מה זה עבד כנעני ולמה לא מנחמים על פטירתו

 

 

פרק ב' משנה ז'

 

כמו במשנה הקודמת, משנתינו מוסיפה ומביאה מעשה נוסף, שבו נהג רבן גמליאל שלא כעיקר ההלכה, בגלל טעם מיוחד שהיה לו בדבר,

המעשה שמובא במשנה, הוא בהלכות אבילות, שכל אדם צריך להתאבל על האנשים הקרובים לו ביותר, אבא, אמא, אח, אחות, בן ובת, וכן על אשתו.

גם על אדם שיש אליו קירבה נפשית מיוחדת צריך להתאבל, למשל על תלמיד אהוב.  

המנהגים של האבילות הם, שבשבעת הימים שלאחר הפטירה, צריכים קרובי המשפחה של הנפטר, לעשות מעשים שמראים על העצבות וחוסר השמחה שבעקבות הפטירה, למשל, הם יושבים על כסאות נמוכים, ונמנעים מלהתרחץ כמה שאפשר, ואינם שמחים,

ובימים האלו באים אנשים ומנחמים אותם, על ידי שמראים להם שמשתתפים עמם באבל.

הלכה זו נאמרה רק על אנשים שהם יהודים כשרים, אבל על מי שאינו יהודי כשר, למשל על עבדים ושפחות, אין לנהוג עליהם מנהגי אבילות.

 

'עבדים ושפחות' לא נוהגים בזמננו, אבל עד לפני כמאתיים שנה, בכל העולם היה מנהג שאדם היה קונה   אדם אחר, ממעמד נחות, שיהיה לו עבד, הזכרים היו נקראים 'עבדים' והנקבות 'שפחות', והם היו נחשבים לחלק מהרכוש של האדון.

ויהודי שהיה קונה עבד, היה צריך להטביל אותו במקוה בשביל להתגייר ואחר כך היה העבד צריך לשמור חלק מהמצוות שכתובות בתורה. העבדים שלהיהודים היו נקראים 'עבדים כנענים'.

 

ובגלל שהעבדות היא דבר מבוזה, אסור ליהודי כשר להתחתן עם עבד או שפחה,

וחכמי ישראל גם תיקנו תקנה, שאם מת עבדו של האדם, אפילו שהוא מאוד אהב אותו, לא יתאבל עליו,

כי הם חששו, שאם יתאבלו ויקבלו עליהם ניחומים, יהיו אנשים שיטעו לחשוב, שאם מתאבלים עליו סימן שהוא יהודי כשר, ויתחתנו עם ילדיו, והרי אסור להתחתן עם עבדים ושפחות כנענים.

 

עכשיו נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

וכשמת טבי עבדו – כאשר מת עבדו הכנעני של רבן גמליאל ששמו היה 'טבי',

קבל עליו תנחומין – שלאחר שקברו אותו, הוא נהג מנהגי אבילות, כמו שמתאבלים על אחד הקרובים שנפטר,

שהמשתתפים בהלויה עשו שתי שורות של אנשים על יד קברו של 'טבי', וכאשר עבר רבן גמליאל ביניהם, הם ניחמוהו כמו שנוהגים לנחם את קרובי הנפטר, והוא קיבל את תנחומיהם.

אמרו לו תלמידיו – שאלו תלמידיו של רבן גמליאל את רבם:

לא למדתנו רבינו, שאין מקבלין תנחומין על העבדים? – הרי מפיך שמענו שאין מקבלים תנחומים על עבד כנעני?

אמר להם: אין טבי עבדי כשאר כל העבדים – שבאמת אין לקבל תנחומים על עבד כנעני, אבל על 'טבי' צריך להתאבל,    

בגלל ש כשר היה – שהוא היה תלמיד חכם ומדקדק במצוות.

ואפילו ש'טבי' לא היה קרוב משפחה של רבן גמליאל, בכל זאת הוא התאבל עליו בגלל שהוא היה אהוב עליו כמו בן.

 

 

הלכה בימינו

 

v     ממשנתינו אנחנו לומדים להלכה, שאין לנהוג מנהגי אבילות וניחומים על עבדים ושפחות כנעניים.

[בימינו כמעט ואין מקומות בעולם שנוהגים בהם עבדות, אבל ישנם מקומות (למשל ב'מדינות העולם השלישי' ביבשת אפריקה) שעדיין ניתן לקנות בהם עבדים ושפחות, ובאותם מקומות נוהגת הלכה זו למעשה].

וכאשר מת עבדו של חבירו, במקום לנחמו יאמר לו 'המקום ימלא חסרונך', כמו שצריך לומר לו כאשר הוא מאבד את בהמתו או אחד מחפציו.