לימוד משנה – אכלת ושבעת וברחת? חזור למקומך!

 

פרק ח' משנה ז'

 

קורה לך לפעמים, שתוך כדי הארוחה אתה הולך למקום אחר, ושוכח לברך 'ברכת המזון'?

במשנה שלפנינו נלמד את ההלכה, שכל אדם צריך לברך 'ברכת המזון' במקום בו הוא אכל.

 

כאשר אדם אוכל ארוחה שיש בה לחם, ומתחייב לברך 'ברכת המזון', עליו לברך במקום בו הוא אכל, ולא במקום אחר.

ובמשנה נראה, שיש שתי דעות – של 'בית שמאי' ו'בית הלל', האם גם במקרה שבשגגה הוא שכח לברך במקום האכילה וכבר הלך למקום אחר, הוא צריך לחזור למקום האכילה ולברך שם, או שבאופן זה הוא יכול לברך במקום בו הוא נמצא כעת.

 

הלכה נוספת שנלמד במשנה, כמה זמן לאחר סיום הארוחה ניתן עדיין לברך 'ברכת המזון' [למי שמאריך בסעודתו או שהוא שכח לברך ואחר כך נזכר ורוצה לברך],

ונראה שבהלכה זו יש לחלק בין אם אכל ארוחה גדולה, שזמן העיכול שלה הוא ארוך, ובין אם אכל ארוחה קלה, שזמן העיכול הוא קטן יותר.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

מי שאכל – ותוך כדי ארוחתו הוא הלך מהמקום בו התחיל את ארוחתו למקום אחר,

ושכח ולא ברך – וכאשר הוא נמצא במקום אחר הוא נזכר שלא בירך ורוצה לברך,

בית שמאי אומרים: יחזור למקומו ויברך – שאפילו שהוא לא הלך ממקום האכילה בכוונה – בזדון, אלא הוא עשה כך מתוך שיכחה ובשגגה, בכל זאת הוא צריך לברך 'ברכת המזון' דוקא במקום שאכל.

ובית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר – שמאחר והוא שכח לברך בשגגה, ולא עשה כך כדי לעבור עבירה, הוא לא צריך לחזור למקום האכילה, אלא יברך במקום בו הוא נזכר,

אבל אם הוא הלך ממקום האכילה בזדון, ובידיעה ברורה שהוא חייב לברך במקום האכילה, ובכל זאת הלך, גם לדעת 'בית הלל' הוא צריך לחזור ולברך במקום שאכל.

 

עכשיו מלמדת המשנה עד מתי ניתן לברך 'ברכת המזון' לאחר סיום הארוחה:

עד אימתי הוא מברך? – שלפעמים אדם מאריך בארוחתו, למשל בסעודה שאוכלים בחתונה, או שלפעמים הוא עוסק בשיחה עם חברים ושוכח לברך, ואחרי שעבר זמן רב הוא נזכר שצריך לברך,

עד מתי הוא יכול עוד לברך 'ברכת המזון'?

עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו! – וזמן העיכול תלוי בכמות האכילה שאכל בארוחה, שאם אכל אכילה מרובה, שלאחריה הוא היה שבע, שיעור 'זמן העיכול' הוא בזמן שמתחיל להרגיש שוב פעם שהוא רעב, וכל זמן שהוא עדיין לא רעב, הוא יכול לברך,

ואם הוא אכל ארוחה קלה, שלא היו בה מאכלים רבים אלא לחם ומעט מאכלים, וגם לאחר שסיים את ארוחתו עדיין לא היה שבע לגמרי [ולכן אי אפשר למדוד לפי הרעב, שהרי גם בסיום ארוחתו הוא עדיין היה קצת רעב], באופן זה 'זמן העיכול' הוא שבעים ושתיים דקות, שזה הזמן המינימלי לעיכול של ארוחה.

 

הלכה בימינו

 

כעת נראה דבר הלכה למעשה, שאנו למדים מהמשנה:

v    ראינו במשנה, שאדם שאכל במקום אחד, ובסיום ארוחתו לפני שבירך 'ברכת המזון' הוא הלך למקום אחר,

אם הליכתו היתה בכוונה לעבור עבירה, כלומר שהוא ידע שצריך לברך במקומו ובכל זאת הלך, עליו לחזור למקום האכילה ולברך שם,

ואם הוא הלך מתוך שיכחה, ישנן שתי דעות אם הוא צריך לחזור ולברך במקום שאכל, או שהוא יכול לברך במקום שנמצא כעת.

להלכה, אם הוא הלך בכוונה ובזדון, חובה עליו לחזור ולברך במקום שאכל, ואם הוא בירך בכל זאת במקום שבו הוא נמצא כעת, קיים את המצוה, ואינו צריך לחזור ולברך שוב במקום האכילה.

ובאופן שהלך בשגגה מתוך שכחה, יש שפסקו כדעת 'בית שמאי' שגם באופן זה עליו לחזור ולברך במקום האכילה, ויש שפסקו כ'בית הלל' שהוא יכול לברך במקום שהוא נמצא בו כעת,

ולכן, אם יש בידו אפשרות לחזור למקום האכילה בלי טירחה גדולה, יחזור ויברך במקום האכילה,

אבל אם הדבר קשה לו מאוד, למשל כשהוא יצטרך בשביל זה להפסיד ממון או זמן רב, יכול לברך במקום שבו הוא נמצא.