מה יותר חשוב ניחום אבלים או קריאת שמע?

 

 

פרק ג' משנה ב'

 

במשנה הקודמת למדנו את ההלכה של קרובי המת והמשתתפים בהלוויתו, מתי הם פטורים מלקיים את מצוות קריאת שמע, תפילה, הנחת תפילין וכל המצוות.

במשנתינו נלמד, מה דינם של המשתתפים בהלווית המת לאחר שנקבר המת, האם הם פטורים ממצוות קריאת שמע ותפילה.

 

לאחר שקברו את המת, נוהגים המשתתפים בהלוויה, ללכת לרחבה הסמוכה למקום הקבורה, ולעשות שם שתי שורות של אנשים, וביניהם נוצר כמין שביל, ובו עוברים האבלים – קרובי הנפטר, ובזמן שהם עוברים אומרים להם העומדים בשורה דברי נחמה.

המנחמים את האבלים מקייימים מצוה חשובה של 'ואהבת לרעך כמוך', שהרי כל אדם רוצה שינחמוהו, ולכן אם הוא מנחם את האחרים, זה מראה שהוא אוהב את האבל כמו שאוהב את עצמו.

 

וכאשר הרבה אנשים משתתפים בהלוויה, מתחלקים המשתתפים לשתי חלקים, עד שנעשה שביל ביניהם, ובכל צד מצידי השביל עומדים כמה שורות של אנשים, והאבלים עוברים בשביל, והעומדים בשני צידי השביל מנחמים אותם.

באופן זה, שיש הרבה אנשים, ולא כולם עומדים סמוך למקום השביל שבו עוברים האבלים, יש מהעומדים שם שפטורים מקריאת שמע ותפילה ויש שחייבים.

במשנה נראה שהעומדים סמוך לשביל, ורואים את האבלים כשהם עוברים לפניהם, פטורים ממצוות קריאת שמע ותפילה, לאנשים אלו קוראת המשנה 'פנימים', בגלל שהם עומדים בצד הפנימי של השורות,

ואילו העומדים מאחורי אותם אנשים, והם לא סמוכים לאבלים, חייבים במצוות אלו. להם קוראת המשנה 'חיצונים', בגלל שהם עומדים בצד החיצוני של השורות.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

קברו את המת – אחרי שנקבר המת,

חזרו – והמשתתפים חוזרים מהקבר והולכים למקום השורות שבהם ינחמו את האבלים,  

אם יכולין להתחיל ולגמור – אם יש מרחק גדול בין מקום הקבר למקום השורות, והם יכולים להתחיל את אמירת פרשיות קריאת שמע ולסיימם תוך כדי הליכתם למקום השורות,

עד שלא יגיעו לשורה – כלומר,   עוד לפני שיתחיל מעמד הניחום בשורה,

יתחילו – במקרה כזה, הם חייבים לקרוא קריאת שמע בזמן הליכתם לשורה.

ואם לאו – אם המרחק בין מקום הקבר למקום השורה אינו גדול, ובזמן שהולכים לעמוד בשורה אינם יכולים להספיק לקרוא את כל הפרשיות של קריאת שמע,

לא יתחילו – הם לא מחוייבים להתחיל לקרוא, אפילו שהם יכולים להספיק לקרוא חלק גדול מהפרשיות, רק אם יכולים להספיק לגמור את כל הקריאת שמע, יקראו אז קריאת שמע.

 

עכשיו המשנה מלמדת אותנו איך צריכים לנהוג העומדים בשורה עצמה:

העומדים בשורה – האנשים שכבר נעמדו בשתי השורות כדי לנחם את האבלים,

הפנימים פטורים – אותם אנשים שעומדים בחלק הפנימי של השורות, והאבלים עוברים סמוך אליהם, הם פטורים ממצוות קריאת שמע ותפילה, בגלל שהם עסוקים וטרודים בקיום מצוות 'ניחום אבלים',

והחיצונים חייבין – שהעומדים בחלק החיצוני של השורות, אינם טרודים כל כך במצוות הניחום, ולכן הם חייבים בקריאת שמע ובתפילה.

   

הלכה בימינו

 

עכשיו נראה דבר 'הלכה למעשה' שאנו לומדים מהמשנה:

v     במשנה למדנו, שהמשתתפים בהלוויה, אם הם לא יכולים להספיק לומר את כל פרשיות קריאת שמע בזמן הליכתם מהקבר למקום השורות, הם צריכים להמתין ולקרוא רק אחרי שיגמרו לקיים את מצוות ניחום האבלים.

הלכה זו אמורה, רק אם לאחר שיגמרו לנחם את האבלים בשורה, ישאר מספיק זמן ביום שבו יוכלו לקרוא קריאת שמע,

אבל אם ההלוויה מתקיימת סמוך לשקיעת השמש, והמשתתפים יודעים שאם ימתינו ולא יקראו עד אחרי ניחום האבלים, הם לא יספיקו לקרוא קריאת שמע ביום,

עליהם לקרוא קריאת שמע לפני שעושים את השורות, אפילו שעל ידי כך תדחה מצוות ניחום האבלים.

הסיבה לכך היא, שניחום אבלים הוא לא מצוה שכתובה בתורה בפירוש , אלא חכמי ישראל פירשו שצריך לקיימה ממה שכתוב "ואהבת לרעך כמוך",

אבל מצוות קריאת שמע, היא מצוה שכתובה בתורה בפירוש , "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"…, ולכן אין לבטל לגמרי מצוות קריאת שמע שהיא חשובה יותר, בגלל מצוות ניחום האבלים.