לימוד משנה – מטריה בשבת מותר או אסור?

 

פרק ו' משנה ט'

 

האם מותר לצאת מהבית בשבת עם חפצים המונחים על הגוף כ'סגולה' לרפואה?

 

במשנה שלפנינו נלמד על שני דברים שמותר לצאת עמהם בשבת מהבית לרחוב במקום שאין בו 'עירוב': א. עם 'סגולה' המונחת על הגוף לצורך רפואת הגוף או הנפש. שכל דבר שמונח לצורכי בריאות נחשב 'תכשיט' ומותר להוציאו מהבית בשבת.

ויש בהלכה זו חידוש, שאפילו שחכמים אסרו לעסוק ברפואת הגוף בשבת למי שאינו חולה ממש ['חולה' הוא מי ש'נופל למשכב' ולא יכול לתפקד בכלל], מאחר שהם חששו שעל ידי כך יבוא האדם לטחון את ה'סממנים' [את החומרים שמהם עשויים התרופות] ובכך הוא יעבור על איסור תורה של 'מלאכת טוחן',

גם אחרי גזירה זו, התירו חכמים להתרפאות בשבת בדבר שאף פעם לא טוחנים אותו לצורך הכנת הרפואה, ולכן 'סגולות' העשויות מחומר קיים בלא צורך של טחינת החומר וכדומה, מותר להתרפאות מהם בשבת. [והדבר מותר רק כשברור שהיא עוזרת ומרפאה, אבל אם יש ספק בכך אין להוציאה כמו שלמדנו במשניות הקודמות שאסור לצאת בשבת לרחוב עם 'קמיע שאינו מומחה'].

ב. מותר לילדים לצאת בשבת מהבית עם בגד שתפורים בו פעמונים לנוי, מאחר שזה נחשב 'תכשיט' עבורם [בשונה מבהמות שראינו בפרק הקודם שאין להוציאם בשבת עם פעמונים מדברי חכמים, מטעם גזירת 'מראית העין', שמאחר שכך יוצאים מוכרי הבהמות לשוק, והאנשים הרואים את הבהמות כשהם ברחוב עם הפעמונים יחשדו שבעליהם עוסק במכירתם בשבת ובכך הוא עושה איסור של 'משא ומתן' בשבת].

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

הבנים יוצאין בקשרים – ישנם ילדים קטנים שמצטערים מאוד בכל פעם שהם נפרדים מאביהם מחמת געגועיהם אליו, ובכדי להפחית את מידת הגעגוע היו בזמנים הקדומים משתמשים עם 'סגולה': היו חותכים חתיכה מנעלו הימנית של האב וקושרים אותה בידו השמאלית של הילד, וכך הוא היה נרפא מגעגועיו.

המשנה מלמדת, שלא צריך למנוע מאותם ילדים לצאת לרחוב עם הרצועה הזו כשהיא קשורה להם בידיהם, מאחר ש'סגולה' זו היתה מוכרת בכל העולם כדבר שמרפא, וממילא זה לא 'משא' אלא 'תכשיט' שמותר לצאת עמו בשבת [אבל דבר שמוגדר 'משא' יש למנוע מהילדים לצאת עמו בשבת, שאפילו שהם לא חייבים לקיים את  המצוות, על אביהם מוטלת מצווה לדאוג שהם ימנעו מעשיית מלאכות בשבת, כמו שכתוב בתורה 'לא תעשה מלאכה אתה ובנך ובתך'].

ובני מלכים בזוגין – כמו כן מותר לבני מלכים הלובשים בגדי פאר, לצאת בשבת מביתם עם בגד שתפורים אליו פעמוני זהב לנוי, שמאחר שהם מייפים את הבגד הם נחשבים ל'תכשיט' שמותר לצאת עמו לרחוב גם בלא 'עירוב'.

אבל דוקא עם פעמונים שתפורים בבגד מותר להם לצאת לרחוב בשבת, אבל עם פעמון שאינו מחובר בבגד אלא רק תלוי בצווארם של בני המלכים [שמשתמשים בו כ'תליון' בשרשרת וכדומה] אסור מדברי חכמים לצאת בשבת, שיש לחשוש שהם יפלו ויטלטלו אותם בידים ארבע אמות ב'רשות הרבים' [ויש על כך איסור תורה של 'הוצאה' במקום שאין 'עירוב'].

