לימוד משנה - מותר לגבר לצאת עם טבעת בשבת?

מסכת שבת פרק ו' משנה ג'. בשיעור זה יתבאר האם מותר לגבר לצאת בשבת לרשות הרבים, ומה הדין באשה.

 

פרק ו' משנה ג'

 

האם מותר לטייל בשבת ברחוב עם טבעות באצבעות?

במשנה שלפנינו נלמד, שבזמנים הקדומים היו שני סוגים של 'טבעות', היו 'טבעות' המיועדות לגברים בלבד, והיו טבעות המיועדות לנשים בלבד,

את הטבעות שהיו בהם 'חותמת' רק הגברים היו עונדים ולא הנשים, ואילו את הטבעות שלא היתה בהם 'חותמת' היו הנשים בלבד עונדות באצבעותיהן.

משנתינו מלמדת, שמאחר ולא היה דרך הנשים לענוד טבעת שיש בה 'חותמת', הן לא נחשבות כ'תכשיט' עבור האשה אלא 'משא' [כמו כל חפץ שכאשר אין לו משמעות של 'מלבוש' או 'תכשיט' הוא נחשב ל'משא'], ויש איסור תורה בהוצאתו מהבית לרחוב.

 

כמו כן, לאחר שבמשניות הקודמות למדנו מה הם התכשיטים שאסור לאשה לצאת עמם בשבת מהבית לרחוב מדברי חכמים,

במשנתינו יפורטו תכשיטים נוספים שיש איסור מן התורה לאשה לצאת ולטייל כשהיא עונדת אותם ברחוב בשבת, מאחר שגם הם נחשבים 'משא' [ויש בכך איסור מטעם 'מלאכת הוצאה']. ישנם כמה סוגים של 'משא' בתכשיטי האשה:

א. כאשר הם מיועדים לעשיית מלאכה ולא להתקשט בהם [למשל 'מחט' של תפירה].

ב. כשהם לא מיועדים לאשה אלא לאיש [כמו ה'טבעת' עם ה'חותמת'].

ג. גם תכשיט רגיל שדרך האשה להתקשט עמו, אסור להוציאו מן התורה כאשר האשה לא מניחה אותו במקום המיועד לו, למשל כשהדרך להתקשט בו בראש והיא מניחה אותו על אחד מבגדיה.

ד. כאשר התכשיט נדיר, ובדרך כלל הנשים לא מתקשטות בו.

ובטעם האחרון ישנן שתי דעות בין חכמי ישראל, האם אשה שמניחה על גופה בושם יקר בכדי להעביר את הריח הרע הנודף מגופה נחשב הדבר עבורה כ'תכשיט' ומותר לה מן התורה לצאת עמו, או שמאחר ורוב הנשים אינן מניחות אותו על גופן אין זה תכשיט אלא 'משא'.

[אבל לכל הדעות אסור מדברי חכמים לצאת עמו בשבת, מאחר שיש לחשוש שהיא תסיר אותו מגופה כדי להראותו לחברותיה והיא עלולה לטלטל אותו בשגגה ארבע אמות ב'רשות הרבים' באיסור].

 

יש לציין, שכל דברי המשנה המלמדת את דיני 'מלאכת הוצאה' אמורים דווקא במקום שלא עשו 'עירוב' [כלומר שלא הקיפו את כל השכונה או העיר בחוט או בגדר], רק באופן זה הוצאת החפץ מהבית אל הרחוב הראשי אסור באיסור תורה, אבל במקום שיש 'עירוב' אין איסור 'הוצאה' מאחר שכל המקום המוקף נחשב כ'רשות' אחת וממילא אין בזה איסור 'הוצאה'.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

לא תצא אשה במחט הנקובה – אין לאשה לצאת בשבת מביתה ל'רשות הרבים' כשתחובה לה בבגדיה מחט שיש בה נקב הראויה לתפירת בגדים,

שמאחר ועיקר השימוש שלה הוא לצורך תפירה אין היא נחשבת כתכשיט אלא 'משא' ואסור מן התורה לצאת עמו בשבת.

