצמה תיגמר מלאכת הצביעה אסור לשרותו בקערה גם לפני השבת,

טעם האיסור בשני המקרים הוא, שהתורה אוסרת על האדם להשתמש בשבת בכלים שברשותו לעשיית מלאכות האסורות בשבת, אפילו אם המלאכות יעשו מאליהן ללא פעולת האדם,

איסור זה נקרא 'שביתת כלים' – שחובה על האדם לדאוג שכליו ישבתו ולא יעשו מלאכה, כשם שהוא מחוייב לדאוג ל'שביתת בהמתו' – שבעלי החיים שברשותו לא יעבדו בשבת,

ובית הלל: מתירין – שמותר להניח חתיכות פשתן בתנור כדי ללבנם, וכן מותר לשרות צמר לבן בקערת צבע, גם אם מלאכת הליבון או הצביעה לא תגמר לפני השבת,

שהתורה לא אסרה על האדם להשבית את כליו מעשיית מלאכה, ומאחר שהאדם עצמו לא עושה בשבת שום פעולה אסורה אלא המלאכה נעשית מאליה בכלי, לכן הדבר מותר,

ולדעתם אף שהתורה מצוה על 'שביתת בהמתו' [וכן שאר בעלי חיים שברשותו של האדם], היא לא מצוה על 'שביתת כלים'.

 

עכשיו המשנה מלמדת הלכה נוספת שבה נחלקו 'בית שמאי' ו'בית הלל':

בית שמאי אומרים: אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים – שאסור לאדם לשים 'מצודות' בערב שבת כדי שיתפסו בהם בעלי חיים,

אלא כדי שיצודו מבעוד יום – שרק אם ברור לו שהם יתפסו בערב שבת, שהוא הניחם במקום שבעלי חיים רבים מצויים הדבר מותר [ומדובר ב'מצודות' שניתן לתפוס בהם בעל חיים אחד או שניים ולא יותר, שאם יתפסו בהם בערב שבת, לא יתפסו שם שוב בעלי חיים בשבת],

אבל אם יש חשש שגם בשבת עצמה יתפסו במצודה בעלי חיים, אסור לשים אותם גם בערב שבת.

ובית הלל: מתירין – שלפי דעתם גם אם ישנו חשש שיתפסו בעלי חיים במצודות בשבת, מותר להניחם בערב שבת, מאחר שהאדם לא עושה שום מלאכה האסורה בשבת, והתורה לא מצוה את האדם על 'שביתת כלים'.  

 

הלכה בימינו

 

וההלכה שיוצאת לנו למעשה מהמשנה:

מותר לאדם להניח ביום שישי סמוך לכניסת השבת אגודות של פשתן בתוך תנור חם לצורך ליבונו [לנקותו משאריות של לכלוך שנדבק בו], אפילו אם הוא יודע שהליבון לא יגמר לפני השבת אלא רק בשבת עצמה,

שאדם אינו חייב לדאוג שלא יעשה מלאכה בכלים שברשותו.

מסיבה זו מותר גם לאדם להשרות בערב שבת צמר לבן בתוך קערה שיש בה מי צבע, אפילו אם יודע שהצביעה תיגמר בשבת עצמה,

וכן מותר לו להניח מצודות של בעלי חיים בערב שבת, אפילו אם יתכן שהחיות יתפסו בהם במהלך יום השבת.