לימוד משנה – אין לך פלטה לשבת מה תעשה?

 

פרק ג' משנה א'

 

האם מותר להשאיר בערב שבת סיר עם דברי מאכל על גבי האש בכדי שיתבשל גם בשבת?

במשנה שלפנינו נלמד האם ובאילו אופנים דבר זה מותר!

 

אסור לבשל בשבת דברי מאכל על גבי האש, איסור זה נקרא 'מלאכת מבשל'.

כמו כן אסור להדליק אש בשבת, ואיסור זה נקרא 'מלאכת הבערה'.

בזמנים הקדומים היו מבשלים ואופים בתוך תנורים שהוסקו עם עצים בוערים.

שלשה מיני תנורים היו בזמנים ההם:

א. 'תנור', שהוא מבנה העשוי מ'לבֵנִים' והוא רחב בתחתיתו ונעשה צר למעלה ויש לו פתח מלמעלה ועל הפתח מונחים הסירים להתבשל, כשבחלק התחתון שלו על גבי הקרקע היו מניחים את העצים ומבעירים אותם,

חום התנור הוא רב מאוד בחלק העליון סמוך לתחתית הסיר, מאחר והחום מתקבץ מכל החלק הרחב למטה ועולה לחלק העליון הצר יותר.

ב. 'כופח', שהוא עשוי כמו ה'תנור', אבל הוא מרובע, שרוחבו בחלק התחתון הוא כמו בחלק העליון, ולכן חומו אינו רב כמו התנור.

ג. 'כירה', שהיא מבנה רחב ומרובע ויש בחלק העליון שלה שני פתחים כדי שיוכלו להניח עליו שני סירים יחד, וכמו כן רוחבו למטה כרוחבו למעלה [לא כתנור אלא ככופח],

חום הכירה הוא הקטן מבין שלשת סוגי התנורים, שמאחר שהוא רחב וכן החלק העליון שלו אינו צר, החום מתפזר יותר ואינו ממוקד בפתח שעליו עומד הסיר.

  

דרך העצים הבוערים באש, שלאחר בעירתם הם נעשים גחלים, וגם על גבי הגחלים ניתן לבשל מחמת החום הרב העולה מהם, ולכן בזמנים ההם היו מבשלים דברי מאכל גם על גבי גחלים,

אבל בכדי שיהיה חום הגחלים נשמר לזמן רב, יש צורך להופכם מידי פעם ולדפוק עליהם, מאחר שהשכבה החיצונית של הגחלים נעשית אפר לאחר זמן קצר ושיכבה זו חוסמת מהאויר להכנס ולהבעיר את החלק הפנימי הבוער וכך הגחלים מתחילים להיכבות, וכאשר דופקים עליו והופכים אותו הוא מתחיל לבעור שוב.

משנתינו מלמדת מה דינו של בישול דברי מאכל בשבת על גבי עצים ועל גבי גחלים [כשהעצים הבוערים הפכו להיות גחלים] בתוך 'כירה'.

 

התורה אינה אוסרת לבשל ולהבעיר אש אלא רק בשבת עצמה, אבל אין איסור מהתורה להדליק אש ביום שישי אחר הצהרים ולהניח על האש דבר מאכל כדי שהוא יתבשל גם במהלך השבת, מאחר שלא נעשתה בשבת שום פעולה של 'בישול' או 'הבערה',

אמנם חכמים גזרו שלא לעשות זאת באופנים מסויימים, מאחר שהם חששו שאם יראה המבשל בליל שבת שהגחלים שעליהם עומד הסיר מתחילות להיכבות, הוא יתחיל לדפוק על הגחלים ולהפוך אותם ובכך הוא יעבור על איסור 'הבערת אש' בשבת,

איסור זה נקרא 'איסור שהייה' כלומר השהיית מאכלים על גבי האש מיום שישי לשבת.

אבל באופנים מסויימים לא אסרו חכמים את הדבר, למשל אם הוא גרף את הגחלים והוציאם מה'כירה' לפני כניסת השבת, או אם הוא כיסה אותם בשכבה של אפר קר, שאז אין לחשוש שהוא יבוא לדפוק עליהם, שהשינוי שעשה בהם יזכיר לו שאסור בשבת לעשות פעולות אלו.

 

במשנתינו מובאות בדין 'שהייה' דעות התנאים 'בית שמאי' ו'בית הלל', האם באופנים שבהם מותר להניח סיר על גבי ה'כירה' בערב שבת כדי שיתבשל גם בשבת, היתר זה אמור על מים רותחים בלבד שלא צריך לבשלם זמן רב ולכן אין לחוש להבערת הגחלים בשבת,

או שגם תבשילים אחרים מותר להניח על גבי הגחלים כדי שיתבשלו בשבת אף שזמן בישולם הוא רב ויש יותר חשש להבערת הגחלים לצורך זירוז הבישול.

כמו כן הם נחלקו האם מותר להחזיר את הסיר ל'כירה' במקרה שאחד מבני הבית הרים ממנה בשבת את הסיר שמתבשל בה, או שמאחר והוא נלקח אין להחזירו שפעולה זו נראית כבישול בשבת ויש על כך איסור הנקרא 'חזרה' כלומר איסור להחזיר דבר שכבר התבשל ונלקח מה'כירה' בשבת,

[ואפילו שהתורה לא אוסרת לבשל בשבת דבר שכבר התבשל שהרי 'אין בישול אחר בישול', בכל זאת חכמים אסרו להניח סיר עם תבשיל מבושל בשבת על גבי האש מאחר שהדבר נראה כאילו המאכל מתבשל בשבת. 'בית שמאי' ו'בית הלל' נחלקו האם בהחזרת סיר שכבר היה על גבי הכירה בשבת יש את האיסור הזה או לא].

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

כירה – תנור שיש בו מקום להנחת שני סירים בו זמנית, ורוחבו שוה בכל גובהו,

שהסיקוה בקש ובגבבא – אם חומר הבעירה שבו השתמשו לצורך הבישול היה 'קש' שהוא קני התבואה, או 'גבבא' שהם ענפי עצים דקים מאוד ['זרדים'], ולאחר בעירתם הם כבים מיד [ואינם נעשים גחלים],

נותנים עליה תבשיל – מותר להניח ביום שישי אחר הצהרים על גבי ה'כירה' שהוסקה בהם סיר עם דבר מאכל כדי שהוא יתבשל גם במהלך השבת,

שמאחר והזרדים והקש נכבים מיד לאחר בעירתם, אין לחשוש שיעשה המבשל איסור של 'הבערת אש' בשבת.

בגפת ובעצים – אבל אם חומר הבעירה ב'כירה' הוא 'גפת' שזה פסולת של זיתים לאחר שהוציאו מהם את השמן, או 'עצים' עבים, ושניהם נעשים גחלים הבוערות שעות רבות,

לא יתן – אסור להניח בערב שבת על גבי 'כירה' זו סיר לבישול כדי שיתבשל במהלך השבת, שיש לחשוש שכאשר הגחלים יתחילו להיכבות מחמת האפר שיצטבר עליהם, יכה בהם ויהפכם המבשל כדי שיבערו שוב, ובכך הוא יעבור על איסור 'הבערת אש' בשבת,

עד שיגרוף – אבל אם הוא הוציא את הגחלים לפני השבת מה'כירה', ומעונין שהסיר יתבשל בחום הכירה ללא גחלים, מותר לו להשאיר את הסיר גם בשבת עצמה, שבאופן זה אין לחשוש להבערת גחלים שהרי הם מחוץ לכירה,

או עד שיתן את האפר – גם אם כיסה המבשל את הגחלים ב'אפר' מותר לו להשאיר את הסיר על גבי ה'כירה' בשבת,

שכיסוי הגחלים באפר מצנן אותם, ומעשה זה מוכיח שהוא מסיח את דעתו מהבישול ואינו חפץ לבשל בשבת את התבשיל, ולכן אין לחשוש שהוא יהפוך ויכה בהם בשבת.

 

עכשיו המשנה מלמדת שתי הלכות נוספות בענין זה, ובשניהם נאמרו שתי דעות, דעת 'בית שמאי' ודעת 'בית הלל':

בית שמאי אומרים: חמין, אבל לא תבשיל – גם במקרים שבהם מותר להשאיר את הסיר על גבי הכירה בשבת, כשהיא 'גרופה' [שהוציאו ממנה את הגחלים] או 'קטומה' [שהגחלים מכוסות באפר קר], היתר זה נאמר רק על מים חמים שאינם צריכים בישול רב אלא רק חימום,

אבל בשום מקרה אין להשאיר תבשיל מוצק על גבי הכירה בשבת, שיש לחשוש שכדי למהר את הבישול יובערו הגחלים אף אם הם מכוסות או גרופות לצד.

ובית הלל אומרים: חמין ותבשיל – מותר להשאיר בשבת על גבי הכירה גם דברי מאכל כדי שיתבשלו במהלך השבת,

שלפי דעת 'בית הלל' אין לחשוש להבערת הגחלים בשבת מאחר שנעשה בהם שינוי של גריפתם או כיסויים, ושינוי זה מזכיר לאדם שלא לעשות בהם שום פעולה בשבת.

בית שמאי אומרים: נוטלין, אבל לא מחזירין – אם אחד מבני המשפחה הרים את הסיר מהכירה בשבת אין להחזירו שוב על הכירה,

שיש בכך איסור 'חזרה' לדעת 'בית שמאי' מאחר שהדבר נראה כאילו המאכל מתבשל מלכתחילה ביום השבת.

