לימוד משנה – נרות שבת, למה מדליקים?

 

 

 

פרק ב' משנה א'

 

באיזה שמן ניתן להשתמש בהדלקת 'נרות שבת'?

במשנה שלפנינו נלמד את הלכות הדלקת נרות השבת!

 

התורה מצוה כל יהודי שישמור בשבת שתי מצוות עיקריות: א. "זכור את יום השבת לקדשו". ב. "שמור את יום השבת לקדשו",

מצוות ה'זכירה' היא בעשיית קידוש על היין בליל שבת ובשבת בבוקר, וה'שמירה' היא להימנע מעשיית שלושים ותשע המלאכות האסורות בשבת.

חכמים הוסיפו עוד שתי מצוות נוספות שצריך להקפיד עליהם בשבת: א. כבוד השבת, כלומר לכבד את השבת בלבישת בגדים יפים ומיוחדים וללכת בצורה מכובדת יותר וכדומה. ב. עונג שבת, שצריך להתענג בשבת במאכלים משובחים וטעימים ולתת לגוף שינה טובה ומנוחה כדי לענג אותו.

אחד מהדברים שצריך לעשות כדי לכבד את השבת הוא להדליק נרות לפני כניסת השבת, שכאשר הבית מואר יש לו מראה מכובד ויפה, וכאשר האדם מאיר את ביתו בשבת זה מראה שהשבת מכובדת בעיניו.

המצוה היא להדליק לכל הפחות שתי נרות, אחד כנגד מצוות 'זכור' והשני כנגד מצוות 'שמור', [וישנם מקומות שבהם מדליקים נרות לפי כמות בני המשפחה, שעל כל ילד שנולד מוסיפים ומדליקים נר נוסף, ובזמנינו יש להדליק אורות חשמליים רבים בבית כדי שהבית יראה מכובד וחשוב לכבוד השבת].

 

בזמנים הקדומים היו מדליקים את נרות השבת בתוך מיכלי חרס בצורת אליפסה שבחלק העליון שלו היה פתח קטן שדרכו היו ממלאים את השמן ובצדו השני היה חור קטן שבו היו משחילים את הפתילה, לכלי זה היו קוראים 'נר'.

בשבת אסור להטות 'נר' כזה על צידו באופן שהשמן יתקרב לפתילה, שעל ידי כך בעירת הפתילה נעשית גדולה יותר ויש בכך איסור 'הבערת אש' בשבת, שהיא אחת מהמלאכות האסורות בשבת,

מטעם זה גזרו חכמים שלא להשתמש עם פתילות ושמנים מסויימים שכשמדליקים בהם את ה'נר' הוא לא דולק טוב אלא האש קופצת ונכבית מהר,

שיש לחשוש שכאשר הנר יתחיל להיכבות או שהאור שלו יקפוץ ולא ידלק יפה, אחד מבני הבית יקרב את הפתילה לשמן כדי שהנר ידלק טוב יותר ובכך הוא יעבור על איסור 'הבערת אש',

במשנה שלפנינו נלמד באיזה שמנים ובאיזה פתילות קבעו החכמים שלא ניתן להדליק בהם.

 

הלכה נוספת שנלמד במשנה, היא דינו של 'שמן של תרומה שנטמא':

אם כהן עשה שמן מ'תרומה' שהוא קיבל מיהודי אחר, עליו להשתמש בו בטהרה, כלומר שאם הוא טמא אסור לו לאכול את השמן,

ואם השמן הזה נהיה טמא, אסור ליהנות ממנו אלא צריך לשורפו ולבערו מהעולם, אבל מותר ליהנות מהשמן בשעת השריפה, ולכן מותר להדליק איתו את נרות השבת, שבזמן שהשמן נשרף ומתכלה הוא יהנה מאור הנרות.

חכמים גזרו שלא לשרוף ב'יום טוב' [כלומר באחד מחגי ישראל] דברים שיש בהם קדושה שנטמאו, מסיבה זו אסור גם לשרוף שמן של תרומה שנטמא ב'יום טוב',

במשנתינו נלמד שאם חל 'יום טוב' בערב שבת, אין להדליק את נרות השבת משמן של תרומה שנטמא, מאחר שחכמים קבעו ש'אין שורפין קדשים ביום טוב'.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

במה מדליקין ובמה אין מדליקין – באילו פתילות ושמנים ניתן להדליק את נרות השבת ועל אלו מהם גזרו החכמים שאין להדליק בהם?

המשנה מתחילה בפירוט הפתילות שבהם גזרו החכמים שלא להדליק בהם מהטעם שהשמן לא נתפס בהם טוב, ועל ידי כך עלולים להכשל בהם באיסור 'הבערה':

אין מדליקין – אסור להדליק את נרות השבת,

לא בלכש – עם פתילה העשויה מסיבים של עץ הארז,

ולא בחוסן – שזה פשתן שעדיין לא 'ניפצו' אותו כלומר שלא ניקו אותו מהלכלוך שיש בו, ובאופן זה הפתילה לא מושכת את השמן כראוי ולכן אין להדליק בו,

ולא בכלך – שזה הפסולת של חוטי המשי, שגם בה השמן לא נמשך כראוי,

ולא בפתילת האידן – כעין צמר הנעשה מחומר הנמצא ב'עץ הערבה',

ולא בפתילת המדבר –פתילות הנעשות מעלים ארוכים של עשב הגדל במדבר,

ולא בירוקה שעל פני המים – שזה כעין צמר בצבע ירוק הגדל סביב הספינות שנמצאות שנים רבות במים,

בכל הפתילות הללו אין להדליק נרות שבת, מאחר שהשמן לא נתפס בהם טוב ולכן עלולים להכשל בהם באיסור 'הבערה'.