וכל אדם – גם לבני אדם רגילים שאינם 'בני מלכים' מותר לצאת עם פעמונים התפורים בבגד, שהרי זה מייפה את הבגד ונחשב 'תכשיט' עבור כל אדם, [ויש בכך חידוש, שאפילו אדם עני שבגדים אלו אינם מתאימים למצבו הכלכלי, אין לחשוש שילעגו לו חבריו על שהוא לובש בגדי עשירים, ובכך יגרמו לו לקחת את הפעמונים בידים ארבע אמות ב'רשות הרבים', שמאחר והפעמונים תפורים בבגד אין לחשוש לנטילתם כלל].

אלא שדברו חכמים בהווה – מה שהמשנה הביאה דוגמא של 'בני מלכים' הוא בגלל שכך המנהג, שבני המלכים הולכים עם בגדים שמחוברים אליהם פעמונים, ואילו שאר האנשים הולכים עם בגדים פשוטים יותר שאין בהם פעמונים, אבל באמת אין הבדל בין בני המלכים לשאר בני אדם בהלכה זו.

ודוקא עם פעמונים שאינם משמיעים קול בזמן טילטולם [שהוציאו את ה'עינבל' שבתוכם או שסתמו אותם עם בגד] מותר לצאת, אבל עם פעמונים המשמיעים קול אסור ללכת גם בבית, שחכמים אסרו להשמיע קול מכלי בשבת.

 

הלכה בימינו

 

ההלכות העולות מדברי המשנה הם כדלהלן:

א. מותר לאדם לצאת בשבת מביתו לרחוב [אפילו במקום שאין בו 'עירוב'] כשהוא לבוש בבגד שתפורים בשפתו פעמוני זהב לנוי שהרי זה 'תכשיט' שמותר להוציאו בשבת. ואפילו לעני מותר לצאת עם בגד כזה, שגם עבורו נחשבים הפעמונים ל'תכשיט'.

ודוקא כשהם אינם משמיעים קול מותר לצאת איתם לרחוב בשבת, אבל אם הם משמיעים קול כשמנענעים אותם אסור מדברי חכמים ללבוש בגד זה גם בתוך הבית, מטעם איסור 'השמעת קול מכלי' בשבת.

ב. אם הפעמונים אינם תפורים בבגד אלא תלויים בשרשרת שבצוואר, אין לצאת איתם בשבת, שיש לחשוש שהם יפלו מהשרשרת ויטלטלו אותם בידים ארבע אמות 'ברשות הרבים',

ואם האדם שלובש את הבגד אינו עשיר, ובגד זה אינו מתאים למעמדו הכלכלי, אפילו אם הפעמונים קשורים לבגד בצורה מהודקת אין לצאת איתם בשבת, כל זמן שאינם תפורים,

מאחר שיש לחשוש שחבריו ילעגו לו על שלובש בגד שאינו הולם אותו, והוא ישלוף את הפעמונים מהקשירה ויקח אותם בידיו ובכך הוא יעשה איסור תורה של 'הוצאה'.

אבל אם הם מחוברים לבגד בתפירה מותר לכל אדם לצאת עמם, שאין לחשוש שהוא יקרע אותו מהבגד בשבת.

[ובגד שהפעמונים אינם תפורים בו אלא תלויים או קשורים בו ולובש אותו ילד קטן שאינו מבני העשירים, יש לאביו למנוע ממנו שלא יצא עם בגד זה, שיש לחשוש שכאשר הם ילכו ברחוב ילעגו עליהם על שהילד לבוש בבגדי עשירים, ואביו ישלוף אותם מהבגד ויטלטל אותם בידיו באיסור].

ג. מטעם זה מותר לצאת בשבת עם 'כובע' שמחובר ל'מעיל גשם' [אפילו בזמן שלא יורד גשם], שמאחר והוא נצרך בזמן הגשמים הוא נחשב חלק מהמעיל עצמו ולכן דינו כ'מלבוש' שאין בו איסור 'הוצאה'.

ואפילו כשהוא לא מחובר למעיל בתפירה אלא באמצעות כפתורים או רוכסן בלבד, אם אין לחשוש שיפול ברחוב מהמעיל לקרקע מותר לצאת עמו בשבת [בשונה מפעמונים שצריך שיהיו תפורים בבגד],

ואין לחשוש שילעגו לו על הכובע ומחמת כך הוא ישלוף את הכובע מהמעיל ברחוב, מאחר וכך נוהגים לעשות את כל המעילים, לכן מספיק חיבור פשוט יותר [לצורך החשבתו כחלק מהבגד ולא  כ'משא' בפני עצמו].