קריאת שמע מחולקת לשלושה קטעים

 

 

פרק ב' משנה ב'

 

במשנה הקודמת למדנו, שאסור לאדם לדבר בשעה שהוא קורא קריאת שמע, וראינו שלשאול בשלום חבירו או להשיב לו שלום, לפעמים מותר גם תוך כדי קריאת שמע.

ולמדנו הלכה נוספת, שבגלל שבקריאת שמע יש שלשה פרשיות, 'שמע ישראל'… 'והיה אם שמוע'… 'ויאמר ה' אל משה'… , יש הבדל בין אם האדם אוחז באמצע פרשה, שאז צריך יותר להזהר מלהפסיק בדיבור, לבין אם הוא אוחז בין פרשה לפרשה, שאז מותר לו להשיב שלום לחבירו ששאל בשלומו.

 

במשנה שלנו אנחנו נלמד, איזה מקומות ב'קריאת שמע' ובברכות שאומרים לפני הקריאה ואחריה, נחשבים כ'בין הפרקים'.

וגם נלמד, מה הסיבה שבקריאת שמע צריך לומר קודם את פרשת 'שמע ישראל' ואחר כך פרשת 'והיה אם שמוע' ורק בסוף את פרשת 'ויאמר'.

 

עכשיו נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

אומרת המשנה: אלו הן בין הפרקים – המקומות שמבארת המשנה להלן, נחשבים 'בין הפרקים', ובהם מותר לשאול ולהשיב שלום יותר 'מאמצע הפרק' כמו שלמדנו במשנה הקודמת.

המשנה מונה חמשה מקומות, שכאשר האדם אוחז בהם, זה נחשב שהוא 'בין הפרקים':

המקום הראשון: בין ברכה ראשונה לשניה – בין סוף הברכה הראשונה – ברכת 'יוצר אור', לתחילת הברכה השניה – ברכת 'אהבה רבה'.

המקום השני: בין שניה ל'שמע' – שגם בין סוף הברכה השניה לאמירת 'שמע ישראל', זה נחשב 'בין הפרקים'.

המקום השלישי: ובין 'שמע' ל'והיה אם שמוע' – שבין סוף הפרשה הראשונה לתחילת הפרשה השניה של קריאת שמע, הוא גם כן בין הפרקים.

המקום הרביעי: בין 'והיה אם שמוע' ל'ויאמר' – כלומר, בין סוף הפרשה השניה לתחילת הפרשה השלישית.

והמקום החמישי: ובין 'ויאמר' ל'אמת ויציב' – לאחר שגמר לומר את כל הפרשיות של קריאת שמע, ועדיין לא התחיל לומר את הברכה שאחריה – ברכת 'אמת ויציב'.

רבי יהודה אומר: בין 'ויאמר' ל'אמת ויציב' לא יפסיק – לפי רבי יהודה אחרי שהאדם גמר לומר קריאת שמע, אפילו שעדיין לא התחיל לומר את הברכה שאחריה, זה כמו 'אמצע הפרק' ולא 'בין הפרקים', ולכן צריך להזהר יותר שלא לדבר אז, כמו שלמדנו במשנה הקודמת.

 

עכשיו המשנה מלמדת אותנו את הסיבה לסדר פרשיות קריאת שמע:

אמר רבי יהושע בן קרחה –   רבי יהושע בא להסביר לנו,

למה קדמה 'שמע' ל'והיה אם שמוע'? – למה צריך לומר קודם 'שמע ישראל'… ורק אחר כך את פרשת 'והיה אם שמוע'…?

אלא, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה – שבפרשת 'שמע ישראל'… כתובה האמונה במלכות ה' בעולם, ולכן צריך לומר אותה קודם,

ואחר כך יקבל עליו עול מצות! – שבפרשת השניה – 'והיה אם שמוע', כתוב שצריך לשמור את המצוות שציווה אותנו ה'.

ולכן, רק אחרי שאמרנו בפרשה הראשונה שאנחנו מקבלים עלינו את מלכות ה', אז אנו יכולים לומר שאנחנו גם מקבלים עלינו לקיים את כל המצוות.  

 

מוסיף רבי יהושע ומבאר:

'והיה אם שמוע' ל'ויאמר'? – למה פרשת 'והיה אם שמוע' נאמרת לפני פרשת 'ויאמר' – שבה כתובה פרשת ציצית?

ש'והיה אם שמוע' נוהג ביום ובלילה –   שאת המצוות הכתובות בפרשת 'והיה אם שמוע' צריך לקיים בין ביום ובין בלילה, ולכן החובה לומר פרשת 'והיה אם שמוע' היא גם כן בין ביום ובין בלילה,

וזאת הסיבה שהיא קודמת לפרשת ציצית, שהרי 'ויאמר', אינו נוהג אלא ביום – שאין צריך ללבוש ציצית בלילה, ולכן גם לא צריך לומר פרשה זו בלילה.

והסיבה שלא צריך ללבוש ציצית בלילה, היא בגלל שכל המטרה של לבישת הציצית היא כדי שיראה האדם את החוטים ועל ידי כך יזכור את ה' ואת מצוותיו, ולכן בלילה שאי אפשר לראות ללא סיוע חשמל וכדומה, אין צריך לקיים מצות ציצית.  

 

 

 

 

הלכה בימינו

 

v        במשנה שלנו ראינו ארבעה מקומות שהם 'בין הפרקים' לכל הדעות, ומקום אחד – בין סוף פרשת 'ויאמר' לבין ברכת 'אמת ויציב', שלפי 'תנא קמא' שהוא התנא הראשון שלא מוזכר שמו, גם מקום זה נחשב כ'בין הפרקים', ואילו לדעת רבי יהודה אסור להפסיק במקום זה.

ובאמת, להלכה צריך להחמיר כמו דעת רבי יהודה, ואסור לדבר בכלל בין סוף פרשת 'ויאמר' לאמירת 'אמת ויציב', וזה יותר חמור אפילו מ'אמצע הפרק' שבו מותר לשאול ולהשיב שלום במקרים מסויימים.

ואחרי שגמר האדם לומר פרשת ויאמר והתחיל את ברכת 'אמת ויציב', והפסיק בין המילה 'אמת' למילה 'ויציב', הרי זה ככל 'אמצע פרק' כמו במשנה הקודמת.

אבל כדאי להזהר אם אפשר שגם בין המילים הללו 'אמת' 'ויציב', לא יפסיק בכלל, בגלל שלשני המילים האלו ישנה משמעות אחת. אלא כשיש לאדם אפשרות להמתין, ימתין לאחרי שיאמר את שני המילים הללו 'אמת ויציב', ורק אחר כך יפסיק בדיבור כמו כל 'אמצע הפרק'.