ראיון עם הרב ישראל ליוש מרבני ישיבת 'אהבת אהרן'

כיצד נבחר ישיבה לילד? איך מתמודדים עם קשיי פנימייה וכדו'? מתי אמורה להידלק 'נורה אדומה'? איך נמנע פזילה של הילד לרחוב? כיצד נתמודד עם גיל ההתבגרות שלו?
23/01/2011
הגדל

 

 

בגיליון הקודם עסקנו בקשיים אצל תלמידים ובדרכי ההתמודדות של הצוות החינוכי, בגיליון זה נבקש להתמקד בדרכי ההתמודדות בבית.

 

לשם כך ביקשנו לשוחח עם הרב ישראל ליוש שליט"א מרבני ישיבת 'אהבת אהרן' ומנהל מחלקת הייעוץ לבני הישיבות בארגון 'אחינו'.

 

כיצד נבחר ישיבה לילד? איך מתמודדים עם קשיי פנימייה וכדו'? מתי אמורה להידלק 'נורה אדומה'? איך נמנע פזילה של הילד לרחוב? כיצד נתמודד עם גיל ההתבגרת שלו?

 

בימים אלו בהם עוסקים תלמידי כיתה ח' בבחירת הישיבה לשנה הבאה, מטבע הדברים אנו פותחים בשאלה - כיצד כהורים נדע להתאים ישיבה לילדינו?

דבר ראשון אקדים לתשובה הערה חשובה להורים. ישנם הורים שבתחילת הרישום נתפסים דווקא על ישיבה מסוימת הנחשבת כמצוינת בו בזמן שבאמת הילד צריך ישיבה בינונית שהיא תהיה מצוינת עבורו, ובזמן שעובר הם מפספסים את זמן הרישום, ובכך ימנעו מבנם להירשם לישיבה המתאימה לו באמת, וחבל.


 

לעצם העניין, הדרך הנכונה ביותר היא בראש ובראשונה להתחשב בדעתו של המחנך, המחנך מכיר את הילד במשך השנה, ובנוסף מכיר את הנעשה בישיבות, ולכן העצה שלו היא בדר"כ הנכונה ביותר. יחד עם זאת כפי שאמרנו הקווים המנחים בהתאמה לישיבה היא רמת מסוגלות הילד לעומת רמת דרישות הישיבה, ולא לנסות להעמיס עליו יותר מידי, וגם לא לחשוש ולהקל עליו יתר על המידה.

 

מהי הדרך המומלצת למחנך להתאים ישיבה לבחור?

במשך הזמן המחנך עוקב אחר הבוגרים שלו ומתעניין איך הם הצליחו בישיבות. בדר"כ אפשר לחלק כיתה לשלושה ארבעה סוגי בחורים, נכון שכל אחד הוא עולם, אבל בגדול ניתן למצוא מאפיינים משותפים, לדוגמא המחנך רואה שאופי א' הצליח בישיבות א' ב' ג'. ולעומתו אופי ב' מצליח יותר בישיבות ד' ה' ו' וזה נותן לו כיוון. נכון שהמחנך לא שומר קשר יום יום עם הבוגרים, אבל מחנך טוב עוקב אחר הנעשה ואחר הצלחות התלמידים, ומניסיונו הרב יש לו אפשרות להציע התאמה בסיסית.

 

מהי ההתאמה הבסיסית בין בחור לישיבה בה ילמד?

אני שוב חוזר לנקודה שפתחנו בה - נכון שבישיבה עם 'שם' יש בדר"כ בחורים טובים יותר אבל השאלה היא על חשבון מה זה בא? צריך קודם כל לדעת שהמבנה הישיבתי שונה מאוד מהמבנה של בי"ס: הדרישות אחרות, סדרי הלימוד שונים, יש שיעורים ארוכים, צריך להתרגל לחיי פנימייה, ללמוד עד 9:00 בערב. לכל ההתמודדויות האלו יש להוסיף את הדרישות של הישיבה מבחינת: רמת הלימודים, לחץ לימודי ורוחני. ולחשוב טוב האם הילד יכול לעמוד בכל אלו בצורה טובה או שעדיף להתפשר בדברים מסוימים אך הרווחנו ילד שלומד בשמחה.

