"ההתמודדות נתנה לי דחיפה קדימה"

הרגע הקשה ביותר:
אם אני רוצה רגע להיזכר ברגע הקשה ביותר שחוויתי, הוא דווקא לא היה מצד בני המשפחה והתגובות שלהם או משהו דומה. לא חוויתי דבר כזה. אבל קרה לי דבר אחר: היה לי קשה בתחילה הלימודים בישיבה, ומלבד זאת היו לי גם משברים חברתיים. חברים מהישיבה שהרגשתי שאני לא מספיק מחובר אליהם. אלו היו רגעים שלא היה לי קל בהם, והם נמשכו במשך תקופה.

אבל אחרי תקופה, זה עבר לי. חלק גדול מהדברים הבנתי שהם לא באמת ואני רק מדמיין אותם וזה לא באמת מה שחשבתי. זה בקשר למשברים החברתיים. ובקשר ליחס מהצוות וללימודים, גם אם היום לעתים קצת קשה לי – כבר למדתי פחות להתרגש ולשים לב, והבנתי שלעתים ייתכן שיש גם כאלה שלא מבינים אותי, אבל בהחלט החברים כאן בישיבה ודאי מבינים אותי. האמת היא שההקלה בקטע הזה הייתה בזכות החברים.

 

אנחנו קבוצה גדולה של חברים, אולי רוב הישיבה, שהיה לנו את הקושי הזה, ואז דיברנו על זה יחד וזה נהיה יותר קל.

ומכאן החלה שרשרת של עלייה: ההתמודדות ביחד וזה שעברתי את התקופה הקצת קשה האמורה, נתנה לי דחיפה רצינית קדימה. ראיתי אז שאני כבר בישיבה תקופה ארוכה מבלי הרבה תכלית,

 

ואז חשבתי לעצמי 'בשביל מה אני נמצא פה?', ואז החלטתי להשתפר יותר בתפילה, בלימוד ובעוד כל מיני דברים, והתחלתי ללמוד ולהקפיד יותר על סדרי הלימוד והתפילות. זה היה תהליך של שנה, מהחורף הקודם, וב"ה השתפרתי בכל המישורים ואני עדיין כל הזמן משתפר עוד ועוד. אני מבין מה שאני צריך לעשות, ומשתדל לעשות את זה".