ובית הלל אומרים: אף מחזירין – כל זמן שהסיר עדיין בידיו של הנוטל מותר להחזירו, שאין בכך פעולה חדשה של החזרה לכירה,

אבל לכל הדעות אם הסיר הונח כבר על גבי דבר אחר, אין להחזירו שוב לכירה שבאופן זה נחשב הדבר כ'חזרה' בשבת וחכמים אסרו לעשות זאת מאחר שהוא נראה כפעולת בישול בשבת [אבל אין בכך איסור תורה באופן שהמאכל כבר מבושל, מאחר ש'אין בישול אחר בישול' בשבת].

 

הלכה בימינו

 

ההלכה שיוצאת לנו למעשה מהמשנה:

א. בימינו לא נוהגים לבשל על גבי גחלים, אלא על גבי אש הבוערת עם גז, ודין השהיית תבשילים על גבי האש בערב שבת כדי שיתבשל בשבת הוא כדלהלן:

יש להניח על גבי האש חתיכת מתכת עבה [ורבים קוראים לו בימינו 'בְּלֶעך'], וכך נחשבת האש כ'קטומה' כמו הגחלים המכוסות ב'כירה', וניתן להניח עליה תבשילים ביום שישי אחר הצהרים כדי שימשיכו להתחמם ולהתבשל במהלך השבת.

כמו כן ניתן להשאיר את הסירים מערב שבת לשבת על גבי 'פלטה חשמלית', שגם בה האש מכוסה.

בזמני חירום [שאין להשיג 'בלעך' או פלטה חשמלית] ניתן להשאיר גם על גבי האש בערב שבת סירים שיש בהם תבשילים, אם הם כבר התבשלו כחצי מזמן הבישול שלהם לפני השבת,

[כאשר המאכל התבשל בשיעור כזה נחשב הדבר כראוי למאכל בדוחק ונקרא 'מאכל בן דרוסאי' על שמו של שודד דרכים שהיה רגיל לאכול דברי מאכל שהתבשלו חצי מזמן הבישול שלהם.

יש שכתבו להקל יותר, שגם אם התבשיל התבשל שליש בישול, ניתן להשאירו בזמן חירום על גבי אש מגולה מערב שבת לשבת, שגם כאשר המאכל התבשל בשיעור כזה ניתן לאוכלו בדוחק כ'מאכל בן דרוסאי'],

אבל מאכל שלא התבשל עדיין בשיעור כזה לפני כניסת השבת, אין להשאירו בשבת בשום אופן על גבי האש כשהיא מגולה.

ב. סיר שנלקח בשבת מעל גבי הפלטה החשמלית או ה'בלעך' [חתיכת מתכת שמונחת על האש בשבת], אין להחזירו בחזרה למקומו על גבי האש, אלא כאשר מתקיימים התנאים הבאים:

א) התבשיל שבסיר מבושל לגמרי, ואין צורך לבשלו עוד כלל [שאם לא כן החזרתו לאש היא פעולת בישול בשבת], ואם התבשיל נוזלי או שיש בו נוזלים גם אם הוא כבר מבושל לגמרי מותר להחזירו רק כל זמן שהוא לא התקרר [שבנוזל יש איסור גם ב'בישול אחר בישול' בהרתחתו מחדש אם הוא כבר התקרר].

ב) שיחזיר את הסיר רק לפלטה או ל'בלעך' ולא לאש מגולה, שההחזרה לאש נראית כמעשה בישול ויש בכך איסור מדברי חכמים.

ג) שלא הניח את הסיר על גבי הקרקע, שפעולה זו היא הסחת דעת מה'שהייה' הראשונה על גבי האש, והחזרתו היא פעולה חדשה של הנחת סיר על גבי האש בשבת האסור מדברי חכמים [מאחר שזה נראה כפעולת בישול בשבת].

ובמקרה שהניח את הסיר על גבי שולחן או כסא, נחלקו הפוסקים אם מותר להחזירו לאש המכוסה או לא, ויש להחמיר לכתחילה אם אפשר, ובמקום הדחק [שעל ידי כך לא יהיה מה לאכול בשבת וכדומה] ניתן להקל ולהחזיר אם הסיר הונח על שולחן או כסא וכדומה.

ד) רק אם בשעת נטילת הסיר מהאש היה בדעתו של האדם הנוטל להחזירו לאש, מותר להחזירו, אבל אם דעתו היתה שלא להחזירו, אין להחזירו לאש,

כשיש צורך להחזיר את הסיר בשביל קיום מצוות 'עונג שבת' [שמאכלים חמים טעימים וערבים יותר], ניתן להחזיר את הסיר לאש כל זמן שהוא בידו אפילו אם לא היתה דעתו להחזירו.