לימוד משנה – רוצה שיבינו אותך? דבר בנחת!

 

פרק ב' משנה ז'

 

עד מתי מותר להדליק נרות בערב שבת?

במשנה שלפנינו נלמד, שהזמן שלאחר 'שקיעת השמש' כאשר עדיין לא החשיך היום לגמרי [שעדיין לא נראים כוכבים בשמים] נקרא 'בין השמשות', וחכמים אסרו להדליק בזמן זה את נרות השבת, מאחר שיש להסתפק האם הוא יום [ועדיין 'יום שישי' ומותר לעשות בו מלאכות] או לילה [וכבר התחיל 'ליל שבת' ואסור כבר להבעיר אש].

 

אגב כך מביאה המשנה דינים נוספים שקבעו חכמים לזמן 'בין השמשות'.

נקדים ונבאר כמה דברים על המצות הללו:

 

א. יש מצוה להפריש 'תרומות ומעשרות' מהפירות שגדלו בארץ ישראל, כלומר שכל אדם שגדלים בשדותיו פירות, מוטלת עליו חובה לקחת חלק קטן מהפירות [יש תרומות שהן אחד מכל מאה פירות, ויש מהן אחד משישים, ויש מהן אחד מכל עשרה פירות] ולתת אותם לכהנים, ללויים וכן לעניים.

לפני שהופרשו מהפירות ה'תרומות ומעשרות' אסור לאוכלם והם נקראים 'טבל',

כאשר הפירות עדיין בשדה מותר לאכול מהם גם לפני הפרשת התרומות ומעשרות 'אכילת ארעי', כלומר לאכול קצת פירות בכמות שאינה משביעה, אבל אם הפירות כבר נכנסו לתוך הבית כדי לאוכלם, אין לאכול מהם כלל לפני שהופרשו כל ההפרשות הראויות.

כמו כן לאחר שעבר על הפירות יום השבת, אסור לאכול 'אכילת ארעי' לפני ההפרשה אפילו אם הפירות עדיין בשדה, [ולמשל אם הפירות נקטפו ביום רביעי, ברגע שנכנסת השבת הראשונה לאחר הקטיפה אין לאכול מהפירות כלל לפני שהופרשו מהם כל התרומות והמעשרות],

טעם הדבר: שמאחר והאכילה בשבת נקראת 'עונג' [כמו שכתוב בפסוק 'וקראת לשבת עונג'], האכילה בה נחשבת ל'אכילה חשובה' והיא 'קובעת' [כלומר, היא מחייבת חיוב גמור בכל ההפרשות] כמו הכניסה של הפירות לתוך הבית.

במשנה שלפנינו נלמד שחכמים אסרו להפריש תרומות ומעשרות בשבת, שמאחר וההפרשה מכשירה את הפרי למאכל נחשבת ההפרשה לתיקון פרי שלפני כן היה מקולקל [אינו ראוי למאכל], והרי זה דומה לתיקון של כלי שאסור מהתורה [מטעם מלאכת 'מכה בפטיש' שהיא אחת משלושים ותשע מלאכות האסורות בשבת].

פרי שנקנה מ'עם הארץ', כלומר מאדם שאינו מקפיד לקיים את כל המצות, הוא נחשב כספק 'טבל' ונקרא 'דמאי' [שהיא מילה בארמית 'דא מאי', כלומר: זה מהו?] ויש להפריש ממנו מעשרות מספק [מדברי חכמים].

בנוסף משנתנו מלמדת, שאם יש ברשותו של האדם פירות שעדיין לא הופרשו מהם תרומות ומעשרות ובכוונתו לאוכלם בשבת, עליו לברר לפני כניסת השבת אצל בני הבית האם הם הפרישו כבר את המעשרות [והפירות כבר ראויים לאכילה] או לא, שהרי בשבת כבר לא יהיה ניתן להפריש מהם ולתקנם לאכילה.

וכמו כן היא מלמדת שאין להפריש תרומות ומעשרות מפירות שהם 'טבל' לאחר שקיעת השמש [גם לא ב'בין השמשות'], אבל מותר להפריש אז מפירות 'דמאי', שמאחר ורוב 'עמי הארץ' מעשרים את פירותיהם, לא גזרו החכמים על כך ב'בין השמשות'.

 

ב. אסור לאדם לצאת בשבת ממקומו למרחק של יותר מ'אלפיים אמה' [שזה כ-960 מטרים], הלכה זו היא מדברי חכמים, ויש לכך רמז בתורה ממה שכתוב בפסוק 'אל יצא איש ממקומו ביום השבת', ואם אדם נמצא בשבת בתוך עיר גדולה, מותר לו ללכת בכל העיר ומחוץ לה עד מרחק של 'אלפיים אמה'.

אדם שצריך להתרחק יותר מאלפיים אמה ממקומו לצורך מצוה, עליו לעשות 'עירוב'.

אופן עשיית ה'עירוב' הוא על ידי שיניח בערב שבת בסוף ה'אלפיים אמה' [אבל לא מעבר לאלפיים אמה] מזון המספיק לשתי סעודות, וכך נחשב הדבר כאילו הוא 'שובת' [נמצא בשבת] במקום שבו מונח המזון ומותר לו להתרחק ממקום ה'עירוב' שעשה אלפיים אמה נוספות, עירוב זה נקרא 'עירובי תחומין'.

 

ג. אם כמה משפחות מתגוררות בתוך 'חצר' אחת, כלומר שישנה רחבה גדולה שמסביבה מתגוררות המשפחות ויש כניסה ויציאה משותפת לכל המשפחות, אסרו חכמים לטלטל בשבת חפצים מהבתים לחצר וכן ממנה לבתים אלא אם כן עשו המשפחות 'עירוב'.

מצוה זו רמוזה בתורה בפסוק 'אל יצא איש ממקומו ביום השבת', וכוונת התורה להוצאת חפצים שונים ממקום פרטי ['רשות היחיד'] למקום ציבורי ['רשות הרבים'], וחכמים הרחיבו את האיסור גם מהבית לחצר, בכדי להרחיק את האדם מעשיית איסור 'הוצאה' בשבת.

אופן עשיית עירוב זה הוא כדלהלן: שכל המשפחות הדרות בחצר יקחו סל גדול וכל אחת מהן תתן ככר לחם אחת ותניח אותה בסל ואת כל הככרות יניחו באחד מהבתים בחצר, וכך נחשב הדבר כאילו כולם גרים באותו בית וכאילו החצר משמשת לאותו בית בלבד, וכל שאר הבתים טפלים לאותו בית וממילא ניתן לטלטל חפצים מכל הבתים לחצר, עירוב זה נקרא 'עירובי חצירות'.

במשנתנו נלמד שבזמן 'בין השמשות' [בין ה'שקיעה' ל'צאת הכוכבים'] התירו חכמים לעשות 'עירובי חצירות', אבל לא 'עירובי תחומין', שמאחר ויש לדין זה רמז בתורה החמירו בו חכמים יותר.

 

ד. אסור בשבת 'להטמין' דברי מאכל חמים בתוך דברים המשמרים את החום [למשל בתוך שמיכת צמר וכדומה], אפילו שהם אינם מוסיפים חום נוסף ואינם מבשלים את המאכל,

איסור זה הוא מדברי חכמים, וטעם האיסור הוא: שיש חשש שבשעת ההטמנה יראה האדם שהקדירה שבתוכה נמצא התבשיל התקרר יותר מידי ויניחו על גבי האש ויבשלו בשבת, ובכך הוא יעבור על 'איסור בישול' בשבת.

במשנתנו נלמד, שחכמים לא אסרו את ה'הטמנה' אלא בשבת עצמה, אבל ב'בין השמשות' מותר להטמין מאכלים בתוך דברים שאינם מוסיפים חום נוסף על חום התבשיל,

שמאחר ובתחילת השבת רגילים המאכלים להיות רותחים, אין לחשוש שהמטמין יניחם על גבי האש,

אבל אסור להטמין דברי מאכל ב'בין השמשות' [ואפילו לא במהלך ערב השבת] בתוך דברים המוסיפים חום [למשל בתוך מלח או חול], כפי שנלמד בפרקים הבאים.

 

המשנה פותחת בהכנות שונות שצריך לעשות בערב שבת לצורך השבת, ושכל אדם צריך לברר עם בני ביתו האם הכינו כראוי את צורכי השבת.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו – לפני כניסת השבת צריך ראש המשפחה לברר עם בני ביתו על שלשה דברים מצורכי השבת,

ערב שבת עם חשכה – את הבירור עליו לעשות סמוך לכניסת השבת ולא זמן רב לפני השבת, כדי שלא ישכחו את מה שאומר להם,

והמשנה מפרטת מהם שלשת הדברים שצריך לברר עם בני המשפחה:

עשרתם – בלשון שאלה, האם כבר עשרתם את פירות ה'טבל' וה'דמאי' שאינם מעושרים?

ערבתם – האם ערבתם 'עירובי תחומין' כדי שנוכל להתרחק בשבת מהעיר יותר מאלפיים אמה?

והאם כבר ערבתם 'עירובי חצירות' כדי שיהיה ניתן לטלטל חפצים מהחצר לבית ומהבתים לחצר?

הדליקו את הנר – בלשון קביעה, הדליקו כבר את נרות השבת! שיש להקדים ולהדליק, כדי שלא יכשלו חלילה ויחללו את השבת במלאכת 'הבערת אש' בשבת.

 

עכשיו המשנה מלמדת מה התירו חכמים לעשות לאחר שקיעת השמש בערב שבת, ומה הם אסרו לעשות בזמן זה:

ספק חשכה ספק אין חשכה – בזמן שהוא ספק יום וספק לילה, שכבר שקעה השמש ועדיין לא החשיך היום לגמרי [שעדיין לא נראים הכוכבים בשמים, וזמן זה נקרא 'בין השמשות'],

אין מעשרין את הודאי – אסור לעשר פירות 'טבל' שבודאי לא עישרום והם אסורים באכילה,

שמאחר וההפרשה מכשירה את הפירות לאכילה, זה דומה לתיקון כלים בשבת שאסור לעשותו בשבת מן התורה, ולכן חכמים אסרו לעשות גם הפרשה זו, וגם ב'בין השמשות' הם אסרו להפריש מעשרות מאחר וזמן זה הוא 'ספק שבת'.

ואין מטבילין את הכלים – שמאותו הטעם אסור גם להטביל בשבת וב'בין השמשות' כלים שנטמאו במקוה טהרה,

שמאחר והכלי אינו ראוי לשימוש לפני הטבילה והיא מכשירה אותו לשימוש, זה דומה לתיקון כלים האסור בשבת, וגם ב'בין השמשות' אסרו החכמים דבר זה.

[בזמנים הקדומים, בזמן שבית המקדש היה קיים, היו נוהגים תלמידי החכמים לאכול את מאכליהם בטהרה, שאם הכלים שברשותם נטמאו על ידי נגיעה בדבר טמא – שרץ מת או אדם מת וכדומה, הם היו מטבילים אותם במקוה כדי שיטהרו ורק לאחר שהם נטהרו היו שוב משתמשים בהם],

ואין מדליקין את הנרות – אסור ב'בין השמשות' להדליק את נרות השבת, שיש בהדלקתם מלאכה של 'הבערה' האסורה בשבת, וחכמים אסרו לעשות ב'בין השמשות' של ערב שבת מלאכות האסורות בשבת, מאחר שזמן זה הוא 'ספק שבת'.

אבל מעשרין את הדמאי – מותר להפריש תרומות ומעשרות מפירות שניקנו מ'עם הארץ' ויש ספק אם הם מעושרים כבר או לא, שמאחר ורוב עמי הארץ מעשרים את פירותיהם, והפרשה זו אינה מן התורה אלא ממצוות חכמים, אין זה דומה כל כך ל'תיקון כלים' ולכן הקלו חכמים לעשותו ב'בין השמשות'.

ומערבין – וכמו כן מותר לעשות 'עירובי חצירות' ב'בין השמשות', מאחר והאיסור לטלטל מהבית לחצר הוא מדברי חכמים, לכן הקלו לעשות עירוב גם ב'בין השמשות',

ואפילו שעירוב שנעשה בשבת אינו 'עירוב', בכל זאת אם עשו אותו ב'בין השמשות' [שאז דינו כ'ספק עירוב', מאחר וזמן זה הוא 'ספק שבת'] הוא כשר ומתיר את איסור החכמים לטלטל מהבתים לחצר ומהחצר לבתים.

