מתפלל ברכב? לאיזה כיוון תתפלל?

 

 

פרק ד' משנה ה'

 

במשניות הקודמות למדנו מהו הסדר של ברכות 'תפילת העמידה', ועל ההרגשה שצריך האדם להרגיש ביחס לתפילה זו,  

היום נלמד במשנה, מהי הצורה שבה צריך האדם לעמוד בשעת התפילה, ולהיכן צריך לכוון את גופו ופניו כשהוא מתפלל,

 

המתפלל בארץ אחרת מחוץ לארץ ישראל, צריך לעמוד כשפניו וגופו מכווונים לארץ ישראל. והמתפלל בארץ ישראל, צריך להתפלל לכיוון העיר ירושלים,

בתוך העיר ירושלים, צריך המתפלל לכוון את גופו לכיוון בית המקדש, ובתוך בית המקדש עצמו, צריך להתפלל לכיוון 'בית קודש הקדשים' שהוא המקום הקדוש ביותר בבית המקדש.

הלכה זו נלמדת ממה שאמר שלמה המלך בתפילתו "והתפללו אליך דרך ארצם", שהיהודים המתגוררים בחוץ לארץ צריכים להתפלל לכיוון ארץ ישראל שמשם תעלה תפילתם לפני בורא העולם,

ואחר כך אמר שלמה בתפילתו "והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת בה", וכוונתו למתפללים בארץ ישראל, שהם צריכים לכוון את גופם כנגד העיר ירושלים.

במשנה נראה, שישנם אופנים בהם אין לאדם אפשרות לכוון את גופו לארץ ישראל או לעיר ירושלים, ובאופנים האלו הוא צריך לסובב את ראשו לכיוון הראוי, ואם גם את ראשו לא יכול לסובב, הוא צריך לכל הפחות לכוון במחשבתו לכיוון בית המקדש בעיר ירושלים.

 

עכשיו נראה את לשון המשנה ונסביר:

היה רוכב על החמור – ותוך כדי רכיבתו הגיע זמן התפילה,

ירד – צריך הרוכב לרדת מעל גבי החמור, לעמוד ולהתפלל על הקרקע, כשגופו מכוון לארץ ישראל ולעיר ירושלים.

ואם אינו יכול לירד – כאשר אין מי שיחזיק לו את חמורו, ואם הוא ירד ויתפלל על הקרקע יהיה טרוד בחמורו שלא ילך לאיבוד,  

יחזיר את פניו – באופן זה הוא לא צריך לרדת מעל גבי החמור, אלא יתפלל כשהוא רכוב עליו, ויסובב את ראשו לכיוון ארץ ישראל והעיר ירושלים.

ואם אינו יכול להחזיר את פניו – כאשר גם לסובב פניו הוא לא יכול, למשל כשהוא רוכב על החמור במהירות לצורך דבר חשוב והוא לא יכול לעצור, ובשעת הרכיבה צריך לשים לב לדרך שבה הולך החמור,

יכוין את לבו – הוא צריך לכל הפחות לחשוב בליבו,

שהוא מתפלל כנגד בית קדש הקדשים – שהוא המקום המקודש ביותר בבית המקדש שהיה בעיר ירושלים.

 

הלכה בימינו

 

v     במשנה למדנו, שכאשר אדם רוכב על חמור ואינו יכול לרדת ממנו, בגלל שחושש שהחמור יאבד, ואין מי שישמור לו על חמורו, הוא צריך להתפלל תוך כדי שהוא רוכב על החמור, ובשעת התפילה יסובב את פניו לכיוון בית המקדש והעיר ירושלים.

להלכה, גם כאשר יש אדם נוסף הרוכב יחד אתו והוא יכול לשמור על חמורו, לא צריך המתפלל לרדת ולהתפלל על הקרקע, בגלל שגם באופן זה הוא טרוד ולא יכול לכוון כל כך בתפילה, אלא גם באופן זה לא ירד מהחמור, אלא יכוון את פניו לבית המקדש.

וכאשר האדם נמצא בבית כנסת, שבו כל המתפללים לא מכוונים את גופם לבית המקדש כראוי, לא יפרוש משאר המתפללים, אלא יתפלל לכיוון אליו כולם מתפללים, ויסובב את ראשו מעט לכיוון בית המקדש.