 

בהמלצתך לבחור על ישיבה, האם תמליץ על ישיבה עם פנימייה או ישיבה בלי פנימייה ולהיות בהשגחת ההורים?

ככלל, המלצתי שאם הבית בנוי בצורה בריאה ויש ישיבות טובות ללא פנימייה, ודאי שעדיף לשלוח קרוב לבית, אך אם ח"ו ישנם קשיים בבית או שאין ישיבה מתאימה קרוב לבית ודאי שהבחירה הנכונה תהיה לשלוח את הילד לפנימייה טובה ושמורה.

 

במידה והוחלט לשלוח למסגרת עם פנימייה, כיצד ניתן להקל על קשיי ההסתגלות הראשוניים?

אני רגיל לספר על מקרה של בן יחיד להורים אמידים מנתניה, באותם ימים האפשרות היחידה הייתה שילמד בבני ברק. שש פעמים ביום הוא היה מתקשר ובוכה בטלפון להורים, הוא היה מקיא מרוב לחץ. הדרכתי את ההורים שיקשיבו לו, יגלו הבנה לקושי, אבל בשום אופן לא לבכות איתו יחד, או להעביר לו תחושת קושי של ההורים, הם חיזקו ועודדו אותו ואח"כ בסיום השיחה הם גם בכו, בתקופת חנוכה כבר לא דיברו בכלל על הנושא של הפנימייה, ב"ה כיום הוא נשוי ומסודר, עדיף שההורים יבואו לבקר את הילד מאשר שהוא יבוא לבית, הרצף בישיבה חשוב מאוד להצלחה, והבכי עם הילד רק מחליש אותו.

 

כהורים אלו התנהגויות אמורות להדליק נורה אדומה בכל הקשור להצלחתו של הבן בישיבה?

באופן נורמלי ילד שטוב לו בישיבה הולך אליה בשמחה וחוזר ממנה שמח, אם אנחנו רואים שהוא מנסה לדחות את ההליכה לישיבה, פתאום אין לו כוח הוא עייף וכל מיני תירוצים, או שהוא חוזר מהישיבה בלי מצב רוח, זו אכן נורה אדומה, אך לא סיבה להיכנס ללחץ ומתח, שיכולים רק להזיק. על ההורים ליזום עם הילד שיחה ידידותית לעבור איתו על סדר היום שלו, מי הם החברים שלו. בשיחה כזו יכולים 'לצוף' הרבה דברים. במידה והתגלתה הבעיה חשוב מאוד שיהיה מישהו מהצוות של הישיבה ש'מחובר' לבחור שאפשר לשתף אותו ודרכו לדאוג לילד, זה לא צריך להיות מישהו 'בכיר', הוא יכול להיות לפעמים 'חונך' או פעיל של 'אחינו' אבל שיהיה מישהו כזה שהשיתוף איתו לא יזיק אלא יועיל.

 

נושא שעולה הרבה בגיל ההתגברות זה עניין הביגוד, הילדים מבקשים ללבוש 'מותגים' ההורים מטבע הדברים חוששים, גם מבחינת איך שהדברים יתקבלו בישיבה וגם מבחינת השקפת עולמם?

הכלל צריך להיות מה שבישיבה מתירים אנחנו גם נתיר. מה שהישיבה אוסרת גם אנחנו אוסרים, בדברים כגון אלו אם אנחנו פותחים כביכול משא ומתן עליהם אין לזה סוף, לכן הכללים צריכם להיות ברורים ובעלי גבולות. א"א לדרוש מהילד להיות יותר צדיק מהישיבה שההורים שלחו אותו.

 

האם אין מקום בבין הזמנים וכדו' להקל קצת מכללי הישיבה במידה והדבר נדרש?