וטומנין את החמין – וכמו כן מותר להטמין את המאכלים החמים ב'בין השמשות' בתוך דברים שאינם מוסיפים חום נוסף אלא רק משמרים את החום, שמאחר והתבשילים רגילים להיות חמים בתחילת השבת, אין לחשוש שהוא יבוא לבשל את התבשיל על גבי האש בשבת.

 

הלכה בימינו

 

ההלכה שיוצאת לנו למעשה מהמשנה:

א. בערב שבת סמוך לזמן כניסת השבת, ישאל כל בעל משפחה את בני משפחתו בלשון רכה, האם הפירות שבבית כבר מעושרים [ומי שמתגורר מחוץ לארץ ישראל אינו צריך לשאול שאלה זו מאחר שאין צריך שם להפריש תרומות ומעשרות מהפירות], והאם הם כבר דאגו לעשות עירובי חצירות [במקום שצריכים לעשות זאת],

מיד לאחר מכן יורה להם להדליק את הנרות ולהפסיק מעשיית מלאכות האסורות בשבת.

ב. לאחר שקיעת השמש בערב שבת, גם אם עדיין לא רואים כוכבים בשמים [ב'בין השמשות'], אסור לעשות מלאכות האסורות בשבת, גם את מה שאסרו החכמים לעשות בשבת,

ולכן אין להפריש בזמן זה תרומות ומעשרות מפירות 'טבל' [שיש וודאות שלא הופרשו מהם התרומות והמעשרות], וכן אין להטביל אז כלים טמאים במקוה, וכמו כן אין להפריש 'חלה' מלחם או חלות שלא הופרשה מהם 'חלה' מהבצק.

ג. אם אין לאדם אוכל אחר מלבד הפירות או החלות שלא הופרשו מהם 'תרומות ומעשרות' או 'חלה', מותר להפריש מהם ב'בין השמשות',

שלצורך קיום מצות 'עונג שבת' התירו חכמים לעשות פעולות אלו בזמן שהוא 'ספק שבת'

[אבל מחוץ לארץ ישראל אסור בכל מקרה להפריש 'חלה' ב'בין השמשות', מאחר שדין הפרשת חלה בחוץ לארץ הוא רק מדברי חכמים, שמן התורה מצוה זו נוהגת רק בארץ ישראל, וחכמים הקלו במצוה זו בחו"ל שמותר לאכול את העיסה גם לפני הפרשת החלה ולשייר מהבצק חתיכה קטנה ולהפריש לאחר האכילה,

לכן גם ב'בין השמשות' יעשה כך, שישאיר חתיכה מהחלות ויקיים בה את מצות ההפרשה במוצאי השבת, ואת שאר החלות יאכל בשבת].

ד. אם אדם קיבל על עצמו לנהוג בקדושת השבת, כלומר שהוא אמר 'הריני מקבל על עצמי את קדושת השבת', אסור לו לעשות שום פעולה האסורה בשבת ב'בין השמשות' [וגם לפני כן, מהזמן שקיבל עליו את השבת], מאחר ובשבילו השבת כבר נכנסה ואין זה רק 'ספק שבת'.

אדם שכל הקהל במקום מגוריו קיבלו עליהם את קדושת השבת, אפילו אם הוא לא קיבל עליו את השבת, הוא נגרר אחרי הקהל ואסור לו לעשות שום מלאכה האסורה בשבת מהזמן שהם קיבלו את השבת.

ה. אם אדם שכח להדליק נרות עד אחרי שקיעת השמש בערב שבת, אין לו להדליק נרות בעצמו, אלא יאמר לגוי שידליק עבורו את הנרות, ומותר לומר זאת לגוי עד 'צאת הכוכבים' שזה תחילת הלילה, אבל אחר כך אסור לומר לגוי לעשות פעולות שאסור ליהודי לעשות בשבת [איסור זה נקרא 'אמירה לגוי' והוא מדברי חכמים],

והסיבה שב'בין השמשות' התירו חכמים איסור זה, הוא בכדי שיוכל האדם לקיים מצוות 'עונג שבת', שכאשר יש אור בבית האדם מרגיש טוב ומעונג יותר.