 

עכשיו המשנה מלמדת את סוגי השמנים שבהם אין להדליק את נרות השבת:

ולא בזפת – אין להדליק את ה'נר' עם חומר הנעשה מ'שרף' העצים [שהוא מתקשה באויר ונמס בחום] ואיתו היו משתמשים כחומר 'בידוד' בספינות וכדומה,

ולא בשעוה – כלומר ב'דונג' הנעשה על ידי הדבורים בכוורת שלהם כשהתיכו אותו ושפכו אותו לתוך קופסת ה'נר' שכך הוא לא דולק טוב כי הוא לא נתפס בפתילה,

[אבל מותר להדליק ב'דונג' קשה כשעשו ממנו נר, שכאשר הוא מסובב סביב הפתילה כראוי הוא דולק טוב],

ולא בשמן קיק – שמן זה עשוי מצמר גפן הנקרא בזמנינו 'כותנה', וגם הוא לא נמשך כראוי אחרי הפתילה,

ולא בשמן שריפה – כלומר שאין להדליק את נרות השבת עם שמן של 'תרומה טמאה' המיועד לשריפה, כאשר בערב שבת חל 'יום טוב', מאחר שחכמים גזרו שלא לשרוף קדשים ביום טוב [ובמשנה הבאה נראה שכך מפרשת המשנה הלכה זו].

ולא באליה – כמו כן אין להדליק את הנרות עם שומן היוצא מזנב הכבש,

ולא בְחֵלֶב – שהוא שומן קשה הנמצא בגוף הבהמה [וכמו כן אין להדליק עם שאר חלקי השומן הקשה שיש בבהמה],

נחום המדי אומר: מדליקין בחלב מבושל – שאם בישלו את החלב והתיכו אותו לגמרי הוא נמשך טוב אחרי הפתילה והוא דולק יפה, ולכן לדעת התנא נחום המדי מותר באופן זה להדליק בו,

וחכמים אומרים: אחד מבושל אחד שאינו מבושל – בין אם בישלו את החלב ובין אם לא בישלוהו,

אין מדליקין בו – וטעם הדבר, שאם נתיר לאדם להדליק בחלב מבושל הוא יבוא להתיר לעצמו להדליק גם בחלב שאינו מבושל, ועל ידי כך הוא עלול להכשל באיסור 'הבערה'.

גם ה'תנא קמא' שהוזכר בתחילה סבור כדעת חכמים שאין להדליק בחלב בכל הצורות שלו, אלא שהם נחלקו במקרה שעירבו בתוך חלב מבושל שמן שכשר להדלקה [שמן שלא הוזכר במשנתינו],

שלדעת אחד מהם באופן זה מותר להדליק בחלב, ולדעתו של השני גם באופן זה אין להדליק בחלב, ולא התברר לחכמי ישראל מי סובר לאיסור ומי סובר להיתר.

 

הלכה בימינו

 

וההלכות העולות מהמשנה למעשה:

א. את נרות השבת צריך להדליק עם שמן ופתילות שדולקות טוב ויפה, אבל אסור להדליק בשמן או בפתילות שהאש מדלגת וקופצת ולא דולקת עם להבה ישרה.

מסיבה זו אין להדליק עם שעוה שהתיכו אותה והפכו אותה לנוזל, וכן לא עם חלב או שומן מותך, [ואפילו אם בישלו אותם ועל ידי כך הם נמשכים אחרי הפתילה ודולקים יפה, אין להדליק בהם גזירה שמא יבוא להדליק גם בשאינם מבושלים].

ב. מותר להדליק ב'נר שעוה' שעושים בזמנינו, שכאשר הם קשים וכרוכים טוב סביב הפתילה הם דולקים יפה ואין בכך שום חשש [שאין לחשוש שעל ידי כך הוא יבוא להתיר להדליק גם בשעוה מותכת, מאחר שהם לא דומים זה לזה כלל].

ג. אם התערב שמן הכשר להדלקה יחד עם שמן הפסול להדלקה, הולכים אחרי הרוב,

שאם הרוב בתערובת הוא שמן כשר מותר להדליק בתערובת זו, אבל אם הרוב הוא שמן פסול אין להדליק בה [אפילו שעל ידי השמן הכשר התערובת נמשכת אחרי הפתילה ודולקת יפה אין להדליק בה, שיש לחשוש שיבוא להדליק גם בשמן פסול לבדו].

אבל חלב שהותך וכן שומן של דגים שנימוחו ונעשו נוזליים, אם עירבו בהם אפילו מעט שמן כשר מותר להדליק בהם את נרות השבת [שהרי מעיקר הדין מותר להדליק בהם אלא שחכמים גזרו עליהם מחשש שיבואו להתיר גם חלב שלא התיכו אותו, ולכן כשהוא בתערובת יש סברא לומר שהם לא גזרו עליו באופן זה].