תלוי מאוד בסוג הדברים אליהם נדרשת ההקלה, ותלוי גם במניע שבגללה הבחור דורש הקלה זו. כל דבר שהמניע שלו מריח ריח של רצון להתקרבות לרחוב כגון ביגוד וכדומה, רצוי מאוד לעשות את כל ההשתדלויות שלא לוותר. כמובן בדרכי הבנה ולא במריבות וכדו', אבל אם המניע הוא איזה שהוא צורך להשתחרר ולא מדובר בדברים שמקרבים אל הרחוב אלא בדברים מסגרתיים כגון שמיעת מוזיקה, טיולים או מחשב (במקרים שיש בבית מחשב) והדבר מבוקר מאוד מאוד - יתכן שכדאי להקל כדי שהבחור יירגע ויצבור כוחות חדשים לזמן הבא.

 

קורה וילד מנסה כביכול לאיים 'אם לא יהיה לי ביגוד כזה וכזה או מחשב וכו' אני לא הולך לישיבה', מה צריכה להיות התגובה?

בכל הנושא הזה, וזה גם בעניין של דמי כיס וכל שאר הדברים, צריך שיהיה ברור לילד מה הם הצרכים שלו ומה הם האפשרויות שלנו וזה מה שיש. ניקח זמן שהוא לא יהיה לחוץ, ולא יהיה מתח ביחסים בין ההורה והילד, ובשיחה ידידותית ועניינית נבדוק איתו ביחד מה הם הצרכים האמיתיים שלו ולפי זה בהתאם לאפשרויות שלנו ניתן לו. אסור לנו בשום אופן לבוא למצב שאנחנו 'נסחטים' ע"י הילד הוא צריך להבין שמה שמגיע לו הוא יקבל בכל מקרה ומה שלא הוא לא יקבל בכל מקרה. הצרכים שלו הם לא נושא למשא ומתן כלל וכלל.

 

מה הם הסימנים שיכולים להעיד על פזילה לרחוב, וכיצד עלינו להתמודד עם העניין?

ילד שמאחר לחזור לבית ונעדר בזמנים שצריך להיות בבית, או מתעסק הרבה בטלפונים, מביא דברים וחבילות לבית, אלו סימנים מדאיגים.

 

על ההורים לדעת שנכון וחשוב מאוד לברר מה הילד מחביא ועם מה הוא מתעסק, אבל חשוב יותר לא לאבד את האימון של הילד, אם הילד ירגיש שאנחנו חושדים בו ולא מאמינים לו, כבר לא יהיה לו חשוב לא לשקר לנו. כמו"כ גם לגבי קבלת מידע מאיש צוות בישיבה כדאי שהילד יהיה מודע לזה שאנחנו מדברים עם הרב שלו בישיבה, במידה והילד ידע את זה מעצמו, הוא עלול להרגיש שאנחנו לא מאמינים לו וזה חבל, עדיף שנדע פחות והעיקר שהאמון יישאר... חשוב מאוד בכל מצב שהילד ידע וירגיש שבבית הוא רצוי וזה חוף מבטחים עבורו, כך לא נאבד אותו.

 

מתוך רצון כביכול 'לא לאבד' את הילד, הורים חושבים שעדיף להכניס מחשב לבית ואולי אפי' לתת לילד סרטים, וכך יש להם שליטה על התכנים מאשר שהילד ילך 'לרעות בשדות זרים'?

אסור שההורים יהפכו לספקי הבילויים של הילד! אם אנחנו בבית לא מכניסים מחשב ולא רואים סרטים אז אנחנו לא מכניסים. נקודה. אסור שהילד יראה שעקרונות יכולים להתגמש לפי תאוותיו ורצונותיו. כי בסופו של דבר הוא רק יבין שאפשר כל פעם להרחיק את הגבול, וישתמש גם עם המוצרים שאנחנו סיפקנו לו וגם ירעה בשדות זרים. אנחנו צריכים 'לספק' לו בילוי בתוך הבית – משחקי חברה ותחושה משפחתית חמה ולא ח"ו לספק לו את הדברים הלא רצויים לנו.

בסיום הדברים מבקש הרב ליוש להבהיר כי הדברים שנאמרו הם מתוך ניסיון רב שנים, אבל הם נאמרים בצורה כללית מאוד וברור שכל מקרה לגופו מצריך ייעוץ אישי, כי אינו דומה מקרה אחד לחברו, כל מקרה מורכב מנתונים שונים.

 

תודה רבה ובהצלחה מרובה

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד