לימוד משנה – מי אשם, העשיר או העני?

 

פרק א' משנה א'

 

נתחיל כעת ללמוד מסכת שבת!

 

במסכת זו נלמד הלכות מעניינות רבות: איך צריך לכבד את יום השבת? ומהם הדברים שאותם אסור לעשות בשבת?

כתוב בתורה "זכור את יום השבת לקדשו. ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך. ויום השביעי שבת לה' אלוקיך לא תעשה כל מלאכה…",

התורה מצוה כל יהודי לכבד את יום השבת ולא לעשות בו שום 'מלאכה', אבל התורה לא מפרשת מהי 'מלאכה'?

חכמי ישראל קבעו שסוגי המלאכות האסורות בשבת הם המלאכות שהיו עושים ב'משכן' [שזה היה כמו 'בית המקדש' כאשר עם ישראל היה במדבר סיני],

הם למדו הלכה זו ממקום אחר בתורה ששם נכתבה המצוה של שמירת השבת ולפני כן התורה כותבת מצוה נוספת – לעשות את ה'משכן',

מהסמיכות של שתי המצוות למדו החכמים, שכל עשיה שהיתה נצרכת ב'משכן' אסור לעשותה בשבת.

ב'משכן' היו שלושים ותשעה סוגי מלאכות, ולכן אסור לעשות בשבת את כל הל"ט מלאכות הללו,

העושה אחת מהמלאכות הללו בשבת 'במזיד' כלומר שהוא ידע שהיום שבת ואסור לעשות מלאכה זו בשבת, חייב עונש חמור של 'מיתה' [בזמנים הקדומים כשבית המקדש היה קיים, היו ה'סנהדרין' דנים את מי שחילל שבת במזיד בעונש 'סקילה', וכיום שאין לנו 'סנהדרין' עונשו 'מיתה בידי שמים', כלומר שהוא יענש בעונש חמור משמים],

ומי שעשה אחת מהמלאכות האסורות בשבת 'בשגגה' – שהוא לא ידע שהיום שבת או שהוא לא ידע שמלאכה זו אסורה, הוא חייב ב'קרבן חטאת', שכאשר בית המקדש יבנה עליו להביא לבית המקדש בהמה ולהקריבה לשם השם, ואז חטאו יתכפר.

אחת מהל"ט 'מלאכות' היא מלאכת 'הוצאה', שאסור להוציא שום חפץ ממקום אחד למקום אחר,

ישנם שלשה סוגים של מקומות שאסור להוציא מהם או אליהם: א. 'רשות הרבים', שזה מקום רחב [רחוב שרוחבו לכל הפחות שש עשרה אמות, שזה תשע וחצי מטר בערך] והרבה אנשים הולכים בו. ב. 'רשות היחיד', שזה מקום פרטי [ששיטחו לכל הפחות 40 סנטימטר על 40 סנטימטר] המוקף גדר גבוהה [בגובה מטר אחד או יותר]. ג. 'כרמלית', שזה מקום פרטי שאין בו הרבה אנשים, ושטחו רחב [כמו רשות היחיד, שיש בו לכל הפחות 40 סנטימטר מרובע], אבל אין סביבו גדר כלל או שיש גדר אבל היא לא מספיק גבוהה [פחות ממטר אחד],

 

אסור מהתורה להוציא חפץ מ'רשות הרבים' ל'רשות היחיד' או מ'רשות היחיד' ל'רשות הרבים', ומי שהוציא חילל את השבת ודינו כמו שביארנו, במזיד 'מיתה' ובשוגג 'קרבן חטאת'.

חכמים הוסיפו איסור נוסף במלאכת 'הוצאה', שאסור להוציא ולהכניס מ'רשות הרבים' או מ'רשות היחיד' ל'כרמלית', וכן אין להוציא מה'כרמלית' ל'רשות היחיד' ול'רשות הרבים',

ומי שהוציא לכרמלית או ממנה בשבת עבר על איסור מדברי חכמים, ובאופן זה אין לו עונש חמור כמו העובר על איסור תורה, אלא עונש של 'מלקות מרדות' [שבזמנים הקדומים כאשר היה 'בית דין חשוב' היו מלקים ברצועה של עור את העוברים על דברי חכמים במזיד, אבל בזמנינו שאין לנו 'בית דין חשוב' הלכה זו אינה נוהגת, והעובר על דברי חכמים יקבל את עונשו מן השמים].

המוציא חפץ בשבת מ'רשות' ל'רשות' אחרת, אינו עובר באיסור מן התורה אלא כאשר הוא 'עקר' [מלשון הרמה, כלומר 'הֵרִים'] את החפץ מרשות אחת, ו'הניח' אותו ברשות אחרת,

אבל אם הוא עשה רק אחת משתי הפעולות, כגון שהוא רק 'עקר' את החפץ אבל אדם אחר 'הניח', או שאדם אחר 'עקר' את החפץ והוא רק 'הניח' את החפץ ברשות אחרת, אין בכך איסור תורה,

אבל אסור מדברי חכמים לעשות גם 'חצי הוצאה' [רק 'עקירה' או רק 'הנחה'] בשבת.

במשנתינו מובאות דוגמאות של 'מלאכת הוצאה', באופנים האסורים מהתורה ובאופנים המותרים מהתורה ואסורים מדברי חכמים.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

יציאות השבת – במלאכת 'הוצאה' בשבת, יש שמונה צורות ואפשרויות שונות שניתן לעשות בהם מלאכה זו, בחלקם יש איסור תורה ובחלקם איסור חכמים,

והמשנה מפרטת:

שתים שהן ארבע בפנים – 'בפנים' הכוונה לביתו של האדם, שהאדם העומד במקום פרטי – ב'רשות היחיד', יכול לעבור איסור של חילול שבת בארבעה צורות שונות של מלאכת 'הוצאה', שתי אפשרויות באיסור תורה ושתיים באיסור חכמים,  

ושתים שהן ארבע בחוץ – 'בחוץ' הכוונה למקום ציבורי – 'רשות הרבים', שגם לאדם העומד ב'רשות הרבים' ישנן ארבעה צורות של חילול שבת ב'הוצאה', שתיים מן התורה ושתיים מדברי חכמים.

 

המשנה מביאה דוגמא לכל הצורות של מלאכת 'הוצאה', בה מתבארים כל שמונת הצורות של האיסור:

כיצד – מהם האופנים השונים שבהם אסורה מלאכת הוצאה?

העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים – כלומר, שהדוגמא שהמשנה מיד תבאר היא של שני בני אדם, אחד מהם עומד בפתח ביתו ב'רשות היחיד' ויש חפץ בידו, והאדם הנוסף עומד מחוץ לפתח הבית ב'רשות הרבים' ויש חפץ אחר בידו,

והמשנה מביאה דוגמא של 'עני' ו'בעל הבית', של'עני' יש בידיו סלסלה שבה הוא רוצה לקבל אוכל כצדקה מבעל הבית העומד בביתו, ול'בעל הבית' יש דבר מאכל בידיו שאותו הוא רוצה לתת לעני העומד מחוץ לביתו ב'רשות הרבים',

הסיבה שהמשנה מביאה דוגמא כזו היא, כדי לחסוך מלומר שוב ושוב 'אדם העומד בפנים' ו'אדם העומד בחוץ'.

 

עכשיו המשנה מבארת את ארבעת האופנים שבהם יש איסור תורה:

פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית – שאם העני נטל את הסלסלה שבידיו והכניס אותה לתוך הבית והניחה בתוך ידיו של בעל הבית,

או שנטל מתוכה והוציא – שהעני נטל את הסלסלה המלאה לאחר שבעל הבית נתן בה אוכל, והניחה בחוץ ברשות הרבים,

העני חייב ובעל הבית פטור – בשני האופנים הללו העני חייב עונש על חילול השבת שעשה, אם עשה זאת במזיד [שהוא ידע שהיום שבת ושדבר זה אסור] חייב עונש 'מיתה', ובשגגה [שהוא לא ידע שהיום שבת או שמלאכה זו אסורה בשבת] חייב 'קרבן חטאת', מאחר שהוא עשה את שתי הפעולות המחייבות במלאכת 'הוצאה' – 'עקירה' ו'הנחה',

אבל 'בעל הבית' פטור מעונש מאחר שהוא לא עשה שום מלאכה, שהוא לא הוציא מביתו ולא הכניס לביתו שום חפץ.

פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני – במקרה ש'בעל הבית' הוציא את ידו כשיש בה דבר מאכל החוצה והניח את דבר המאכל בידיו של העני,

או שנטל מתוכה והכניס – ש'בעל הבית' נטל את הסלסלה מידיו של העני והניחה בתוך הבית כדי לשים בתוכה דבר מאכל,

בעל הבית חייב והעני פטור – באופנים הללו בעל הבית חייב עונש על חילול השבת שעשה, שהרי הוא 'עקר' ו'הניח', אבל העני פטור מעונש מאחר שהוא לא עשה שום פעולה.

 

עכשיו המשנה מבארת מהם הצורות שבהם אין איסור מהתורה אלא מדברי חכמים:

פשט העני את ידו לפנים ונטל בעל הבית מתוכה – אם העני עקר את הסלסלה מ'רשות הרבים', אבל הוא לא הניח אותה בתוך הבית, אלא בעל הבית לקח אותה מידיו כאשר הם היו בתוך הבית והניח אותה בבית,

או שנתן לתוכה והוציא – שהעני הושיט את ידו כשהיא ריקה לתוך הבית, ובעל הבית הניח בתוכה מאכל, והעני הוציא את המאכל והניחו בחוץ ברשות הרבים,

שניהן פטורין – בשני האופנים לא עשו בעל הבית והעני איסור תורה ולכן הם פטורים מעונש על כך,

שבאופן הראשון העני עשה רק 'עקירה' מרשות הרבים, ובעל הבית עשה רק 'הנחה' ברשות היחיד, ובאופן השני בעל הבית עשה 'עקירה' בלבד, והעני עשה 'הנחה' בלבד [ורק אדם שעושה את שתי הפעולות 'עקירה' ו'הנחה' עובר על חילול שבת מן התורה],

פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה – אם בעל הבית הוציא את ידיו לרשות הרבים כשדבר מאכל בתוכם והעני לקח את המאכל מידיו והניחו ברשות הרבים,

או שנתן לתוכה והכניס – כלומר, שבעל הבית הוציא את ידיו לחוץ כשהן ריקות, והעני הרים את הסלסלה שברשות הרבים ושם אותה בידיו של בעל הבית, והוא הכניס את הסלסלה לביתו והניחה שם, 

שניהם פטורין – שגם בשני האופנים הללו אף אחד מהם לא עשה 'עקירה' ו'הנחה' ולכן שניהם פטורים מעונש על איסור תורה, שבאופן הראשון בעל הבית עשה 'עקירה' והעני עשה 'הנחה', ובאופן השני העני עשה 'עקירה' ובעל הבית עשה 'הנחה',

אבל חכמים אסרו לעשות גם פעולה אחת במלאכת 'הוצאה', ולכן שניהם גם העני וגם בעל הבית עברו בארבעת האופנים הללו על איסור חכמים,

 

הלכה בימינו

 

וההלכה שיוצאת לנו למעשה מהמשנה:

א. אסור להוציא בשבת שום חפץ מהבית או מכל מקום פרטי אחר [שיש לו קירות גבוהים או גדר גבוהה], למקום רחב שעוברים בו הרבה אנשים [רחוב סואן או כבישים מהירים], וכן אסור להכניס חפץ ממקום ציבורי רחב לתוך הבית או למקום פרטי אחר,

איסור זה כולל שתי פעולות, פעולה של הרמה ממקום אחד, ופעולה נוספת של הנחה במקום השני, ומי שעשה כך חילל את השבת ועונשו חמור משמים [אפילו אם עשה רק פעולה אחת משתי הפעולות, והאיסור חמור יותר אם עשה את שתי פעולות, גם 'עקירה' וגם 'הנחה'].

ב. גם אם אדם מרים חפץ המונח בידיו של אדם או שהוא נוטל חפץ המונח בתוך בגדיו של אדם [והאדם שממנו הוא נוטל עומד או נח במקומו ולא זז באותה שעה], והניחו בתוך ידיו של אדם אחר במקום אחר, נחשב הדבר כחילול שבת במלאכת 'הוצאה' [ש'עקירה' מידיו של אדם ו'הנחה' בידיו של אדם, אם הם לא זזים באותו זמן, נחשב כמו עקירה והנחה בקרקע].