ולא בטבעת שיש עליה חותם – כמו כן אין לאשה לצאת כשיש באצבעותיה טבעת שבראשה יש חותמת, מאחר והיא תכשיט גברי והנשים לא עונדות טבעת כזו כתכשיט, הוא נחשב עבורה 'משא' האסור בהוצאה מן התורה.

ולא בכוליאר – כמו כן אין לאשה לצאת עם סיכה המיועדת לקשירת פתח החלוק סמוך לצוואר, באופן שהיא לא מניחה אותו במקום המיועד לו אלא היא מניחה אותו על בגדיה כדי שיראו את עושרה הרב,

שכל תכשיט שאינו במקומו המיועד לו נחשב 'משא' בשבת, ואסור מן התורה להוציאו מהבית למקומות ציבוריים.

ולא בכובלת – אין לאשה לצאת כשבצווארה תלויה קופסה העשויה מזהב או כסף ובתוכה מונח בושם, הנשים שהיה נודף מגופן ריח רע היו עונדות תכשיט זה בכדי להעביר את הריח,

ולא בצלוחית של פלייטון – וכן לא תצא האשה עם 'צלוחית' קטנה התלויה לה כמו שרשרת כשבתוכו יש בושם יקר הנקרא 'פלייטון',

סיבת האיסור בשתיהן היא, שמאחר ורוב הנשים אינן נוהגות לענוד בשמים אלו בצווארן, גם אלו שיש להם ריח רע, לכן אין זה נחשב ל'תכשיט' או ל'מלבוש' ומטעם זה היציאה בהם כרוכה באיסור תורה.   

ואם יצתה חייבת חטאת – בכל הדוגמאות הכתובות במשנה יש איסור מהתורה לצאת איתם ל'רשות הרבים', מאחר שהם לא 'מלבוש' ולא 'תכשיט'.

דברי רבי מאיר – שלדעתו גם הבושם שעונדת האשה על צווארה אינו נחשב כ'תכשיט' מאחר ורוב הנשים אינן נוהגות לענוד אותו, ולכן יש איסור תורה של 'מלאכת הוצאה' על הוצאתם בשבת מהבית לרחוב [ל'רשות הרבים'].

וחכמים פוטרין – חכמים חולקים על דברי רבי מאיר בשתי הדוגמאות הללו,

בכובלת ובצלוחית של פלייטון – שלפי דעתם אין איסור תורה בהוצאתם ל'רשות הרבים' כאשר האשה עונדת אותם על צווארה, שמאחר והיא מתכוונת להעברת הריח הרע יש להחשיבו כ'תכשיט',

אבל חכמים מודים שיש איסור מדברי חכמים לצאת עם הדברים הללו בשבת, שיש לחוש שהיא תסיר אותם מצווארה ברחוב בכדי להראותם לחברותיה, ובשגגה היא תטלטל אותם ארבע אמות ב'רשות הרבים' באיסור,

[וכמו שלמדנו במשניות הקודמות על שאר תכשיטי האשה, שאף שמן התורה מותר לה להוציאם בשבת, חכמים אסרו עליה את הדבר מטעם זה].

 

הלכה בימינו

 

ההלכות העולות מדברי המשנה הם כדלהלן:

הקדמה: בזמנינו ברוב הערים הגדולות עושה הרבנות המקומית 'עירוב' על ידי הקפת השכונות בחוט המוחזק באמצעות עמודים,

במקומות אלו אין איסור לצאת עם חפצים גם אם הם מוגדרים כ'משא', מאחר וכל המקום המוקף ב'עירוב' נחשב כ'רשות' אחת וממילא אין בכך 'הוצאה' מרשות לרשות.  

ורק בישובים קטנים או במקומות שאין 'עירוב' [מחמת שנקרע חוט העירוב וכדומה] נוהגים דיני המשנה, וכדלהלן:

א. אין לאשה לצאת בשבת לרחוב ראשי כאשר היא עונדת על אצבעותיה טבעת שיש בה 'חותמת', מאחר ובזמנים הקדומים היו הטבעות הללו משמשים עבור הגברים בלבד, ולכן עבור האשה הוא 'משא' שאסור מן התורה להוציאו ל'רשות הרבים' בשבת.

