לימוד משנה – למה מסתכלים בציפורניים בשעת ההבדלה?

 

פרק ח' משנה ו'

 

האם ניתן להשתמש בכל סוגי הבשמים והנרות ב'הבדלה' במוצאי שבת?

במשנה שלפנינו נלמד, שיש נרות ובשמים שבהם לא ניתן לקיים את מצות ההבדלה, או בגלל שהם אסורים בהנאה, או בגלל שהם לא הובאו לצורך שימושם הרגיל – להאיר ולתת ריח טוב.

 

ב'הבדלה' שעושים במוצאי שבת, צריך לברך רק על אור שהודלק בהיתר, ולא על נר שהודלק לצורך דבר האסור, למשל כשהוא הודלק במהלך השבת, בזמן שאסור היה להדליק אש,

ולא על נר שהודלק לצורך כבוד המת, לעילוי נשמתו.

וכמו כן, צריך לברך דוקא על בשמים שנקטפו כדי להריח בהם בהיתר, ולא על בשמים שהשתמשו בהם לצורך דבר האסור לבישום מקום תפילה של גוים [כנסיות וכדומה],

ולא אם הם נקטפו לצורך כבודו של אדם שמת קודם הקבורה – שלא יסריח, ששימוש זה הוא לא כדי ליהנות מריחו, אלא כדי להפיג ריח רע.

 

הלכה נוספת נלמד במשנה, שאין לברך את ברכת הנר אלא רק כשהוא הודלק והאש כבר מאירה בחדר וניתן ליהנות מהאור שלה, ולא לפני כן,

וכמו כן, המשתתפים בהבדלה צריכים לעמוד סמוך למקום הנר, כדי שיוכלו מיד לאחר הברכה ליהנות מהאור.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

אין מברכין – אין לברך ב'הבדלה',

לא על הנר ולא על הבשמים של עובדי כוכבים – כלומר, על נר שהדליקו גוים בשבת, שהדלקתו היתה בזמן שאסור להדליק בו אש, ואין לברך ולהנות מדבר שהודלק באיסור,

ואפילו שלגוי אין איסור בהדלקת האש בשבת, בכל זאת יש במעשה זה חילול כבוד השבת, ולכן צריך להדליק רק מנר שלא הודלק כלל בשבת [אבל אם יש מצוה בהדלקתו בשבת, למשל לצורך חולה מסוכן, או לצורך יולדת, אז מותר לברך על אורו ב'הבדלה'].

וכן אין לברך על בשמים שהשתמשו בהם במסיבה של גוים, בגלל שבדרך כלל את המסיבות שלהם הם עושים לכבוד ה'עבודה זרה' שלהם [כלומר, לדברים שהם סוגדים לו בניגוד לרצונו של בורא העולם], ואסור להנות מדבר שהיה בו שימוש לצורך 'עבודה זרה'.

ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים – שאין לברך ב'הבדלה' גם על הנר שהודלק לכבוד המת – לעילוי נשמתו, בגלל שבברכת הנר אנו אומרים 'בורא מאורי האש', ואור זה לא הודלק כדי להאיר אלא לצורך כבוד,

וכן לא על הבשמים שהובאו על מנת שלא יהיה סרחון מהמת, שאת ברכת הבשמים אנו מברכים על ההנאה מהריח, ובשמים אלו לא הובאו כדי שיריחו בהם ריח טוב, אלא כדי למנוע ריח רע במקום המת.

ולא על הנר ולא על הבשמים שלפני עבודת כוכבים – שכשהנר והבשמים שימשו לצורך כבוד של 'עבודה זרה' [ב'כנסיות' של הגויים, או לפסלים שהיו סוגדים להם בזמנים הקדמונים], אין לברך עליהם ב'הבדלה',

שהרי אסור להנות מ'תקרובת עבודה זרה', כלומר מדבר ששימש או שירת את ה'עבודה זרה',

ובמשנה מבוארים שני סוגים של הנאה מ'עבודה זרה', בתחילה כתוב שאין להנות מדבר שהיה מאיר במסיבה הנערכת לכבוד ה'עבודה זרה', וכאן היא מבארת שאין להנות מדבר ששימש לצורך כבודה של ה'עבודה זרה' [כמו הנרות שמדליקים בכנסיות לכבוד פסליהם].

 

עכשיו המשנה מלמדת הלכה נוספת, בענין הזמן שבו צריך לברך על הנר:

אין מברכין על הנר – ב'הבדלה',

עד שיאותו לאורו – שרק לאחר שהנר הודלק והאדם המברך נמצא בסמוך אליו, שהוא יכול להנות מאורו, רק אז יברך עליו,

וההנאה מהנר היא כאשר ניתן להבדיל לאורו בין שתי דברים הדומים זה לזה, כמו בין שתי מטבעות בגודל זהה, כשהאחת של מדינה זו והשניה של מדינה אחרת.

 

הלכה בימינו

 

כעת נראה דבר הלכה למעשה, שאנו למדים מהמשנה:

v    ראינו במשנה, שצריך לברך על ה'נר', רק לאחר שהוא הודלק ונמצא סמוך למברך, באופן שהוא יכול להנות ממנו ולהבחין לאורו בין שתי סוגי מטבעות.

להלכה, נוהגים כל בני המשפחה המשתתפים ב'הבדלה', לקרב את אצבעות הידים לאור הנר, ולהבחין לאורו בין הציפורניים לבשר האצבעות, כדי שיהיה שימוש של הבחנה לאור הנר,

והסיבה שמסתכלים דוקא על הציפורניים היא, שהציפורניים הם דבר שצומח בגוף כל הזמן, ודבר שגודל וצומח הוא סמל של ברכה,

לכן מסתכלים עליהם, לסימן של ברכה והצלחה לכל שאר ימי השבוע.