לימוד משנה – מתי למסור את הכביסה למכבסה?

 

פרק א' משנה ח'

 

אסור בשבת לכבס בגדים, איסור זה נקרא 'מלאכת מלבן'.

כמו כן אסור בשבת 'לעבד' עורות, כלומר לשרות את עור הבהמה במלח כדי שיהיה ניתן לכתוב עליו, מלאכה זו נקראת 'מלאכת מעבד'.

המשנה שלפנינו היא המשך למשנה הקודמת, והיא מלמדת שגם במלאכות אלו ישנן שתי דעות בענין איסור 'אמירה לנכרי',

אם מותר ליהודי לתת עורות למעבד עורות גוי או בגדים לכובס גוי בערב שבת סמוך לשקיעת השמש, כשהדבר ברור שהגוי לא יספיק לעבד את העור או לכבס את הבגדים לפני השבת, אלא הוא יעשה מלאכות אלו בשבת?

או שהדבר אסור, מאחר שהדבר נראה כאילו היהודי ציווה לגוי לכבס ולעבד בשבת, ויש בכך איסור 'אמירה לנכרי'.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

בית שמאי אומרים: אין נותנין עורות לעבדן – אסור לתת עורות למעבד עורות גוי בערב שבת כדי שיעבד אותם במלח,

ולא כלים לכובס עובד כוכבים – וכמו כן אסור ליהודי לתת בגדים [המשנה קוראת לבגדים 'כלים'] לכובס גוי בערב שבת כדי שיכבס אותם עבורו,

אלא כדי שיעשו מבעוד יום – שרק באופן שהגוי יכול לגמור את מלאכת העיבוד או הכיבוס לפני כניסת השבת הדבר מותר,

אבל אם הוא לא יוכל לגמור את המלאכות הללו לפני השבת, אסור לתת לו את העורות לעיבוד ואת הבגדים לכיבוס,

שהדבר נראה כאילו היהודי ציווה לגוי לעשות מלאכות אלו בשבת, ויש בכך איסור 'אמירה לגוי' [שגם על דבר הנראה כ'אמירה לנכרי' יש לאסור מטעם 'אמירה לנכרי'],

ובכולן – בכל המקרים שלמדנו במשניות הקודמות שאדם עושה מלאכה בערב שבת והיא תיגמר מאליה בשבת, [א. שריית דיו וחומרי צבע במים. ב. נתינת חתיכות פשתן בתנור. ג. נתינת צמר לבן בקערה של צבע. ד. פריסת מצודות. ה. נתינת חפץ לגוי במכירה או בסיוע למשא. ו. המקרה של משנתינו שנתן לגוי עורות לעיבוד או בגדים לכיבוס],

בית הלל מתירין עם השמש – מותר לעשותם לפני שקיעת השמש כלומר לפני כניסת השבת, אפילו אם המלאכה תמשיך ותיעשה מאליה בשבת [או מטעם שאין היהודי מצווה על 'שביתת כלים' בשבת, או בגלל שאין לחוש ל'אמירה לנכרי'].

ובמקרים של משנתינו, שהיהודי נותן לגוי לעשות עבורו מלאכת ליבון וכיבוס, מדובר שהוא סיכם עם הגוי מהו השכר שיקבל עבור המלאכה בלי קשר למשך זמן עשייתה [בקבלנות] והוא גם לא אמר לו לעשות את המלאכות באופן מיידי,

ולכן אם הגוי עושה את העיבוד והכיבוס בשבת, אין זה נחשב שהוא עושה זאת עבור היהודי, אלא לצורך פרנסתו הוא מזדרז ועושה את מלאכתו, שהרי היהודי לא יקפיד עליו אם יעשה את המלאכות לאחר השבת.

 

הלכה בימינו

 

וההלכה שיוצאת לנו למעשה מהמשנה:

מותר לתת בגדים לגוי בערב שבת כדי שיכבסם הגוי עבורו, והדבר מותר אפילו אם הגוי מתחיל מיד במלאכת הכיבוס, והדבר ברור שהוא לא יגמור את הכיבוס אלא בשבת עצמה,

אבל צריכים להתמלא שלשה תנאים כדי להתיר את הדבר:

א. שכבר בשעת מסירת הבגדים בערב שבת יסכם היהודי עם הגוי שהוא ישלם לו ב'קבלנות' כלומר שכאשר הבגדים יהיו מכובסים ישלם לו סכום מסוים, אבל אם אמר לו שישלם לפי שעות עבודה הדבר אסור [שבאופן זה משלם היהודי עבור 'שכר השבת', והדבר אסור מדברי חכמים].

ב. רק אם הגוי עושה את הכיבוס בביתו [של הגוי] והוא גם הוציא את הבגדים מבית היהודי לפני כניסת השבת הדבר מותר, אבל אם הוא מכבס בבית היהודי או שהוא לא יספיק להוציא את הבגדים מבית היהודי לפני כניסת השבת הדבר אסור.

ג. אסור ליהודי לומר לגוי לעשות את הכיבוס בשבת, וכן הוא לא יאמר לו שהוא צריך את הבגדים מכובסים מיד במוצאי השבת [כשהדבר ברור שכדי להספיק לכבסם עד מוצאי השבת יצטרך הגוי לכבסם בשבת עצמה], ואם הוא אמר לו כך הדבר אסור.