לימוד משנה – למרוח משחה ביום כיפור מותר?

 

פרק ט' משנה ד'

 

רגיל למרוח על הגוף 'שמנים' ו'קרמים'?

עליך לזכור, שב'יום הכיפורים' פעולות אלו אסורות!

שמלבד המצוה לצום ב'יום הכיפורים' [להמנע מאכילה ושתיה], יש איסור נוסף – לסוך את הגוף בחומרי סיכה שונים, 'שמנים' 'ג'ל סיכה' 'קרם גוף' וכדומה. פעולות אלו אסורות ב'יום הכיפורים' מדברי חכמים.

 

כאשר התורה מצוה על איסורי 'יום הכיפורים' היא כותבת כך: 'בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם', אך היא לא מפרטת מהו אותו עינוי. חכמים למדו, שכוונת התורה באיסור זה היא, שיש להמנע ביום זה מאכילה ושתיה לגמרי, מאחר שעל ידי ה'צום' גוף האדם מעונה.

חכמים הוסיפו וגזרו, שאסור גם לסוך את הגוף בשמנים שונים ב'יום הכיפורים'. המשנה שלפנינו מביאה רמז מפסוק בספר 'תהלים' לגזירה זו.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

מנין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכפורים – מהיכן למדו חכמים שיש לגזור שלא לסוך את הגוף ב'שמנים' ובקרמים שונים ב'יום הכיפורים' לצורכי תענוג הגוף?

אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר – כלומר, אף שלא מצאנו ראיה ממשית לגזירתם בפסוקי התנ"ך, בכל זאת יש לכך רמז בפסוק בספר תהלים,

שנאמר – שכאשר דוד המלך מתאר את צרותיו, הוא מספר על רודפיו שדיברו עליו 'לשון הרע' לפני שאול המלך, ומחמת כך הוא רדף אחריו להורגו. בתוך דבריו מבקש דוד שתבוא עליהם קללה, וכך הוא אומר עליהם: 'וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה כְּמַדּוֹ', שהקללה תסובב את כל גופו של רודפו מבחוץ, כמו שהבגד מסובב את כל הגוף, וכמו כן –

וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו – שהקללה גם תחדור לתוך גופו של הרודף אותו, כמו המים החודרים לתוך קרבי האדם לאחר השתיה, וכמו השמן הנספג בעור ובעצמות האדם על ידי פעולת ה'סיכה'.

מכך שהפסוק השוה את חדירת המים לתוך הגוף לחדירת השמן [שהוא השתמש בשניהם כדי להמשיל קללה אחת] למדו החכמים, שכשם שהשתיה אסורה ב'יום הכיפורים' כדי שהגוף יהיה מעונה, כך גם הסיכה בשמן אסורה מאותו טעם, שאדם שרגיל לסוך את גופו וב'יום הכיפורים' הוא נמנע ממנה, גופו מעונה.

אבל איסור הסיכה אינו דומה בחומרתו לאיסור אכילה ושתיה ב'יום הכיפורים', שמי שאוכל ושותה ביום זה נענש בעונש 'כרת' [שהוא מת בקיצור ימים, ובניו ימותו בחייו], אבל על ה'סיכה' אין עונש 'כרת' אלא איסורו מדברי חכמים, ודינו ככל מי שעובר על גזירות חכמים, שהוא חייב 'מלקות' [ששליח בית הדין מכה על גופו ברצועת עור, כדי שישוב בתשובה על העבירה].

 

הלכה בימינו

 

וההלכות העולות מדברי המשנה הם כדלהלן:

א. ב'יום הכיפורים' אסור לסוך אפילו איבר אחד או חלק קטן בגוף ב'שמן', או בחומר סיכה אחר.

גם כאשר ה'סיכה' אינה נעשית עבור הנאת הגוף, אלא כדי להעביר לכלוך וכדומה, הדבר אסור [שיש לגוף הנאה מיוחדת מהסיכה, ולכן גם כאשר האדם אינו מתכוון להנאה זו, סוף סוף הגוף נהנה ולכן הדבר אסור]. איסור זה הוא מדברי חכמים.

ב. אדם חולה הזקוק לסיכה כדי להבריא, אם הוא חולה מסוכן, ואם לא יסוך יש סכנה שימות, מותר לו לסוך כהרגלו.

אם אין סכנה שימות מחמת מחלתו, וכן אדם שיש לו פצעים ['חטטים'] בראשו והוא סובל מכך סבל רב, והסיכה בשמן מרפאת את הפצעים, אבל הפצעים אינם מסכנים את חייו, הדין תלוי וכדלהלן:

אם במקום בו הם מתגוררים, פעולת הסיכה מקובלת ומשתמשים בה בימות החול גם אנשים בריאים, מותר לחולה ולבעל החטטים לסוך את גופם ב'יום הכיפורים', שמאחר ואיסור זה קל מאיסור אכילה ושתיה, התירוהו חכמים במקום חולי או צער גדול.

אבל אם באותו מקום אנשים בריאים אינם נוהגים לעשות פעולה זו בימות החול, אין לחולה שאין בו סכנה ולבעל החטטים לסוך את פצעיהם, מאחר ובהלכות שבת נאמרה הלכה: שאסור לעשות פעולות רפואיות בשבת [וכן ב'יום טוב' וב'יום הכיפורים'], אם ניכר שהפעולה נעשית לצורך רפואי.

לכן, במקום כזה שאנשים בריאים אינם סכים את גופם, פעולת הסיכה ניכרת כצורך רפואי ולא כפעולת תענוג בלבד, והדבר אסור.