לימוד משנה – חמי טבריה למה הם חמים?

 

פרק ג' משנה ד'

 

האם מותר להשתמש בשבת עם מים שחיממו אותם בשבת באיסור [כלומר שהיה אסור לחממם בשבת]?

במשנה שלפנינו נלמד מה היא ההלכה של מים שהתחממו בשבת, כשהיה אסור לחמם אותם:

האם מותר להשתמש בהם, לרחוץ איתם את הגוף או לשתות אותם, ומתי מותר?

ומה הדין במקרה זה ב'יום טוב', כלומר באחד מחגי ישראל שאסור לעשות בהם מלאכה [שישנן כמה מלאכות שהתורה וכן חכמי ישראל התירו לעשות ב'יום טוב' יותר מאשר בשבת], האם ובאילו אופנים מותר להשתמש במים שהוחמו ב'יום טוב'?

 

כל דבר שנעשה בו איסור תורה בשבת אסור ליהנות ממנו בשבת וכן אסור ליהנות ממנו במוצאי שבת עד 'כדי שיעשו', כלומר עד שיחלוף זמן שיוכלו לעשות את אותה מלאכה בהיתר לאחר השבת,

שאם למשל אדם בישל דבר מאכל בשבת, אסור לאוכלו עד שיעבור זמן הבישול של אותו מאכל במוצאי שבת.

משנתינו מלמדת, שאסור ליהנות בשבת ממים שחיממו אותם בצורה אסורה, לא בשתיה ולא ברחיצת הגוף עד שיעבור זמן שבו ניתן לחמם את אותם מים במוצאי שבת.

במשנה מובאת דוגמא של חימום מים באיסור, שאין להטמין צינור שזורמים בו מים קרים בתוך מעיינות של מים רותחים כמו 'חמי טבריה', כדי שהמים הקרים שזורמים בצינור יתחממו, ואפילו שהמים החמים שבבריכה לא התחממו באש [ואינם 'תולדת האור' שיש איסור תורה לבשל בהם] אלא הם חמים מעצם טבעם, בכל זאת הדבר אסור מחמת הצורה של הבישול – בדרך 'הטמנה',

שבני אדם הרואים זאת עלולים לטעות ולחשוב שאם התירו להטמין בדבר חם, מותר גם להטמין בשבת בתוך גחלים בוערות ועל ידי כך יעשו איסור תורה של 'בישול' בשבת.

 

כמו כן מובאות במשנתינו דוגמאות של מֶיחַמִים שונים [שהם כלים שבהם מחממים מים על גבי האש], שהמים בתוכם התחממו בערב שבת אך הם רותחים גם בשבת עצמה,

והמשנה מלמדת באילו אופנים ניתן ליהנות מהמים החמים שבתוכם בשבת, ואימתי אסור מדברי חכמים ליהנות מהם מאחר שמתווסף להם חום בשבת עצמה, והדבר דומה לפעולת 'בישול' בשבת.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

מעשה שעשו אנשי טבריא – אנשי טבריה רצו לחמם מים קרים בשבת,

והביאו סלון של צונן לתוך אמה של חמין – לצורך חימום המים הם הניחו צינור שזורמים בו מים קרים בתוך בריכה של 'חמי טבריה' שהמים שם רותחים [אבל הם מלאים בגופרית ואינם ראויים לשתיה, ולכן הוצרכו לחמם מים צלולים הזורמים בצינור בתוכם],

אמרו להן חכמים – חכמים אסרו להם את השימוש וההנאה מהמים שהתחממו בצינור, והם חילקו את איסורם בין אם המעשה נעשה בשבת ובין אם הוא נעשה ב'יום טוב', שגם בו אסור לעשות מלאכות:

אם בשבת כחמין שהוחמו בשבת, אסורין ברחיצה ובשתיה – שאם הצינור ניתן ב'חמי טבריה' בשבת, אסור ליהנות ממנו עד 'בכדי שיעשו' במוצאי שבת, כלומר עד שיעבור זמן שניתן לעשות את אותה פעולה במוצאי השבת, ובזמן האיסור, אין ליהנות מאותם מים כלל, לא ברחיצת הגוף ולא בשתייתם בשבת.

ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב, אסורים ברחיצה ומותרין בשתיה – שמאחר וב'יום טוב' מותר לבשל 'לצורך אוכל נפש', כלומר לצורך אכילה ושתיה [ולצורך כל דבר שהוא צורך בסיסי לאדם],

לכן אסרו החכמים לרחוץ את כל הגוף במים הללו ב'יום טוב', שדבר זה אינו נחשב לצורך גדול, אבל התירו לשתות מהם וכן לרחוץ בהם את הפנים ואת כפות הידים והרגלים, שדברים אלו נחשבים לצורך בסיסי לאדם ומותר לבשל ב'יום טוב' עבור הדברים הללו.

 

עכשיו המשנה מלמדת הלכה נוספת בדיני השימוש במים רותחים בשבת:

מוליאר הגרוף – אדם שיש ברשותו כלי הנקרא 'מוליאר', שיש בתוכו מקום להכנסת מים, ובצידו יש מקום להכנסת גחלים בוערות כדי לחמם את המים שבתוכו,

אם המים שבתוכו חוממו בערב שבת ולפני כניסת השבת גרפו והוציאו ממנו את הגחלים שבצידו, והמים עדיין רותחים בליל שבת,

שותין הימנו בשבת – באופן זה מותר לשתות מהמים שבתוכו, מאחר שכאשר אין בתוכו גחלים, המים אינם מוסיפים לרתוח בשבת, אלא החום משתמר במצבו כמו שהיה בכניסת השבת ולאחר מכן הוא מתחיל להצטנן,

ומותר להשהות דבר מאכל או משקה בשבת בתוך דבר 'שאינו מוסיף הבל' כלומר שהוא לא מוסיף חום נוסף בשבת, ומאחר שלא נעשה בו שום איסור מותר להשתמש ולשתות בשבת מהמים שבתוכו.

אנטיכי – אבל מיחם שנקרא 'אנטיכי' שהוא כלי גדול שבחלק העליון שלו מונחים המים ובחלק התחתון שלו מתחת מקום המים יש בו כעין 'מגירה' שבה מוכנסים הגחלים כדי לחמם את המים,

באופן זה החום של המים הוא רב יותר, ולכן:

אף על פי שגרופה – אפילו שלפני השבת גרפו והוציאו מתוכה את כל הגחלים,

אין שותין ממנה – אסור לשתות ממנו בשבת, מאחר שכלי זה ממשיך 'להוסיף הבל' כלומר להוסיף חום נוסף במים גם לאחר הוצאת הגחלים, והשהיית המים בתוכו בשבת נעשתה באיסור [שהרי חכמים גזרו שלא להשהות בשבת דבר מאכל או משקה בתוך דבר המוסיף הבל], ולכן אין ליהנות מהמים שבתוכו בשבת.

 

הלכה בימינו

 

וההלכה שיוצאת לנו למעשה מהמשנה:

א. אסור להכניס צינור שבתוכו יש מים קרים לתוך בריכה של מים חמים [כאשר כל היקף הצינור מכוסה במים], גם אם המים החמים לא התחממו מכח האש, שזו דרך 'הטמנה' וחכמים אסרו לחמם בשבת בדרך הטמנה גם בדבר שלא חומם באש,

גם באופן שהניחו צינור זה בערב שבת בתוך הבריכה והמים שבצינור כבר התחממו לפני כניסת השבת, בכל זאת אין להשאיר צינור זה בתוך המים החמים בשבת, שחכמים אסרו להטמין בתוך דבר המוסיף חום גם בערב שבת.

ב. מותר לאדם להניח בערב שבת צינור שמקלחים בו מים קרים כשפתחו פתוח לתוך בריכה של מים רותחים, והמים הקרים נשפכים לתוך הבריכה ומתערבים עם המים החמים,

שמאחר והכוונה בפעולה זו היא כדי לצנן את רתיחת המים בבריכה ולא לחמם את המים הקרים, מותר לרחוץ בהם בשבת,

ואפילו שהמים הקרים מתחממים בשבת, אין זו דרך 'הטמנה' שהרי המים הקרים מתערבים עם המים החמים, ולא אסרו חכמים לעשות דבר זה בערב שבת.

אבל אסור להניח צינור כזה בשבת עצמה, שהולכת המים הקרים לתוך המים החמים בשבת ורתיחתם על ידי כך נחשבת ל'בישול' בשבת, ולכן אסור ליהנות מהמים שבבריכה זו בשבת, שהרי נעשתה בהם פעולה אסורה בשבת.