יש שכתבו שבזמנינו שמנהג הנשים לצאת בכל סוגי הטבעות אין בזה איסור מהתורה. ולהלכה לכל הדעות הדבר אסור, לכל הפחות מדברי חכמים, מאחר שיש לחוש שהיא תסיר אותו מאצבעה כדי להראותו לחברתה ותעבור בלי לשים לב על איסור תורה של טלטול ארבע אמות ב'רשות הרבים'.

ב. לאיש אסור לצאת לרחוב כאשר הוא עונד טבעת שאין בה 'חותמת' שהיא תכשיט לאשה ולא לאיש, ויש בכך איסור תורה [ויש הסוברים שאיסורו מדברי חכמים].

ובענין היציאה עם טבעת שיש בה חותמת, יש שכתבו שמותר לו לצאת עמה בשבת, שחכמים לא חששו שהוא ישלוף אותה כדי להראותה לחבריו ברחוב [שרק באשה קיים חשש זה, שכך הוא דרך הנשים], אבל יש שהחמירו גם לאיש שגם עליו יש איסור מדברי חכמים להוציא טבעת שיש בה 'חותמת'.

המנהג בזמנינו הוא, שגם האנשים הנוהגים לענוד טבעת באצבעם, אין מנהגם לענוד טבעת עם חותמת אלא טבעת פשוטה כמו טבעות הנשים.

אף בטבעות אלו יש מחלוקת בין הפוסקים, האם מותר לאיש לכתחילה לצאת עם הטבעת בשבת ל'רשות הרבים', או שיש בכך איסור מדברי חכמים, וראוי לאדם להחמיר ולא לצאת עם שום טבעת בשבת מביתו לרחוב.

ג. כלי המשמש את האשה למלאכה, כמו מחט שמיועדת לתפירה, אסור מן התורה להוציאו לרחוב אפילו כשהוא תלוי בחלוקה של האשה לנוי, שדבר המיועד למלאכה אינו נחשב ל'תכשיט' אלא ל'משא'.

ד. גם 'תכשיט' שדרך האשה להתקשט בו, אם הוא מונח במקום שאין דרך הנשים להניחו שם [למשל אם היא מניחה על בגדיה הרבה סוגים של תכשיטי זהב במקום ששאר הנשים לא מניחות את תכשיטיהם, כדי שיראו שהיא עשירה], הוא נחשב 'משא' ואסור מן התורה להוציאו.

ה. כלי קטן שיש בו בושם שהאשה מניחה על צווארה [ב'תליון' של השרשרת וכדומה] כדי למנוע שיצא מגופה ריח של זיעה וכדומה, הוא נחשב 'תכשיט' עבורה [כדעת חכמים החולקים על רבי מאיר במשנה], ולכן אין איסור מן התורה לצאת עמו מהבית לרחוב,

אבל מדברי חכמים אסור לצאת עמו מחשש שהיא תסירו מגופה כדי להראותו לחברותיה ברחוב ועל ידי כך היא תעשה איסור תורה בשגגה של טלטול ארבע אמות ב'רשות הרבים', וככל שאר תכשיטי האשה שהוזכרו במשניות הקודמות.

וכבר כתבנו שם, שבזמנינו נוהגות הנשים לצאת עם תכשיטיהן לרחוב בשבת, מאחר שהתכשיטים מצויים בשפע לכל הנשים ואין לאשה התרגשות גדולה כל כך בענידת תכשיט חדש, שתגרום לה להסירו ולהראותו לחברותיה ברחוב.  

[אבל התכשיטים הכתובים במשנתינו, שיש איסור מן התורה לצאת עמם בשבת, אין היתר גם בזמנינו לצאת עמם לרחוב, מאחר שהם לא נחשבים 'תכשיט' כלל אלא 'משא'].

 

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד