מצאתי את המטרה בחיים!

 

הרגעים המשמחים שלי: אני בישיבה נמצא כבר למעלה מ-5 שנים, וב"ה היו לי הרבה רגעי שמחה וסיפוק, בעיקר מהסיפוק בלימוד התורה. הרגע שהכי זכור לי בקטע הזה, היה אחרי חצי שנה מאז שהתחזקתי והגעתי לישיבה.

התחלתי אז ללמוד תורה ממש באופן רציני, וזה נתן לי המון חשק. היו לי אז 'אורות' רציניים, וההרגשה עצמה היא הרגשה שהיא בוודאי משמחת, הרגשה של סיפוק גדול. יש לך מטרות! יש לך מטרה לחיים! ואז אתה רוצה ללמוד תורה כמה שיותר.

אבל בהחלט היו גם רגעים קשים ורגעים של התמודדות במהלך הדרך הארוכה. בתחילה יש געגועים לעבר, לחילוניות, לכל האלקטרוניקה ולתאוות הכסף, לעבודה וכו', ולעתים הרגשתי שפשוט נמאס לי. אבל פשוט שורדים וממשיכים הלאה.

ואיך?

ובכן, בעיקר אחרי שלומדים הרבה-הרבה מוסר, בעיקר למדתי על דברים משמחים, דברים שאני טוב בהם כל ה'נפילה' שלי הייתה כי ראיתי שאני לא כל כך טוב בלימוד התורה או עם החברה החדשה שמסביב, אבל אז, עם הזמן אתה לומד יותר על החברה, ולומד מוסר ומתקדם יותר, ומרגיש הרבה יותר סיפוק. בעיקר סיפוק.