סיפור אישי: אילן לוי, ישיבת אור החיים

באתי ממשפחה קצת דתית, אך כשטעמתי את העולם הזה והתגבר עלי יצרי החלטתי שהדת זה לא בשבילי. עזבתי הכול אם זה התפילות, השבת תפילין, צומות, קודם כל ג'ינס, אח"כ עגילים ואח"כ צבע בשיער וכמובן שהדמיון שיחק תפקיד ראשי, וכך בדמיוני הייתי מאוד חובב את תחום הרדיו. ואמרתי לעצמי אם פה (בדת) אתה לא מסתדר, אולי בחוץ כן. התחלתי עבודות קצת ויותר להסתובב ברחוב. עשיתי מה שבא לי, ותמיד בדמיוני שאני אהיה משהו בתחום הרדיו; אולי שדרן, אולי קריין פרסומות וכך שכנעתי את עצמי עד שקבלתי צו ראשון והחלטתי להתגייס. סיימתי טירונות בהצלחה. אחרי הטירונות מתחיל את הסדיר כנהג יחידה והיציאות היו שבוע בבסיס שבוע בבית. הדמיון כמובן לא עוזב אותי לרגע, וואי כמה כיף בחוץ וביום מן הימים אני אהיה משהו ברדיו וזו הייתה המטרה שלי!

 

בשבוע שהייתי בבית התחלתי לחפש איפה אפשר ללמוד קורס שדרנים, מצאתי, עברתי, התקבלתי! והנה חלום שהתגשם. הייתה לי תוכנית ברדיו המקומי ולאחר זמן התחלתי לעבוד ברדיו דרום כקריין פרסומות, והדמיון, כבר לא בגדר דמיון. אבל בשבילי זה לא הספיק, רציתי עוד. עשיתי קורס ברמנים והתחלתי לעבוד גם כ"ברמן", כך במשך שנתיים וחצי תוך כדי הצבא.

 

טוב, עוד חצי שנה אני אמור להשתחרר, מה עושים? מחפשים עבודה, ושתכניס יותר כסף, מצאתי. כשהשתחררתי התחלתי לעבוד כסוכן מכירות בחברה סלולארית, קבלתי רכב, שלמו לי שיחות והכול היה במילה עדינה דבש. קבלתי מה שרציתי, וכל מה שרציתי קבלתי. הנחתי טקסים מול אלפי אנשים, הייתי קריין פרסומות, והייתה לי תוכנית ברדיו המקומי!

 

 

כשעשיתי חשבון נפש ביני לבין עצמי נבהלתי כמה אני כפוי טובה, כמה אני לא מעריך כלום!

 

החשבון נפש היה פשוט וקצר…

 

"יוסי, קבלת כל מה שרצית, כל מה שרצית בורא עולם נתן לך הכול, לא החסיר לך כלום, והשאלה ששאלתי את עצמי: מה אני נותן לו בתמורה, מה?"

 

וב"ה התקדש והתעלה שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אני כרגע בישיבת "אור החיים", ישיבתו של הרב הגאון הרב ראובן אלבז ה' ישמרהו ויחיה.