קריאת שמע תתבצע אך ורק מתוך טהורה ונקיות

 

 

פרק ג' משנה ה'

 

במשנה הקודמת למדנו את דינו של הטמא ב'טומאת קרי', כשהוא עדיין לא   טבל במקוה,

שלדעת ה'תנא קמא' [שהוא התנא הראשון שלא הוזכר שמו במשנה] הוא לא יכול לקרוא קריאת שמע ולהתפלל בצורה רגילה, אלא רק יהרהר בלבו את המילים של הקריאת שמע והתפילה.

ולפי דעתו של רבי יהודה, מותר   לו לומר קריאת שמע ולהתפלל בצורה רגילה.

במשנתינו נלמד, איך הטמא ב'טומאת קרי' צריך להתנהג לפי דעת התנא קמא, אם לפני שטבל במקוה הוא כבר התחיל להתפלל בטעות, באיזה אופן ימשיך את תפילתו,

במשנה נלמד גם, מה הדין אם הוא כבר הלך לטבול במקוה, ותוך כדי הטבילה הוא רואה שזמן 'קריאת שמע' הולך ומתקרב, איך הוא צריך להתנהג,

האם יקרא בתוך המים ללא בגדים כדי לקיים את המצוה לקרוא קריאת שמע 'בזמנה', שכאשר יש אפשרות, צריך לקרוא דוקא בתחילת הזמן – לפני שהשמש מתחילה לזרוח בהרים, או שלא יקרא קריאת שמע אלא רק אחרי שיצא מהמים ויתלבש בבגדיו.

 

נלמד גם הלכה נוספת: שאסור להתפלל ליד דבר מאוס למשל במקום שיש בו מֵי שֶתֶּן או 'צואה' של אדם, שהרי הם מאוסים בגלל שהם פסולת הגוף, ובזמן התפילה עומד המתפלל לפני המלך – בורא העולם.

והמרחק שצריך להרחיק מהם הוא 'ארבע אמות', שזה בערך שתי מטר.

אבל אם שפך על ה'מי רגלים' מים בכמות המבטלת את המאיסות שבהם, מותר להתפלל בסמוך להם, וכן אם מכסה את ה'צואה' בכלי, מותר להתפלל על ידה.

      

עכשיו נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

היה עומד בתפלה – אדם הטמא ב'טומאת קרי' שהתחיל להתפלל,  

ונזכר שהוא בעל קרי – והרי אסור לו להתפלל עד שיטבול ויטהר,

לא יפסיק – שאפילו שהיה אסור לו להתחיל להתפלל, באופן שכבר התחיל, לא יפסיק את תפילתו,

אלא יקצר – שמהרגע שהא נזכר, יאמר רק את תחילתן וסופן של הברכות,

למשל: שאם הוא נזכר בברכת שומע תפילה שהוא טמא, יאמר "שמע קולינו ה' אלוקינו, ברוך אתה ה' שומע תפילה" ולא יאמר את כל מילות הברכה.

 

עכשיו המשנה מלמדת אותנו איך ינהג הטובל במקוה כדי להיטהר, כשתוך כדי הטבילה, הגיע הזמן לומר קריאת שמע:

ירד לטבול – הטמא שהלך לטבול במקוה כדי להיטהר, ותוך כדי הטבילה הוא רואה שעוד מעט יגיע הזמן לקרוא קריאת שמע,

אם יכול לעלות ולהתכסות – שאם הוא יכול להספיק לצאת מהמים ולהתלבש בבגדיו,

ולקרות עד שלא תנץ החמה – והוא יספיק גם לקרוא את כל הקריאת שמע לפני יציאת השמש להאיר,  

יעלה ויתכסה ויקרא – באופן כזה, הוא ימתין ולא יקרא קריאת שמע, עד שיגמור לטבול ויתלבש בבגדיו,

ואם לאו – אם הוא יודע שלא יספיק לקרוא את כל הקריאת שמע בזמן, אם ימתין עד שיצא ויתלבש,  

יתכסה במים ויקרא – באופן זה הוא יכול להתכסות במים, כלומר שיכניס את כל גופו במים ורק הראש יהיה מחוץ למים, שכך הוא לא נחשב ל'ערום', ויקרא קריאת שמע.

 

עכשיו נראה במשנה, שאפילו שבמי המקוה יכול אדם להתכסות ולקרוא קריאת שמע, ישנם סוגים של מים שאינו יכול להתכסות בהם:

אבל לא יתכסה – אין האדם יכול לכסות את גופו הערום,

לא במים הרעים – שהם מים שעולה מהם ריח רע בגלל שיש בהם לכלוך רב,

ולא במי המשרה – וכן אין להתכסות במים ששורים בהם פשתן, שגם מהם יוצא ריח רע.

 

עכשיו המשנה מלמדת אותנו הלכה נוספת: שאסור להתפלל כשסמוך למקום שבו הוא מתפלל, יש על הרצפה 'מי שֶתֶּן', בגלל שהם מאוסים וזה לא מכובד להתפלל לה' במקום כזה,

עד שיטיל לתוכן מים – שרק אם שופך על השתן מים, המקום כבר לא מאוס כל כך והוא יכול להתפלל שם,  

וכמה ירחיק מהם – ואם לא שפך עליהם מים, מהו המרחק שצריך להרחיק ממי השתן,

ומן הצואה – וכן כמה צריך להרחיק ממקום שיש בו 'צואה' של אדם, שיוצא ממנה ריח רע?

ארבע אמות – שאם הוא רחוק מהצואה או מהשתן ארבע אמות, שזה כשני מטרים, הוא יכול להתפלל,

 

הלכה בימינו

 

עכשיו נראה 'הלכה למעשה' שעולה מהמשנה:

v     במשנה ראינו, שצריך להתרחק מצואה ומי שתן 'ארבע אמות'.

להלכה, גם אחרי שהתרחק ארבע אמות, צריך לבדוק שלא יהיה במקום התפילה ריח רע שמגיע מהצואה או מהשתן, ואם יש ריח רע צריך להתרחק עד למקום שבו לא יהיה ריח רע.

וגם מה שראינו, שצריך להתרחק ארבע אמות מהצואה או השתן, זה רק כשהם נמצאים מאחוריו או בצדדיו של המתפלל,

אבל אם הוא רואה אותם מול עיניו, צריך להרחיק מהם, עד שלא יוכל לראותם, אפילו מרחק גדול.