גם בעיצומו של שייט ביאכטה נתכוונן נכון לתפילה

 

 

פרק ד' משנה ו'

 

במשנה הקודמת למדנו מה צריך לעשות הרוכב על חמור והגיע זמן התפילה, באיזו צורה הוא צריך להתפלל, ומתי הוא צריך לרדת להתפלל על הקרקע.

היום נלמד במשנה, שאותה הלכה נאמרה גם על מי שמפליג ונוסע בים או בכרכרה הרתומה לסוסים מהירים.

 

נראה את לשון המשנה ונסביר:

היה יושב בספינה – מי שיושב בספינה השטה בים, והוא לא יכול לעמוד ולהתפלל לכיוון בית המקדש, בגלל טילטולי הספינה, שחושש שאם יעמוד מיד יפול.

או בקַרוֹן – שהוא יושב בתוך כיכרה הנוסעת במהירות, והוא לא יכול לעמוד, בגלל החשש שיפול,

או באַסְדַא – שהוא יושב על גבי 'רפְסוֹדה' השטה בנהר, וחושש שאם יעמוד ויתפלל כראוי, הוא יפול למים.

יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים – בכל שלשת האופנים הללו, הוא לא צריך להתפלל כשהוא עומד על רגליו, אלא ימשיך לשבת במקומו וכך יתפלל את תפילת העמידה   – תפילת 'שמונה עשרה', ובזמן שהוא מתפלל יחשוב בלבו שהוא עומד ומתפלל בבית קודש הקדשים.

 

והסיבה שהביאה המשנה דוגמא נוספת ולא הסתפקה בדוגמא שכתובה במשנה הקודמת, ברוכב על החמור,

הוא כדי ללמד, שאפילו שהרוכב על החמור צריך לרדת מהחמור כשיש מי שישמור על חמורו,

ישנם אופנים, שלא רק שהוא לא צריך לרדת להתפלל על הקרקע, אלא מותר לו להתפלל אפילו כשהוא יושב, כמו המפליג בספינה שהוא לא יכול לרדת מהספינה לצורך התפילה והוא גם לא יכול לעמוד על רגליו.

 

הלכה בימינו

 

v     במשנה למדנו, שהנמצא בתוך ספינה בים או בתוך כרכרה הנוסעת בדרך, יכול להתפלל כשהוא יושב.

באופן זה שהוא יושב בשעת התפילה, ישנם שתי דעות בין פוסקי ההלכה האם הוא צריך לכל הפחות לסובב את פניו לכיוון בית המקדש,

יש הסוברים שגם באופן זה צריך לכוון את פניו לכיוון הראוי, ויש אומרים שבגלל שהוא יכול להתפלל כשהוא יושב, והוא לא צריך אפילו לעמוד על רגליו, בודאי הוא גם לא צריך לסובב את פניו.

ואפילו אם היושב בספינה יָרַד ליבשה כשעדיין לא עבר זמן התפילה, הוא לא צריך להתפלל שוב פעם בעמידה כראוי.