מה המשותף לגבינה בשר וביצים?

 

 

פרק ו' משנה ג'

 

האם ידעת עד היום, מה צריך לברך לפני שאוכלים בשר, או דגים?

עד עכשיו למדנו מה מברכים על הפירות, הירקות, הלחם והיין.

היום נלמד שחכמים קבעו לברך ברכה כללית על כל הדברים שלא גדלים באדמה – ברכת 'שהכל נהיה בדברו'.

וגם על דברים הצומחים מהאדמה, כאשר לא אוכלים אותם בצורתם הרגילה,

למשל פירות הנאכלים כשהן עדיין לא גדלו כל צורכם, או פירות שהתקלקלו ואוכלים אותם רק בדוחק,

ברכתם אינה 'בורא פרי העץ' כשאר הפירות, אלא מברכים עליהם 'שהכל נהיה בדברו'.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

על דבר שאין גידולו מן הארץ – על כל מיני המאכלים שאינם גדלים מהאדמה, כמו בשר בהמה ובשר דגים,

אומר שהכל נהיה בדברו – ברכתם היא ברכה כללית שבה הוא משבח את השם על שברא את הכל, וכמובן שגם בברכה זו יש לומר בתחילה 'ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם', כמו בשאר הברכות.

 

על החומץ – גם על ה'חומץ', שהוא יין שהחמיץ ונעשה גרוע,

ועל הנובלות – וגם על הפירות שנשרו שהעץ קודם זמנם, ואין הנאה גדולה באכילת,

ועל הגובאי – וכן על מיני 'חגבים' שמותר לאוכלם,

אומר שהכל נהיה בדברו – על כל שלשת המינים הללו מברך ברכת 'שהכל',

ובשתי המאכלים הראשונים – 'חומץ' ו'נובלות' יש חידוש מיוחד, שאפילו שהן נעשים מדבר הגדל באדמה,

בכל זאת בגלל שהם נעשו גרועים יותר משאר הפירות, לכן מברכים עליהם ברכה כללית – ברכת 'שהכל'.

 

 

על החלב ועל הגבינה ועל הביצים – גם על הדברים הללו, בגלל שהם לא גדלים מהאדמה,

אומר שהכל – ברכתם היא ברכה כללית – 'שהכל נהיה בדברו',

[יש שלא גורסים קטע זה במשנה, שהרי חלב, גבינה וביצים, כלולים במה שכתבה המשנה בתחילה, שכל דבר שאין גידולו מן הארץ מברכים עליו שהכל].

רבי יהודה אומר: כל שהוא מין קללה – כל דבר שיש בו קילקול או שהוא מקלקל דבר אחר,

אין מברכים עליו – לא צריך לברך עליו שום ברכה,  

וכוונת רבי יהודה לשלשת הדברים האמורים במשנה – החומץ, הנובלות והגובאי, שבכולם ישנו קילקול, ה'חומץ' הוא יין שנעשה גרוע על ידי שהחמיץ, וה'נובלות' הם פירות שנשרו מהעץ קודם זמנם, וה'גובאי' הוא מין חגב הגורם היזק לתבואה הגדלה בשדות,

ואילו לדעת חכמים, גם על מינים אלו צריך לברך ברכת 'שהכל נהיה בדברו'.

 

 

[יש המפרשים בדעת רבי יהודה, שאף הוא מודה שאין לאכול מינים אלו ללא ברכה, שהרי כבר למדנו שאסור להנות מדברי מאכל בלא ברכה,

אלא כוונתו, שאין לברך עליהם , בגלל שאין לומר ברכה על דבר שיש בו קללה , אלא צריך לברך על דבר אחר 'שהכל נהיה בדברו' ויכוון בברכה זו לפטור מינים אלו גם כן].

 

הלכה בימינו

 

v     למדנו במשנה, שעל פרי שהתקלקל, כמו ה'חומץ' וה'נובלות', צריך לברך 'שהכל נהיה בדברו' ולא 'בורא פרי העץ'.

הלכה זו נפסקה למעשה, גם כאשר רוצה האדם לאכול לחם שהתעפש, או תבשיל שהתבשל יותר מדאי והוא נאכל רק בדוחק, שגם על דברים אלו יש לברך ברכת 'שהכל' ולא 'המוציא לחם מן הארץ' או 'בורא מיני מזונות'.

אבל על דבר מקולקל לגמרי, שאנשים לא אוכלים כלל, לא צריך לברך שום ברכה, שהרי הוא לא נהנה באכילתו.