רחשי לב

אני רוצה לכתוב על השינוי הגדול שעבר עליי, שינוי שתולדות הישיבה וקורות חיי משולבות זה בזה. אני עכשיו יוצא לישיבה גדולה ולא מאמין מה שעברנו ב 3 שנים אלו. למדתי בת"ת 'אור שלמה' בקריית גת, בכיתה ח' הגיע אליי הרב מויאל, (שהוא עד היום הרב שלי,אני חייב לו המון) הוא סיפר לי על ישיבה חדשה שנפתחת ומתאימה בשבילי מאוד, היינו השיעור הראשון בישיבה, זו הייתה אוירה מיוחדת ממקומות שונים כל אחד הגיע ולאט לאט היינו משפחה אחת, לקראת השנה השנייה הישיבה עברה מהפך, עברנו דירה – לקריית ספר, גם הכפלנו את הכמות של הבחורים, חששתי קצת הרי הייתה אוירה ביתית כ"כ ופתאום בניין עם קומות, הרבה בחורים, אך היחס הפרטי והאישי לא השתנה, מה שהשתנה זה שכשיש ציבור גדול מרגישים יותר אוירה של שטייגן וקול תורה, אני עומד וחושב לעצמי איך אני עוזב את הישיבה הזאת, אני מחובר אליה בשלשלאות של ברזל, אני לא מסוגל לחשוב שבעצם אני יותר לא ילמד פה, הרי בישיבה יש כזאת אוירה של קשר עם הרבנים קשר חם ואמיץ, היה פה את האברכים שליוו אותנו והתקדמנו איתם שלב אחר שלב, היה פשוט כיף בישיבה את הריתחא דאורייתא של סדר ג' אני לא ישכח בחיים זה פשוט חרוט לי, אני מקווה שהישיבה שאני עומד להגיע אליה תרפד את המעבר הקשה, ממש אני אומר מכל הלב תודה לישיבה שגידלה אותי, אני בנאדם אחר לגמרי.