נשים חייבות בזימון?

 

 

פרק ז' משנה ב'

 

האם גם אשה צריכה לומר את 'ברכת הזימון' כשהיא אוכלת עם חברותיה?

במשנה זו נלמד, מה דינה של אשה, ושל בני אדם שונים לענין צירופם למצוות הזימון.

 

כאשר שני אנשים ואשה אחת אוכלים יחד, הם אינם חייבים במצוות הזימון כלל,

טעם הדבר: שעיקר מצוות הזימון נאמרה על קביעות רגילה של בני אדם לאכול יחדיו, ובגלל שדרך הנשים לאכול יחד עם נשים, ודרך האנשים לאכול יחד עם אנשים, לכן כאשר גברים ונשים אוכלים יחד אין זה נחשב לקביעות רגילה המחייבת בזימון,

אבל כאשר אשה אוכלת בחברת נשים אחרות, יברכו את 'ברכת הזימון', שהרי זו קביעות גמורה.

 

 

עבדים כנענים, שנקנו מהגויים והתגיירו, אינם חייבים במצוות הזימון כלל, ולכן הם גם לא מצטרפים לזימון, שאם שני יהודים כשרים אוכלים יחד, ויחד עמם אוכל עבד כנעני, הם אינם צריכים לומר את 'ברכת הזימון'.

גם ילדים שלא הגיעו לגיל 'בר מצוה' – ועדיין אינם בני שלש עשרה שנה, לא חייבים לזמן, ולכן הם גם לא מצטרפים למצוות זימון.

 

הלכה נוספת נלמד במשנה, שישנן שתי דעות בין החכמים, מהי כמות האכילה שעליה חייבים לברך 'ברכת המזון' וכן 'ברכת הזימון',

האם צריך שיאכלו 'כזית' לחם, שהיא כמות מינימלית של אכילה [כפרוסת לחם] , או שצריך כמות של 'כביצה', שזו כמות משביעה יותר [כשתי פרוסות לחם] .

 

עכשיו נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

נשים – כאשר ישנם קבוצה של בני אדם האוכלים יחד, ועמם גם כמה נשים,

ועבדים – וכן אם ישנם בין המשתתפים 'עבדים כנענים', שהם גויים שהיו נמכרים ליהודים על מנת לעבוד אצלם, ובתחילת ימי עבדותם הם התגיירו והיו חייבים לקיים חלק מהמצוות,

 

וקטנים – או שיש שם ילדים שעדיין לא הגיעו לגיל בו הם חייבים לקיים את המצוות, כלומר שהם עדיין לא בני שלש עשרה שנה,

אין מזמנין עליהם – כל שלשת בני האדם המוזכרים: נשים, עבדים וקטנים, אינם יכולים להצטרף לחובת זימון, כאשר בלעדיהם אין שלשה אנשים גדולים האוכלים יחד,

העבדים והקטנים לא מצטרפים, בגלל שהם לא חייבים במצוות זימון, ומי שלא חייב בכך, לא יכול להשלים את החיוב,

והנשים לא מצטרפות, בגלל שקביעותן העיקרית באכילה היא עם נשים כמותן, והאכילה בחברת גברים אינה נחשבת לקביעות המחייבת בזימון,

אבל הן יכולות לזמן לעצמן כאשר הן שלשה נשים האוכלות יחד.

 

עכשיו המשנה מלמדת, כמה לחם צריך לאכול כדי להתחייב ב'ברכת המזון', ובמצוות הזימון:  

עד כמה מזמנין – כלומר, מהי כמות הלחם שצריכים שלשת הסועדים לאכול, בכדי להתחייב במצוות הזימון?

עד כזית – לשיטת רבי מאיר [שהוא התנא הראשון שלא מוזכר בשמו] , מספיק שיאכלו כמות קטנה של לחם [כפרוסה אחת] , ואז הם חייבים לזמן ולברך 'ברכת המזון',

רבי יהודה אומר: עד כביצה – שהם צריכים לאכול כמות גדולה יותר [כשתי פרוסות לחם] שהיא כמות המשביעה קצת, ורק אז הם חייבים לברך לומר את 'ברכת הזימון' ו'ברכת המזון',

 

 

שתי הדעות נסמכות על מה שכתוב בתורה "ואכלת ושבעת וברכת", שלדעת רבי מאיר, ב'ואכלת' מלמדת התורה מהי כמות האכילה המחייבת ב'ברכת המזון', וכמות של 'כזית' נחשבת למינימום של 'אכילה', [וה'ושבעת' בא ללמד את כמות השתיה החייבת בברכה אחרונה] ,

ואילו רבי יהודה סבור, שה'ואכלת ושבעת' מלמדים שניהם על כמות האכילה, שצריך אכילה שיש בה קצת שביעה, וזה בכמות של 'כביצה' דוקא.

 

הלכה בימינו

 

v     למדנו במשנה, שנשים אינן מצטרפות למצות הזימון, כאשר הן אוכלות בחברת גברים,

שכדי להתחייב במצוות הזימון, צריכים המשתתפים לאכול ב'קביעות', וקביעותן הטבעית של נשים היא לאכול עם נשים ולא עם גברים.

להלכה, כאשר אוכלים בסעודת ליל שבת כל בני המשפחה, ויש שלשה גברים החייבים בזימון, גם הנשים מצטרפות איתם ומקיימות את מצוות הזימון בשמיעת 'ברכת הזימון' מאחד מהסועדים,

 

ורק כאשר בלעדיהן אין שלשה החייבים בזימון [כלומר, יהודים גדולים וכשרים שאכלו לכל הפחות פרוסת לחם] , הן לא מצטרפות יחד עם הגברים, בגלל הטעם שביארנו, שאכילה של נשים עם גברים היא לא קביעות טבעית, ובאופן זה לא יזמנו כלל.

וכמו כן ההלכה היא כרבי מאיר, שאכילה של 'כזית' מחייבת בזימון ובברכת המזון, אבל אם אין שלשה אנשים שאכלו לכל הפחות 'כזית' לחם, אין להם לזמן.