"אוריאל הסתדר ומצא מקורות אלטרנטיביים למימון העלויות, אבל החלק היותר כואב היה הקרע שנוצר בינו ובין הוריו"

לפני כשנה הכיר הרב יוסי וייס, מרבני 'אחינו', את אוריאל. בחור צעיר שהתקדם בלימודי התורה במדרשיה השכונתית. בין השניים התפתח קשר הדוק, הרב וייס ליווה את אוריאל במשך חודשים ארוכים, סייע לו להתקבל לישיבה גדולה ומוערכת בה לומדים מאות חוזרים בתשובה, ואף הדריך אותו כיצד להתכונן ללימודים בישיבה, איפה לקנות את הספרים המתאימים ועוד.

"אני זוכר היטב את הוויכוח העז שהיה לבחור עם ההורים שלו", מספר הרב יוסי. "ההורים לא הסכימו בשום אופן שהילד יעזוב את התיכון ויעבור ללמוד בישיבה. זה היה קו אדום מבחינתם. הם הסכימו שילמד בישיבה בזמני החופש מבית הספר, בשעות הערב ובסופי שבוע, אבל לא על חשבון בית הספר.

"בחופש הגדול הוא חזר לישיבה ולמד שם במרץ רב, כשההורים שלו מזכירים לו שוב ושוב שהלימודים הללו הם רק עד שיגיע הראשון לספטמבר, בו הוא ישוב ללימודים בתיכון כמו שאר בני כיתתו.

"אבל כשהגיע התאריך המיועד, אוריאל החליט שהוא לא חוזר לתיכון. הוא נשאר בישיבה. ההורים כעסו עליו מאוד, ואביו סירב לממן את רכישת ספרי הלימוד עבורו בישיבה. אפילו את המסכת מהתלמוד הבבלי שלמדו בישיבה באותו הזמן הוא סירב לממן. אוריאל הסתדר ומצא מקורות אלטרנטיביים למימון העלויות, אבל החלק היותר כואב היה הקרע שנוצר בינו ובין הוריו.

בימים האחרונים אני נכנס לישיבה בה לומד אוריאל, ואני רואה שלצדו יושב אדם מבוגר שניכר עליו כי הוא נמצא בצעדים הראשונים של חזרה בתשובה. ניגשתי אליו, ואמרתי לו שאני מקווה מאוד שהוא יודע להעריך את החברותא הצעיר שלו, שעל אף גילו הצעיר הוא תלמיד חכם שלומד תורה במסירות נפש, למרות שההורים שלו מאוד מתנגדים לכך ועל אף שבדרך נערמו בפניו קשיים רבים מספור.

"היהודי המבוגר הביט לעברי בעיניים מחייכות ותשובתו העבירה בי צמרמורת עזה ובלתי נשלטת: "אני יודע כמה הוא מסר את נפשו על לימוד התורה", הוא אמר לי, "אני אבא של אוריאל…".

"ועל כך נאמר בפסוק", מסכם הרב יוסי וייס, "והשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם". בא ילד נער יוצא למסע ארוך ומפרך, ובדרך לא דרך מוצא את עצמו מלמד תורה את אביו שרק לפני שנה התנגד בכל תוקף לקבל את עובדת היותו בחור ישיבה".