קריאת שמע נקראת בקול רם

 

 

פרק ב' משנה ג'

 

היום נלמד במשנתינו ארבע הלכות, על האופן שבו צריך האדם לקרוא 'קריאת שמע'.

בהלכה הראשונה נלמד, האם צריך לומר את פרשיות קריאת שמע דוקא בקול רם, או שאפשר לקרוא קריאת שמע גם בקול שקט.

בהלכה השניה נראה, אם צריך להקפיד בכל מילה ומילה שאומר בקריאת שמע, שיקרא אותה כראוי, או לא. ומה דינו של אדם שלא הקפיד על כך.

ההלכה השלישית היא, מה דינו של אדם שקרא קריאת שמע מהסוף להתחלה, למשל שבמקום לומר 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד' הוא קורא 'אחד ה' אלוקינו ה' ישראל שמע' .

וההלכה הרביעית היא, מה צריך אדם שקורא קריאת שמע לעשות, כשהוא נזכר באמצע קריאתו שדילג על פסוק אחד או מילה אחת.

 

עכשיו נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

הקורא את שמע – אדם שקורא קריאת שמע. ולא השמיע לאזנו – שהוא אומר את הפסוקים בשקט עד שאפילו הוא עצמו לא שומע מה שיוצא מפיו.

יצא – גם באופן זה מקיים את המצוה לקרוא קריאת שמע.

רבי יוסי אומר: לא יצא – לפי דעתו של רבי יוסי, חייבים לקרוא קריאת שמע בקול רם, שלכל הפחות הקורא ישמע את מה שיוצא מפיו.

הסיבה למחלוקת התנאים היא, שאנו אומרים בתחילת הקריאת שמע 'שמע ישראל'… ולפי רבי יוסי המילה "שמע" באה ללמד אותנו שצריך לשמוע את מה שיאמר בקריאה, ולפי התנא קמא [שהוא התנא הראשון שלא נזכר בשמו] המילה "שמע" מלמדת הלכה אחרת – שאפשר לקרוא קריאת שמע בכל שפה שהקורא מבין.    

 

עכשיו המשנה מלמדת הלכה נוספת:

קרא, ולא דקדק באותיותיה – מי שקורא קריאת שמע ולא הקפיד להוציא את המילים מהפה כראוי,   למשל שבמקום לומר 'עַל לְבָבֶך', בהפרדה בין שתי המילים, הוא אומר 'עַלֶבָבֶך'.

רבי יוסי אומר: יצא – שאפילו שכדאי להקפיד על כך כשאפשר, בכל זאת אם יצא לו מהפה בטעות מילים שלא כראוי, קיים את המצוה.

רבי יהודה אומר: לא יצא – שגם אם נזכר לאחר שגמר לקרוא שלא קרא כראוי, הוא לא קיים את המצוה, וצריך לקרוא שוב 'קריאת שמע'.

 

המשנה מסיימת עם שתי הלכות נוספות:

הקורא למפרע – מי שקרא קריאת שמע מהסוף להתחלה, שהוא התחיל לקרוא מהמילה האחרונה, עד שהגיע למילה הראשונה, לא יצא – והוא חייב לקרוא שוב כראוי, מההתחלה לסוף.

וגם אם קרא מהסוף להתחלה בפסוקים, שהוא קרא קודם את הפסוק האחרון, ואחר כך את הפסוק שלפניו, וכך המשיך עד שבסוף קרא את הפסוק הראשון, הוא לא קיים את המצוה, ויקרא שוב.

ממשיכה המשנה ומלמדת אותנו לפי זה:

ש אם קרא וטעה – אם אדם קורא קריאת שמע, ותוך כדי קריאתו נזכר שדילג על מילה אחת או פסוק אחד.

יחזור למקום שטעה – אינו יכול להשלים את אותה מילה או אותו פסוק לאחר שיגמור את כל הקריאה, שהרי זו תהיה "קריאה למפרע" שכבר למדנו שאין לקרוא כך, אלא צריך לחזור לתחילת הפסוק או המילה שדילג, ולקרוא משם והילך שוב פעם.

 

הלכה בימינו

 

v     במשנה למדנו, שצריך לקרוא קריאת שמע לפי הסדר, ומי שקורא מהסוף להתחלה, בין מהמילה האחרונה לראשונה, ובין מהפסוק האחרון לראשון, אינו מקיים את המצוה.

וכתבו פוסקי ההלכה, שהלכה זו נאמרה רק על סדר המילים והפסוקים, אבל אם קרא את הפרשה השלישית בהתחלה ואחר כך את הפרשה השניה, ובסוף קרא את הפרשה הראשונה, הוא קיים בזה את המצוה.

ואפילו שבמשנה הקודמת למדנו שיש סיבה להקדמת הפרשיות זו לזו, בכל זאת אם הוא כבר קרא אותן בסדר אחר, אין זה מעכב והוא קיים את המצוה.

לפי זה כתב בספר 'משנה ברורה' לבעל ה'חפץ חיים', שאם אדם דילג על מילה אחת בפרשה הראשונה, והמשיך לקרוא, ונזכר בדילוג רק אחרי שגמר כבר לקרוא את הפרשה השניה,

הוא צריך לחזור למילה שהוא דילג ולקרוא ממנה והילך עד סוף הפרשה הראשונה,

אבל הוא לא צריך לקרוא שוב את הפרשה השניה, שהרי הוא כבר אמר את כולה, וסדר הפרשיות אינו מעכב לאחר שכבר גמר את קריאתן.