לימוד משנה – עונדת תכשיטים? לא בשבת!

 

פרק ו' משנה א'

 

האם מותר לאשה לצאת עם תכשיטיה ולטייל עמם מחוץ לביתה בשבת?

במשנה שלפנינו נלמד הלכה זו!

 

בפרק הקודם למדנו את ההלכות של 'שביתת בהמה' בשבת, ומה הם הדברים שמותר לה לסחוב על גבה כאשר היא יוצאת לטייל ב'רשות הרבים'.

בפרק שלפנינו נלמד מהם הדברים שמותר לאדם לשאת על גופו כאשר הוא יוצא לטייל ברחוב.

 

התורה אוסרת על כל יהודי לסחוב על גופו כל דבר שאינו נצרך לו לצורך גופו. איסור זה נקרא 'מלאכת הוצאה', והיא כתובה בפסוק 'אל יצא איש ממקומו ביום השבת'.

כוונת התורה באיסור זה, שלא יטלטל האדם שום חפץ שאינו חלק מגופו ביום השבת, לא מ'רשות' ל'רשות' [ממקום פרטי למקום ציבורי וכן להיפך] ולא ארבע אמות [כשני מטרים] או יותר בתוך 'רשות הרבים' [במקום ציבורי רחב וסואן].

ישנם שני סוגי חפצים שהתורה התירה לאדם לצאת עמם בשבת: א. עם בגדיו. ב. עם תכשיטים [שגם הם מוגדרים כ'מלבוש' כמו בגדיו]. היתר זה הוא רק כאשר הם מונחים על גופו של האדם כדרך לבישתם וענידתם.

סיבת ההיתר היא, שמאחר והבגדים משמשים את האדם שלא ינזק מקור או מחום וכדומה, וכן התכשיטים בזמן שהאדם עונד אותם על גופו הם משמשים אותו לייפותו, לכן הם 'בטלים' לגוף [הם נעשים כאילו חלק מהגוף עצמו], וכשם שלאדם עצמו מותר לצאת בשבת מביתו לרחוב, כך מותר לו לצאת גם עם בגדיו ותכשיטיו.

אבל חפצים שאינם נצרכים לגוף האדם מוגדרים 'משא' [שכך נקראת סחיבה של חפץ שהוא 'מחוץ לגוף' ואינו נעשה חלק ממנו], ואסור לטלטלם בשבת כדין 'הוצאה'.

 

חכמים גזרו שלא לצאת בשבת עם תכשיטים כאשר יש חשש שהאדם יסירם מגופו בכדי להראותם לחבריו ברחוב,

שיש לחשוש שכאשר הם יהיו מנותקים מהגוף כדרך לבישתם, יטלטלם האדם בידיו בשגגה ארבע אמות ב'רשות הרבים' ויעבור על איסור תורה של 'הוצאה'.

חכמים הוסיפו ואסרו שלא לצאת עם התכשיטים הללו גם מהבית ל'חצר' [המשותפת לכמה משפחות] ולא רק ל'רשות הרבים', שהם חששו שאם יהיה מותר לטלטל את התכשיטים הללו ב'חצר', יתרגל האדם לצאת עמם עד שיוציאם גם ל'רשות הרבים'.

המשנה שלפנינו פותחת בפירוט תכשיטי הנשים שחכמים אסרו לצאת עמם בשבת מהטעמים הללו.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

במה אשה יוצאה – באילו תכשיטים מותר לאשה לצאת מביתה בשבת?

ובמה אינה יוצאה – על אילו תכשיטים גזרו חכמים האשה שלא תצא עמם בשבת מביתה כלל?

לא תצא אשה – אין לאשה לצאת בתכשיטים הבאים:

לא בחוטי צמר, ולא בחוטי פשתן – כאשר מונחות בראשה חוטי צמר או פשתן ליופי, לא תצא עמם מביתה בשבת,

ולא ברצועות שבראשה – וכן לא עם 'סרטים' רחבים שקשורים לה בראשה,

והמשנה מסבירה את טעם האיסור:

ולא תטבול בהן עד שתרפם – אשה הטמאה ב'טומאת נדה' צריכה לטבול במקוה, והדבר שכיח שגם בשבת היא טובלת,

ומאחר ולצורך הטבילה היא צריכה להתיר את הקשר של חוטי הצמר או הפשתן והרצועות, בכדי שהמים יגיעו לכל שערה [שכאשר יש דבר ש'חוצץ' ומפריע למים להגיע למקום מסויים בגוף הטבילה אינה מטהרת מהטומאה],

חששו חכמים שבאותה שעה היא תסיר לגמרי את החוטים והרצועות ותקחם בידיה, ובשגגה היא תטלטל אותם ארבע אמות ב'רשות הרבים', מטעם זה הם גזרו שלא תצא בשבת עם תכשיטים הקשורים לשערה כלל.

 

עכשיו המשנה מביאה דוגמאות שונות של תכשיטים שבזמנים הקדומים היו נוהגות הנשים להתקשט בהם, וחכמים גזרו שלא לצאת עמם מהבית בשבת:

ולא בטוטפת ולא בסנבוטין – אין לאשה לצאת בשבת מביתה כאשר יש בראשה כמין 'נזר' על המצח מאוזן לאוזן ['טוטפת'] וכן לא עם החוטים שיורדים מה'טוטפת' ['סנבוטין'],

שמאחר ושניהם היו תכשיטים חשובים ויקרים, חששו חכמים שהאשה תסיר אותם מראשה בכדי להראותם לחברותיה ברחוב, ובלא לשים לב היא תטלטל אותם ארבע אמות באיסור.

