לברך שהכל על לחמניה

 

 

פרק ו' משנה ז'

 

גם על הלחם שהוא המאכל החשוב ביותר, לא תמיד צריך לברך!

כעת נראה באילו אופנים ניתן לאכול לחם ושאר מאכלים חשובים, גם בלי לברך עליהם.

 

כבר למדנו, שהמברך על הלחם בתחילת הארוחה, פוטר בברכתו את ברכת כל שאר המאכלים שיאכל בארוחה,

שהמברך על ה'עיקר' פוטר את ה'טפל', כלומר שהברכה על הדבר העיקרי והחשוב, פוטרת מלברך על המאכל הנגרר אחריו.

במשנתינו נלמד, שכאשר האדם אוכל את הלחם רק כדי שיוכל לאכול מאכל אחר, למשל כשרוצה לאכול מאכל חריף מאוד, ועוטף אותו עם מעט לחם כדי שיוכל לבלוע אותו,

באופן זה יברך רק על הדבר החריף את ברכתו הראויה לו, ובברכה זו יפטר מלברך על הלחם, בגלל שהלחם נגרר אחרי המאכל החריף שהוא העיקרי,    

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

הביאו לפניו מליח – אם הביאו לפני האדם דבר מאכל מלוח, למשל דגים מלוחים או זיתים מלוחים,

בתחילה – כלומר, שהדבר המלוח הוא עיקר אכילתו, והוא לא נאכל כתוספת לארוחה שאוכל בה לחם,

ופת עמו – ויחד עם המאכל המלוח, רוצה לאכול מעט לחם כדי שיוכל לבלוע את ה'מליח' בקלות,

ומדובר באופן שאותו אדם אכל פירות מתוקים מאוד, ורוצה להעביר את טעם המתיקות מפיו, ולכן רוצה לאכול דבר מלוח, אלא שקשה לו לבלוע אותו, ולוקח מעט לחם כדי שבליעתו תהיה קלה,  

מברך על המליח – באופן זה יברך על המאכל המלוח את ברכתו הראויה,

ופוטר את הפת – שהוא לא צריך לברך על הלחם כלל,

שהפת טפלה לו – שכל מה שאוכל את הלחם, הוא בגלל אכילת ה'מליח', ולא כדי לשבוע ממנו, ובאופן כזה הלחם נגרר אחרי ה'מליח', ולכן הוא טפל לו.

זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפלה – כל דבר מאכל שבעיני האדם הוא המאכל העיקרי, ויחד עמו רוצה לאכול עוד איזה מאכל אחר כתוספת,

מברך על העיקר ופוטר את הטפלה – שהברכה שמברך על המאכל העיקרי, כוללת בתוכה גם ברכה על הדבר הטפל, והמאכל הטפל לא נחשב למאכל בפני עצמו שיברך עליו גם כן.

 

הלכה בימינו

 

v     ראינו במשנה כלל בהלכות ברכות: שכאשר בכוונת האדם לאכול שני מאכלים שונים, ואחד מהם הוא מאכלו העיקרי והשני נגרר אחריו, מברך על המאכל העיקרי בלבד, ופוטר בברכתו גם את ברכת המאכל השני.

ובאופן שרוצה לאכול קודם את הדבר ה'טפל' ורק אחר כך את המאכל העיקרי, יש שתי דעות בין פוסקי ההלכה איך צריך לנהוג, יש הסבורים שהוא צריך לברך על המאכל ה'טפל' את הברכה הכללית ביותר – 'שהכל נהיה בדברו' ואפילו שברכתו הראויה היא חשובה יותר [למשל שהמאכל הטפל הוא פרי שברכתו 'בורא פרי העץ' בכל זאת כעת יברך עליו 'שהכל'] , בגלל שכעת הוא לא נחשב למאכל חשוב, ויש הסוברים שגם באופן זה יברך עליו את ברכתו הראויה לו,

ולכן – בגלל שיש שתי דעות בענין זה, כדאי להמנע מלאכול את הדבר הטפל בתחילה, אלא תמיד יקדים לברך ולאכול את המאכל העיקרי, ואז לא יצטרך שוב לברך על ה'טפל' בכלל, כמו שראינו במשנה.