לימוד משנה - מותר להיכנס לסאונה בשבת?

מסכת שבת פרק א' משנה י"א. במשנה זו יתבאר שישנם איסורים שאסורים מדרבנן בשבת ובבית המקדש אינם אסורים.

 

פרק א' משנה י"א

 

עד מתי היה מותר לבשל 'קרבנות' שהוקרבו בערב שבת, בזמן שבית המקדש היה קיים?

במשנה הקודמת למדנו שאדם שהניח תבשיל על גבי האש בערב שבת סמוך לכניסת השבת, מותר לו להשאיר אותו על גבי האש גם בשבת רק באופן שבכניסת השבת הוא כבר יתבשל 'כמאכל בן דרוסאי', כלומר שהוא ראוי לאכילה בדוחק ['בן דרוסאי' היה שודד ידוע בזמנים הקדומים, והוא היה אוכל גם בשר המבושל מעט, שליש או חצי מהבישול הרגיל שלו], אבל אם התבשיל לא יתבשל כך עד כניסת השבת צריך להסירו מהאש לפני כניסת השבת,

איסור זה הוא מדברי חכמים, והסיבה שהם גזרו על כך היא, שהם חששו שהאדם יראה בליל שבת שתבשילו לא מתבשל במהירות הרצויה לו והוא יהפוך את הגחלים כדי שהם יבערו טוב יותר, ובכך הוא יעבור על איסור 'הבערת אש' בשבת שהיא איסור תורה [כמו שכתוב "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת",

אבל אם המאכל כבר התבשל שליש או חצי בישולו אין לחשוש לאיסור 'הבערה', שבאופן זה המבשל לא טרוד לבדוק את האש האם היא בוערת כראוי, שהרי המאכל שהכין כבר ראוי לאכילה בדוחק, ולכן גם אם האש תכבה מעט הוא לא יהפוך את הגחלים].

המשנה שלפנינו היא המשך להלכה זו, ובה נלמד איך היו נוהגים בבית המקדש עם בישול בשר 'קרבן הפסח', כשערב חג הפסח [י"ד בניסן] היה יוצא בערב שבת,

 

'קרבן פסח' היה נשחט בערב החג, ביום י"ד בניסן אחרי הצהרים ועד שעות הלילה היו 'צולים' אותו על גבי האש [ואת כל איבריו היו צולים יחד כמו שכתוב בתורה "צלי אש, ראשו על כרעיו ועל קירבו"], ואין לאכול את בשר הקרבן בצורת בישול אחרת אלא רק כשהוא צלוי,

עיקר מצוות אכילת בשר הקרבן היתה בלילה [ליל ט"ו בניסן] עד הבוקר, וחכמים קבעו שיש לאוכלו עד 'חצות הלילה' כדי שהאדם האוכלו לא יתעצל וימתין ולא יאכלו עד הבוקר [שאז הוא כבר 'נותר' ואסור לאוכלו].

 

משנתינו מלמדת עד מתי היה מותר לצלות את קרבן הפסח כאשר ערב חג הפסח היה יוצא בערב שבת,

שצליית הקרבן אינה דוחה את השבת ולכן היה צריך לצלותו דוקא בערב שבת, והשאלה היא עד מתי מותר להניחו על האש, ומתי כבר אסור לצלותו כדי שהאדם הצולה אותו לא יכשל באיסור 'הבערה' בשבת?

ועיקר הנידון הוא, האם גם בבישול הקרבנות יש לחשוש שהמבשלו יבוא להפוך את העצים הבוערים כדי להבעירם, ובכך הוא יעבור על איסור 'הבערת אש' בשבת,

או שאין לחשוש לכך, מאחר והקרבנות שהיו קרבים בבית המקדש היתה להם קדושה רוחנית מיוחדת, והמבשל יזכיר לעצמו בכל רגע שאסור לו להבעיר אש בשבת, ולכן אין לחשוש שהוא יעשה איסור 'הבערה' בשבת.

 

אגב כך מלמדת המשנה הלכה נוספת: עד מתי מותר להדליק מדורה של עצים [לצורך חימום הבית] בערב שבת?