בזמן שאינן תפורין – איסור זה אמור רק כאשר ה'טוטפת' או ה'סנבוטין' אינן מחוברות לכיסוי הראש של האשה [ה'מטפחת' או ה'פאה נכרית'], אבל כאשר הן מחוברות בתפירה לכיסוי הראש, מותר לאשה לצאת עמן אפילו ל'רשות הרבים',

שאין לחשוש שהאשה תסיר את כיסוי הראש שלה ברחוב כדי להראות את תכשיטיה לחברותיה, שההליכה בגילוי הראש ברחוב היא גנאי גדול לאשה יהודיה.

ולא בכבול – כמו כן אין לאשה לצאת עם 'סרט' מצמר שהיו מניחות הנשים מתחת ל'טוטפת' [על המצח בין שתי האוזניים], שגם הכבול היה נחשב לתכשיט יקר וחששו חכמים שהיא תוריד אותו כדי להראותו לחברותיה,

לרשות הרבים – חכמים לא גזרו על היציאה עם 'כבול' אלא רק ל'רשות הרבים', אבל ל'חצר' מותר לצאת עמו.

ואף שבשאר התכשיטים גזרו החכמים שלא תצא עמם כלל, גם לא ל'חצר' [ורק אם עשו בו 'עירובי חצירות' מותר], ב'כבול' התירו יותר, מאחר שאם לא תענוד האשה שום תכשיט על גופה היא עלולה להתגנות בעיני בעלה, לכן התירו חכמים את היציאה עמו  לחצר [ששם היא מצויה יחד עם בעלה], כדי שיהיה על גופה תכשיט אחד לכל הפחות.

ולא בעיר של זהב – אין לאשה לצאת מביתה עם תכשיט זהב המונח על ראשה וחקוק בו צורת העיר ירושלים, שגם בזה יש לחשוש שמחמת יוקרתו היא תסירו מגופה בכדי להראותו לחברותיה.

ולא בקטלא ולא בנזמים – וכן לא תצא האשה עם שרשראות של זהב ועם עגילים המצויים באף, שמחמת חשיבותם היא תסירם ותראה אותם לחברותיה ברחוב.

אבל על עגילי האוזניים לא חששו חכמים ומותר לאשה לצאת עמם מביתה בשבת.

ולא בטבעת – אין לאשה לצאת כשהיא עונדת על אצבעותיה טבעות לנוי, שיש לחוש שהיא תוציא אותם ברחוב ותקח אותם בידיה שלא כדרך ענידתם ותעבור על איסור 'הוצאה',

שאין עליה חותם – ענידת הטבעת ב'רשות הרבים' אסורה לאשה מדברי חכמים, דוקא כאשר 'אין עליה חותם', כלומר שאין בראש הטבעת חותמת,

אבל אם יש בה 'חותם' אין זה נחשב כתכשיט לאשה כלל [שהגברים היו נוהגים לצאת עם טבעת שיש בה חותם ולא הנשים], ואשה היוצאת עמו ל'רשות הרבים' עוברת באיסור תורה של 'הוצאת משא' בשבת, גם אם היא עונדת אותו על אצבעותיה.

ולא במחט– כמו כן אין לאשה לצאת כאשר תחובה לה מחט בשערה לנוי, שגם אותה היא עלולה להסיר בכדי להראותה לחברותיה ברחוב, ויש לחוש שהיא תטלטל אותה בשגגה ארבע אמות ב'רשות הרבים',

שאינה נקובה – דוקא כשהמחט 'אינה נקובה' ולא ניתן לתפור בה בגדים, נחשבת היא ל'תכשיט' ואיסור היציאה עמו היא מדברי חכמים, אבל כשיש נקב במחט אין היא נחשבת ל'תכשיט' ואיסור היציאה עמו בשבת היא מן התורה כדין הוצאת 'משא' ל'רשות הרבים' בשבת.

ואם יצאת – אם האשה יצאה מביתה עם אחד מן התכשיטים הללו בדרך ענידתם,

אינה חייבת חטאת – אין לה חובה להביא קרבן לבית המקדש [כשהוא יבנה במהרה] כדין איסורי תורה בשבת בשגגה,

שמן התורה מותר לצאת עם תכשיטים מהבית ל'רשות הרבים', מאחר שהם בטלים לגוף והם נחשבים חלק ממנו, והחכמים הם שאסרו את הוצאת התכשיטים הללו, שהם חששו שהאשה תטלטל אותם בידיה שלא כדרך ענידתם ובכך היא תיכשל באיסור תורה בשגגה.

 

הלכה בימינו

 

וההלכה שיוצאת לנו למעשה מהמשנה:

אף שבמשנה מבואר שאין לאשה לצאת עם תכשיטים יקרים שהיא עלולה להוציאם ולהראותם לחברותיה ברחוב, בזמנינו נוהגות הנשים לצאת לרחוב עם כל סוגי ה'תכשיטים' בדרך ענידתם על הגוף.

סיבת ההיתר היא, שבזמנינו התכשיטים מצויים בשפע, ולכל אשה יש סוגים שונים של תכשיטים, וכאשר יש לאשה תכשיט חדש היא לא מתרגשת כל כך כמו בזמנים הקדומים, לכן אין סיבה לחשוש שהיא תוריד אותם מגופה בכדי להראותם לחברותיה, אלא גם תכשיט חדש תראה אותו לחברותיה כשהוא על גופה.

אבל עם דבר שאינו מוגדר כ'תכשיט' מאחר שמשתמשים בו לצרכים אחרים, כמו הטבעת הנקובה שמשתמשים בה לתפירה וכדומה, אסור לאשה לצאת עמו בשבת, מאחר שהוא נחשב 'משא' ואסור מן התורה לצאת עמו בשבת ל'רשות הרבים'.