לימוד משנה – מותר לשים אוכל בתנור דולק בשבת?

 

פרק ג' משנה ב'

 

האם מותר להשאיר תבשיל בשבת בתוך תנור כשהוא דולק?

במשנה שלפנינו אנו נלמד איך היו נראים התנורים בזמנים הקדומים עליהם היו מבשלים ואופים את המאכלים, והאם ובאילו אופנים ניתן להשאיר תבשיל שהונח עליהם מערב שבת גם ביום השבת,

ומכך נוכל ללמוד מה דינם של התנורים המצויים בזמנינו לענין הלכה זו.

 

במשנה הקודמת למדנו מהי 'כירה' ומה דינה לענין השהיית תבשיל על גביה בשבת, והסברנו שישנם עוד שני סוגים של תנורים: 'תנור' ו'כופח',

החום שיש ב'תנור' בזמן שיש עצים או גחלים בוערים בתוכו הוא רב מאוד, שהצורה של התנור גורמת לשמירת החום בתוכו לזמן רב [שהוא צר ויש בו מקום להנחת סיר אחד בלבד ולכן החום שלו אינו מתפשט אלא מרוכז כולו במקום אחד, וכמו כן החלק התחתון שלו רחב יותר מהחלק העליון ולכן החום שבתוכו גדול והוא מצטבר כלפי מעלה],

ה'כופח' חומו רב יותר מה'כירה' אבל פחות מחום ה'תנור', שרוחבו כרוחב ה'תנור' אבל הוא אינו צר בחלק העליון ולכן החום אינו מצטבר כל כך כלפי מקום הנחת הסיר, וכן לא ניתן לבשל עליו זמן רב לאחר בעירת העצים כמו על גבי ה'תנור'.

משנתינו היא השלמת המשנה הקודמת, ובה נלמד מה דינם של 'תנור' ו'כופח' אם הונח עליהם תבשיל בערב שבת, האם ובאילו אופנים מותר להשאיר עליהם את התבשיל גם בשבת, ובאילו אופנים צריך ליטול אותו מהם לפני כניסת השבת.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

תנור – מבנה מלֶבֵנִים הבנוי על גבי הקרקע ופתחו מלמעלה ועל פתחו מניחים את הסירים להתבשל,

צורת ה'תנור' שונה מצורת ה'כירה' שאת דיניה למדנו במשנה הקודמת, שה'תנור' צר יותר [שיש בו מקום להנחת סיר אחד בלבד על גביו], וכמו כן הוא נעשה צר בחלק העליון שלו יותר מהחלק התחתון,

שהסיקוהו בקש ובגבבא – אפילו אם חומר הבעירה שבו משתמשים לצורך הבישול הוא 'קש' [שהם שיירי השיבולים] ו'גבבה' [שהם זרדים דקים],

לא יתן – אסור להשאיר עליו בשבת סיר עם תבשיל שהונח עליו בערב שבת, ואפילו שהקש והגבבה אינם נעשים גחלים, ואין סיבה לחשוש לאיסור 'הבערת אש' בשבת, בכל זאת הדבר אסור שנשאר מהם מעט שבוער זמן מועט,

ומאחר וחומו של התנור גדול גם לאחר שבעירתו דועכת, אין האדם מסיח את דעתו מהבישול גם בשלב זה ויש לחשוש שהוא יכה ויהפוך בעצים המועטים שנשארו בתנור ובכך הוא יעבור על איסור תורה של 'הבערת אש' בשבת,

מדברי המשנה הללו אנו גם למדים, שבודאי שאין להשאיר תבשיל על גבי ה'תנור' אם הוא הוסק בגפת או בעצים גדולים, שהרי הם בוערים כגחלים זמן רב ויש לחוש שיבעירם בשבת כאשר הם יתחילו להיכבות,

ואפילו אם גרפו את הגחלים מהתנור לפני השבת או שהם מכוסים באפר, אין להשאיר על גביו תבשיל בשבת, שגם לאחר הגריפה והכיסוי יש מעט גחלים שנשארים במקומם כמו שהיו בתחילה, ויש לחוש שיהפכם בשבת.

וב'כירה' התירה המשנה [במשנה הקודמת] להשאיר עליה תבשיל בשבת אם הגחלים הוצאו ממנה או שנתכסו באפר, מאחר שחום הכירה אינו רב כל כך, והאדם מסיח את דעתו מלבשל עליה בישול גמור בשבת,

ורק במקום שהגחלים בוערות ממש כמו לפני השבת חששו שמא יבעיר אותם בשבת, אבל אם הם גרופים או מכוסים אין לחשוש לכך.

בין מתוכו בין מעל גביו – איסור ההשהייה על ה'תנור' הוא לא רק במקום המיועד לו בפתח התנור למעלה, אלא גם בצידו של התנור על גבי הקרקע בצמוד לקיר התנור, גם שם אין להשאיר סיר עם תבשיל בשבת,

[ומה שכתבה המשנה 'מעל גביו' כוונתה מעבר לקיר התנור מבחוץ, וב'מתוכו' כוונתה למקום הנחת הסיר בדרך כלל – בפתח העליון של התנור],

כופח – כלי הבנוי על גבי הקרקע לצורך בישול כ'תנור', אלא שצורתו שונה במקצת, שהוא מרובע ואינו צר בחלק העליון שלו, והוא אינו חם לזמן רב כל כך כמו ה'תנור',

שהסיקוהו בקש ובגבבא – אם חומר הבעירה שהסיקו בו אותו לפני השבת היה 'קש' או 'גבבה' שאינם נעשים גחלים אלא רובם כבים מיד,

הרי זה ככיריים – מותר להשאיר בשבת את התבשיל על גביו, שמאחר שאין בו גחלים בוערות בצורה ניכרת אין לחוש שיעשה מלאכת 'הבערת אש' האסורה בשבת,

ודימו אותו חכמים לכירה לענין זה, מאחר שהוא דומה קצת ל'כירה' בכך שהוא אינו צר בחלק העליון שלו כמו ה'תנור',

בגפת ובעצים – אבל אם הוא הוסק בערב שבת עם עצים עבים או עם פסולת של זיתים הנעשים גחלים הבוערים זמן רב,

הרי הוא כתנור – באופנים הללו אין להשאיר עליו תבשיל בשבת, שמאחר שהוא דומה גם ל'תנור' בכך שהוא צר יותר מ'כירה' ויש בו מקום להנחת סיר אחד בלבד כמו ה'תנור',

לכן דינו לענין גחלים בוערות שנעשו מעצים עבים כדין ה'תנור', ואפילו אם גרפו את הגחלים ממנו או שהם כוסו באפר אין היתר להשאיר עליו תבשיל בשבת.

 

ישנם מקרים בהם התירו חכמים להשאיר בשבת תבשיל גם על גבי 'תנור' או 'כופח' שהוסקו בעצים עבים או בפסולת של זיתים, כדלהלן:

באופנים בהם ישנה וודאות גמורה שאין בכוונת האדם לאכול את התבשיל בליל שבת אלא רק למחרת, למשל אם התבשיל הונח סמוך לכניסת השבת כשהוא לא מבושל כלל, או אפילו אם התבשיל היה מבושל בכניסת השבת אבל הוסיפו לו לפני כניסת השבת חתיכת בשר 'חיה' שהיא אינה מבושלת כלל,

באופנים אלו אין לחוש שהוא יבעיר את הגחלים בשבת שהרי הוא אינו מעוניין שהתבשיל יתבשל באופן מיידי, אלא הוא סומך על חום ה'תנור' או ה'כופח' שיבשלו את התבשיל במהלך הלילה, ולמחרת הוא כבר יהיה מוכן לאכילה.

 

הלכה בימינו

 

ההלכה שיוצאת לנו למעשה מהמשנה:

א. התנורים המצויים בזמנינו בהם אופים לחמים ועוגות וכדומה, אינם כמו ה'תנורים' שהיו משתמשים בהם בזמנים הקדומים, שהרי האש אינה בוערת ממש בתוך התנור, אלא החום מגיע מצדדי התנור על ידי בעירת חוטי מתכת,

כמו כן פתח התנור שבזמנינו הוא בצידו של התנור ולא בחלק העליון, והחום לא מתקבץ כלפי היציאה כמו חום ה'תנור' הקדום שהיה רחב בתחתיתו וצר בחלק העליון שלו,

לכן יש להקל בתנורים המצויים בזמנינו כדין ה'כירה', שכאשר מקור האש מכוסה ניתן להשאיר על גביו תבשיל מערב שבת לשבת.

ב. תנורים גדולים מאוד המצויים במאפיות ובמפעלים שונים, כאשר מסיקים אותם החום שלהם רב ולאורך זמן רב,

לכן דינם כדין ה'תנור' שהיה בזמן חכמי המשנה, ואין להשאיר בו תבשילים בשבת גם אם האש שלו מכוסה.