חכמים קבעו הבדל בהלכה זו בין העשיה שהיו עושים בבית המקדש ובין מה שהיו עושים בשאר המקומות בארץ ישראל,

שבבית המקדש מאחר שהכהנים היו זריזים במלאכתם שהיא מלאכה רוחנית וקדושה, היה מותר להדליק את המדורה גם סמוך ממש לכניסת השבת, שאין לחשוש עליהם שהם 'יבעירו' את העצים בשבת,

אבל בשאר המקומות צריך שהאש תיתפס ברוב העצים שבמדורה לפני השבת, אבל אם עד השבת לא תיתפס האש ברוב העצים אין להדליק מדורה זו.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

משלשלין את הפסח בתנור עם חשכה – בזמן שבית המקדש היה קיים, כשערב חג הפסח היה יוצא ביום שישי,

היה מותר להתחיל לצלות את בשר הקרבן אפילו סמוך לכניסת השבת באופן שהוא לא יספיק להתבשל כלל, ואין חיוב להסירו מהאש לפני כניסת השבת,

ואפילו שבמשנה הקודמת למדנו שהמבשל דבר מאכל בערב שבת סמוך לכניסת השבת, כדי שיוכל להמשיך ולהשאירו על גבי האש עליו לוודא שהמאכל יהיה ראוי לאכילה בדוחק לפני השבת, בקרבן פסח הדין שונה,

מאחר שהאנשים שהיו מתעסקים עם הקרבנות היו חכמים וקדושים, ואם אחד מהם ירצה לעשות 'הבערת אש' בשבת חבריו יזכירו לו שהדבר אסור, ולכן עליהם לא חששו חכמים שהם יעברו על איסור 'הבערה' בשבת.

 

עכשיו המשנה מלמדת הלכה נוספת:

ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד – שמותר להתחיל להדליק מדורה בבית המקדש בערב שבת לצורך חימום גם אם לא כל האש תדלק לפני כניסת השבת,

['בית המוקד' היה חדר גדול בבית המקדש ששם היו עושים מדורה גדולה כדי שהכהנים שהיו הולכים יחפים על רצפת השיש הצוננת של בית המקדש יוכלו להתחמם בחום המדורה].

ובגבולין: כדי שתאחוז האור ברובן – שאם אדם פרטי עושה מדורה בביתו בערב שבת כדי להתחמם, עליו לדאוג שעד כניסת השבת רוב העצים יהיו דלוקים ובוערים באש באופן שלא יצטרכו להוסיף קיסמים וענפים קטנים כדי לסייע להבערת המדורה,

וטעם החילוק בין 'בית המוקד' ל'גבולין' הוא, שמאחר והכהנים שהיו עובדים בבית המקדש היו 'זריזים', כלומר שהם היו עסוקים בדברים רוחניים וקדושים כמו הקרבת הקרבנות לשם השם וכדומה,

לכן אין לחשוש שהם יעברו על איסור 'הבערה' בשבת, שהכהן בודאי יזכור שהדבר אסור עוד לפני שיעשה אותו,

אבל על אדם רגיל יש לחשוש שהוא לא יזכור אלא הוא יבעיר את העצים בשבת עצמה כדי לזרז את בעירת המדורה. 

רבי יהודה אומר: בפחמין כל שהוא – כלומר, שאם המדורה עשויה מ'פחמים' שהם עצים שכבר נשרפו פעם אחת אבל הם עדיין ראויים לשימוש במדורה או בבישול, והם בוערים מעצמם גם בלי שילבו אותם,

מותר להדליקם גם סמוך ממש לכניסת השבת, מאחר ואין לחשוש שהמדליק יבוא להבעירם בשבת, שהרי הם בוערים מעצמם.

 

הלכה בימינו

 

ההלכה למעשה מהמשנה:

א. אדם המדליק 'מדורה' של עצים בערב שבת, עליו לדאוג שהעצים יהיו בוערים באש עוד לפני כניסת השבת, באופן שלא יצטרכו עזרה נוספת בהבערת המדורה [שהיא כבר תבער מאליה בזמן ובאופן שרצה המדליק],

אבל אם המדורה עדיין צריכה בכניסת השבת שיניחו עליה ענפים וזרדים כדי להבעיר אותה טוב יותר אין להשאירה דולקת בשבת, שיש לחשוש שהוא יבוא להבעיר את המדורה בשבת.

ב. אם אדם מדליק בערב שבת מדורה עם חתיכת עץ אחת, צריך שהאש תיאחז ברוב היקף החתיכה וברוב העובי שלה לפני השבת, שבאופן זה היא כבר יכולה לבעור מאליה בלי סיוע חיצוני,

אבל אם האש לא תיאחז בהיקף כזה לפני השבת אין להשאיר עץ זה דלוק בשבת, שיש לחשוש שבכדי לסייע לעץ לבעור הוא יבוא להפוך אותו ובכך יכשל באיסור 'הבערה' בשבת.

ג. המדליק מדורת חימום עם 'פחמים' בערב שבת, מותר לו להדליקו סמוך לכניסת השבת, ולהשתמש בחומו גם בשבת עצמה, מאחר והאש נאחזת בכל הפחמים מיד והם נדלקים בצורה אחידה לא חששו חכמים שהוא יבוא להבעיר אותם בשבת.

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד