כל מצווה והזמן שלה

 

 

פרק א' משנה א'

 

 

לפני אלפיים שנה (בסוף התקופה הרומאית), לאחר חורבן בית המקדש השני, נשיא ישראל היה החכם הגדול רבי יהודה הנשיא. הוא אסף את ההלכות שמסר בורא העולם למשה רבינו בהר סיני, וכתב אותם בספרים לפי נושאים, ולכל נושא הוא קרא 'מסכת'.

 

אנו נתחיל ללמוד עכשיו את ה'מסכת' הראשונה שקוראים לה 'מסכת ברכות', שבה מפורט איך צריך כל יהודי להתנהג במשך היום, מהרגע שהוא קם מהשינה ועד הרגע שהוא הולך לישון. למשל, איך צריך כל יהודי להתפלל להשם שברא את העולם, ומה צריך לומר בתפילה, וגם שצריך לברך לפני שאנחנו אוכלים ושותים, ועוד כל מיני סוגים של ברכות שצריך יהודי לברך בכל יום.

 

 

המסכת שלנו מחולקת לכמה 'פרקים', כשבכל פרק יש כמה 'משניות'. בכל משנה אנחנו נלמד הלכה אחת. הנושא הראשון שנלמד, הוא הנושא של 'קריאת שמע'.

כל יהודי מכיר את הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" , שבו כתובה האמונה בבורא העולם, ושהוא המלך היחיד השולט בעולם, ושאנחנו היהודים הילדים שלו. בכל יום צריך כל יהודי לומר 'קריאת שמע' שתי פעמים, פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, כמו שכתוב בתורה 'ודברת בם… בשכבך ובקומך' , בזמן שקמים בבוקר, ובזמן שהולכים לשכב לישון בערב.

 

המשנה שנלמד עכשיו מלמדת אותנו מתי צריך לומר קריאת שמע בערב, כלומר מתי אפשר לקיים את המצוה, ומתי עובר הזמן שלה וכבר אי אפשר לקיים את המצוה החשובה הזו.

 

עכשיו נקרא את המשנה ונסביר:

אומרת המשנה: מאימתי קורין את שמע בערבית? – באיזה שעה כבר אפשר להתחיל לומר 'קריאת שמע' בלילה? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן! – שבשעה שכבר התחיל להחשיך בחוץ והכוכבים מתחילים לנצנץ, אז כבר אפשר לקרוא 'קריאת שמע' של הלילה. שבזמן הזה הכהנים שנטמאו וטבלו במקוה כדי להיות טהורים יכולים כבר לאכול תרומה טהורה.

 

[ונסביר: לפני שנחרב בית המקדש, הכהנים שהיו עובדים בבית המקדש ומקריבים בו קרבנות להשם, היו מקבלים כמה מתנות משאר היהודים שלא היו כהנים, אחד מהמתנות האלו היה ה'תרומה' שהיו היהודים מפרישים מהתבואה שגדלה להם בשדה ונותנים אתה לכהנים, והכהן היה צריך לאכול אותה בטהרה. ואם אם הוא נהיה טמא על ידי שהוא נגע באדם מת או בבהמה שמתה וכדומה, הוא לא יכול לאכול תרומה עד שיטבול במקוה כשר ויטהר. וגם לאחר הטבילה, הוא צריך להמתין ביום שהוא טבל עד שיחשיך היום ורק אחר כך מותר לו לאכול תרומה.

ועל כך אומרת המשנה, שבאותו זמן שמותר לכהנים שנטהרו מטומאתם לאכול תרומה טהורה, אז אפשר גם לקרוא קריאת שמע של הלילה. הזמן זה הוא גם כן בשעה שמתחיל היום להחשיך והכוכבים מתחילים לנצנץ בשמים].

 

ממשיכה המשנה ומבארת עד איזה שעה יש מצוה לקרוא קריאת שמע בלילה:

עד סוף האשמורה הראשונה, דברי ר' אליעזר – רבי אליעזר אומר, שמחלקים את הלילה לשלשה חלקים, ועד סוף השליש הראשון של הלילה אפשר לקרוא קריאת שמע, אבל אחר כך אין כבר מצוה לקרוא. וחכמים אומרים עד חצות – הם סוברים שאפשר לקרוא גם יותר מאוחר, עד מחצית הלילה. רבן גמליאל אומר, עד שיעלה עמוד השחר – הוא אומר שיש מצוה לקרוא 'קריאת שמע' כל הלילה, עד שמתחיל היום להאיר.

 

עכשיו המשנה מביאה סיפור:

מעשה שבאו בניו מבית המשתה – הבנים של רבן גמליאל חזרו באמצע הלילה אחרי חצות מאירוע שהם השתתפו בו, אמרו לו: לא קרינו את שמע! – הם אמרו לאבא שלהם שהם שכחו לקרוא קריאת שמע, ושאלו אותו האם יש להם עדיין מצוה לקרוא את הקריאת שמע של הלילה. השיב להם רבן גמליאל: אם לא עלה עמוד השחר, חייבין אתם לקרות! – שאפילו שעבר חצות הלילה, עדיין יש לכם מצוה לומר 'קריאת שמע'.

ולא זו בלבד – ולא רק אני חושב שאתם צריכים לומר קריאת שמע עד הבוקר, אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות – אפילו החכמים שראינו למעלה, שהם אומרים שאחרי חצות אין מצוה לקרוא קריאת שמע, גם הם מודים לי ש מצותן עד שיעלה עמוד השחר. ועוד מעט נראה למה הם בכל זאת אמרו שרק עד חצות צריך לומר קריאת שמע.

 

עכשיו המשנה מבארת הלכה נוספת:

הקטר חלבים ואברים – שבזמן שבית המקדש היה קיים, היו מקריבים בהמות לקרבן, ובמהלך הלילה היו הכהנים לוקחים את האיברים של הקרבנות ומניחים אותם על האש שנמצאת במזבח עד שהם ישרפו היטב, הפעולה הזאת נקראת 'הקטרה'. ומשנתינו מלמדת, שההקטרה של האיברים האלו, מצותן עד שיעלה עמוד השחר – שכל הלילה אפשר לקיים את המצוה הזו, עד 'עלות השחר' שזה בערך שעה ורבע לפני שהשמש יוצאת ומאירה בראשי ההרים. ואפילו רבי אליעזר שאמר למעלה שאת הקריאת שמע של הלילה צריך לקרוא רק עד השליש הראשון הראשון של הלילה, הוא מודה שבנושאים אחרים שיש מצוה לעשות אותם בלילה, אפשר לקיים את המצוה עד סוף הלילה

 

המשנה ממשיכה ומביאה עוד דוגמא של הלכה שאפשר לקיים אותה כל הלילה:

וכל הנאכלין ליום אחד – שבבית המקדש היו קרבנות שהיתה מצוה לאכול את בשרם במהלך יום הקרבתם ובלילה שלאחר מכן. ואומרת המשנה, שהקרבנות האלו, מצותן – שהאוכל אותם בלילה מקיים מצוה, עד שיעלה עמוד השחר – עד הבוקר כמו בדין הקודם.

 

המשנה מסיימת את דבריה ומבארת למה חכמים אמרו שיש מצוה לקרוא קריאת שמע בלילה עד חצות הרי הם סוברים כרבן גמליאל שאפשר לקרוא עד הבוקר, כמו למדנו למעלה:

אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? – למה חכמים אמרו שיש מצוה לקרוא קריאת שמע עד חצות הלילה ולא עד הבוקר, כדי להרחיק את האדם מן העבירה! – שבשביל ששום אדם לא ישכח לקרוא בלילה קריאת שמע, אמרו החכמים שצריך להקדים ולקרוא קריאת שמע עד חצות הלילה, שהם ידעו שכאשר האדם יודע שיש לו עוד זמן לקרוא עד הבוקר, הוא מתעצל ומחכה ויש חשש שהוא ישכח ולא יקרא בכלל קריאת שמע בלילה.

  

הלכה בימינו

 

v     ההלכה בדין קריאת שמע בלילה הוא כשיטת חכמים הסוברים שזמן קריאת שמע של הלילה היא עד חצות הלילה. ולכן כל אדם צריך להזדרז ולקרוא 'קריאת שמע' מיד כשמתחיל להחשיך וכבר יצאו הכוכבים להאיר. וכאשר הדבר אינו מתאפשר, צריך לקרוא לכל הפחות עד חצות הלילה.

גם כשעבר זמן חצות ועדיין לא קרא קריאת שמע, יכול לקרוא במשך כל הלילה עד הזמן שעולה השחר ויקיים את המצוה. אבל כמובן שכל אדם צריך להשתדל שלא יגיע למצב כזה. ומי שמקיים מצוה זו כראוי בודאי יקבל שכר גדול מאוד בעולם הבא.

 

v     דבר נוסף שאנחנו צריכים לדעת: בימינו, יש אנשים שנוהגים להתפלל תפילת ערבית בסוף היום, כשעדיין יש אור בחוץ, ויוצא שהם קוראים קריאת שמע של הלילה כשעדיין לא הגיע הלילה.

מי שנוהג לעשות כך, צריך אחרי התפילה, להמתין שיחשיך היום והכוכבים יתחילו לנצנץ בשמים, ואז יקרא שוב 'קריאת שמע', ובקריאה השניה הוא יקיים את המצוה החשובה של 'קריאת שמע' בלילה, שבמה שהוא קרא בתפילה, הוא לא קיים את המצוה עדיין, כי צריך לקרוא דוקא בלילה כשחשוך בחוץ.