לימוד משנה – מותר לשתות מיץ ענבים שנסחט בשבת?

 

פרק א' משנה ט'

 

אסור בשבת לסחוט פירות!

איסור זה נקרא 'מלאכת מפרק' והיא תולדה של 'מלאכת דש', שכשם שאסור לדוש את התבואה [כלומר, לדרוך עליה לאחר הקצירה כדי שיפרדו הגרעינים מהשיבולים], כך גם אסור לפרק את הנוזלים מהפירות.

במשנה שלפנינו נלמד, שאפילו 'בית שמאי' המחמירים באיסור 'שביתת כלים', וסוברים שאסור לאדם לגרום שתיעשה מלאכה בכליו בשבת,

הם מודים שמותר להניח בערב שבת סמוך לשקיעה זיתים וענבים מתחת לקורות עץ כבדות כדי שהם יסחטו ויצא המשקה שלהם [שמן זית מהזיתים ויין או מיץ ענבים מהענבים], ואפילו באופן שהסחיטה תיעשה גם בשבת עצמה,

וטעם הדבר, שלפני הסחיטה טוחנים את הזיתים כדי שיהיה קל להוציא מהם את השמן, וכן היו דורכים על הענבים לפני הסחיטה כדי שהסחיטה תהיה קלה,

ואפילו אם לא יסחטו אותם תחת קורות עץ כבדות המשקה שלהן יצא מאליו, אלא שהדבר יארך זמן רב יותר, וקורות העץ רק מזרזות את תהליך הסחיטה,

ויוצא שקורות העץ לא עושות 'מלאכה גמורה' של פירוק דבר מתוך דבר אחר [כמו 'מלאכת דש'], ולכן לכל הדעות מותר להניח את הזיתים והענבים תחתם גם אם הסחיטה תיגמר בשבת עצמה,

[ואיסור 'שביתת כלים' הוא רק כאשר ללא פעולת הכלי לא תיעשה שום מלאכה והכלי הוא הגורם למלאכה שתיעשה, אבל באופן שגם ללא הכלי המלאכה תיעשה מאליה, אין איסור 'שביתת כלים']. 

וכהמשך למשנה הקודמת שבה למדנו ש'בית שמאי' ו'בית הלל' נחלקו אם מותר לתת בגדים לכובס גוי בערב שבת באופן שלא יוכל לגמור את הכיבוס לפני השבת, מובאת במשנה הלכה נוספת:

בני ביתו של רבן גמליאל הנשיא החמירו כדעת 'בית שמאי' והם לא מסרו את בגדיהם לכובס גוי, אלא כאשר הם היו בטוחים שהוא יגמור את הכיבוס לפני השבת,

[ואפילו שבמסכת ברכות למדנו, שרבי טרפון נהג בהלכות אמירת 'קריאת שמע' כדעת 'בית שמאי' שהוא 'היטה' את גופו וקרא קריאת שמע ועל ידי כך הוא בא לידי סכנת נפשות, ומסקנתו מכך היתה שמי שנוהג כ'בית שמאי' כאשר ההלכה כ'בית הלל' חייב מיתה,

בהלכות כיבוס בגדים הדבר שונה, מאחר שדוקא כאשר האדם עושה פעולה כדעת 'בית שמאי' הדבר אסור, כמו שעשה רבי טרפון שבמקום לקרוא קריאת שמע כשהוא רוכב על החמור הוא קרא בהטיית הגוף, אבל כאשר האדם נמנע מעשיית פעולה כדעת 'בית שמאי', כמו שעשו רבן גמליאל ובני ביתו שנמנעו מלתת את הבגדים לגוי לפני השבת, מותר להחמיר ולנהוג כדעת 'בית שמאי'].

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

אמר רבן שמעון בן גמליאל: נוהגין היו בית אבא – שרבן גמליאל ובני ביתו היו נוהגים,

שהיו נותנין כלי לבן לכובס עובד כוכבים שלשה ימים קודם לשבת – שהם החמירו בהלכות 'אמירה לנכרי' כדעת 'בית שמאי' שאין ליהודי לתת לגוי בערב שבת לעשות מלאכה עבורו כשהגוי לא יספיק לגמור אותה לפני השבת [אבל ההלכה היא כ'בית הלל' שמותר לתת בגדים לכובס גוי גם סמוך לשקיעה ממש, אם לא אמר לו לכבס את הבגדים בשבת],

והסיבה שהם הקדימו ונתנו את בגדיהם שלשה ימים לפני השבת היא, שבזמנים הקדומים [שבהם לא היו 'מכונות כביסה' כמו שיש בזמנינו] היו מכבסים את הבגדים במי הנהר,

ואת הבגדים הלבנים היו צריכים לכבס כמה וכמה פעמים כדי שכל הלכלוך שדבק בהם ירד, וזמן הכיבוס שלהם היה אורך קרוב לשלשה ימים.

 

כעת מלמדת המשנה הלכה נוספת:

ושוין אלו ואלו – שגם 'בית שמאי' וגם 'בית הלל' מסכימים בהלכה הבאה,

שטוענים קורות בית הבד – שמותר להניח זיתים בערב שבת סמוך לשקיעה מתחת לקורות הכבדות שגורמות לסחיטת הזיתים,

ועגולי הגת – וכן מותר להניח את הענבים מתחת לעיגולי העץ הכבדים כדי שהם יסחטו,

ואפילו שהזיתים והענבים ימשיכו להיסחט גם בשבת, מודים 'בית שמאי' שהדבר מותר,

מאחר שלפני שמניחים אותם מתחת לקורות העץ, טוחנים את הזיתים ודורכים על הענבים, והטחינה היתה גורמת שהמשקים יצאו מעצמם גם ללא קורות העץ, אלא שהנחתם מתחת לקורות העץ מזרזת את הסחיטה, באופן זה הקורות לא עושות 'מלאכה גמורה', ואין על כך איסור 'שביתת כלים'.

הלכה בימינו

 

ההלכה שיוצאת לנו למעשה מהמשנה:

א. מותר להניח בערב שבת סמוך לשקיעת השמש זיתים וענבים מתחת לקורות עץ כבידות כדי שהם יסחטו ויצא מהן המשקים שלהן, ואפילו שמלאכת הסחיטה תיעשה גם בשבת,

היתר זה הוא גם אם לא טחנו את הזיתים ולא דרכו על הענבים לפני כן, שההלכה כ'בית הלל' שאין מצוה של 'שביתת כלים' בשבת כלל.

ב. גם באופנים שמותר להניח את הזיתים והענבים מתחת לקורות העץ סמוך לכניסת השבת, אין להשתמש בשמן ולשתות את היין היוצא מהם בשבת,

שאם הוא ישתמש במה שנסחט בשבת יש לחשוש שהוא יבוא לסחוט אותו גם בידים [וזה בודאי אסור, שבכך הוא 'מפרק' דבר מתוך דבר אחר, את המשקים מהפרי והיא תולדה של איסור 'דש'],

אבל אם הזיתים והענבים נטחנו ביום שישי בבוקר ומיד אחר כך הם הונחו מתחת לקורות, שבאופן זה עיקר הסחיטה נעשית לפני השבת, מותר להשתמש בשבת גם בשמן ומיץ הענבים שיצא מהפרי בשבת עצמה.