עתיד ילדינו לאן??? – חלק ג

נתנאל לביד, אף הוא בוגר המחזור הראשון בבית הספר, בחר לשלב את לימודי התורה עם לימודים כלליים בישיבה התיכונית "נהורא" שבנווה חורון: בנהורא קיבלתי את ההסתכלות הכללית לכל החיים, הסתכלות שונה, להמשיך בישיבות אחרי זה, בית של תורה שאני חחושב שבעז"ה אני אקים וזה לא היה קורה אילו הייתי ממשיך בתיכון בכיתה ז'. הבית מדרש והלימוד גמרא מקנה יכולת לתפוס את הדברים צורה יותר רצינית, וככה כשאדם לומד בצורה רצינית את הגמרא, אז אח"כ כשהוא ניגש למתמטיקה זה גם באופן הרבה יותר רציני. היום אני לומד בישיבה גדולה ב"שיח ידידיה", ישיבה של הרב קליינמן, אני שנה שלישית שם. זה ישיבה שלומדים בה רק לימודי קודש, במשך כל שעות היום – רק לימודי גמרא.

קודם כל לימודי הגמרא נותנים לך רק הסתכלות של תורה למשך כל החיים, אתה מסתכל על החיים בצורה שונה, אתה מסתכל על הדברים בצורה פרקטית איך להתקיים, איך לקום בבוקר ללכת לעבודה וכו'…

יש לי מאוד סיפוק מהגמרא, אני נהנה מהלימוד ואני יודע שאני עושה את הדבר הנכון ואני גם יודע שבעצם אני לומד דבר שהאלוקים רוצנה שאני אלמד.

תוכניות העתיד שלי זה דבר שמאוד מאוד נתון לשינויים. וודאי שהאידיאל והמטרה זה לשבת וללמוד כמה שיותר, כמה שאני אוכל, ואם טרדת הפרנסה יצריכו אותי לצאת ולעבוד, יש לי ב"ה את כל הכלים שאני אוכל להשתלב בשוק העבודה בצורה טובה.

אני יודע אישית שגם כאלה שהלכו לישיבות קטנות ולא נגעו בשום חומר של לימודים עיוניים, לימודי תיכון במשך כל השנים של אחרי סיום בית הספר הם עדיין יכולים להשתלב בלימודים כדוגמת מכון לב, המכללה בקרית אונו – המכללה החרדית שם, גם כאלה שאין להם שום רקע במתמטיקה וכו'…

יהונתן פטאו: בוגר המחזור השלישי של בית הספר בקיץ תשס"ט תלמיד הישיבה הקטנה למצטיינים: "מאור התורה" בירושלים: אם מסתכלים על הגמרא בתור מקצוע – זה באמת קשה. גמרא זה לא מקצוע, גמרא זה דבר שיש בו הכל, זה פשוט להפעיל את המח, זה לא לקרוא איזה טקסט ולנסות להבין אותו.

הישיבה שלי נחשבת ישיבה מאוד טובה, ואני חושב שמכאן באמת אפשר להיתקבל לישיבות טובות, ובמצב שלי אפשר להיתקבל לישיבות הכי טובות.

בוגרי "נתיבות משה" משתלביםן בהצלחה רבה בישיבות הקטנות, אודות להכנה המסיבית שהם מקבלים בשנות הלימוד בחטיבת הביניים.

אברכים מארגון "אחינו" מבקרים באורח קבוע בבית הספר, מסייעים בהכוונת כל ילד על פי צרכיו האינדוודואלים ומלווים את המשפחה.

הארגון אף מציב אברכים במשך שנות הלימוד הראשונות בישיבה לפי הצורך.

הרב אהרון ידלר: אני חש סיפוק עצום כשאני מגיע פה לבית הספר. אני נמצא בהרבה בתי ספר ברחבי הארץ. אבל כשאני מגיע לפה אני מרגיש משהו מיוחד. יש פה בחורים נחמדים, טובים, מבולבלים קצת – לא יודעים איפה בדיוק יהיה העתיד שלהם, אבל אני מרגיש שיש להם רצון אדיר. אנחנו מלכתחילה מכוונים את כל הבחורים האלו לסוג ישיבות כאלה שראשי הישיבה יודעים בדיוק איזה סוג מגיע אליהם. זה ראשי ישיבה שמגיעים לקראת הבחורים ונותנים להם את השחרור.

בעצם יש המון ישיבות מפוזרות בכל הארץ, אבל אנחנו נימצאים בדיוק בשביל הנקודה הזאת, לדעת כל בחור לאיפה לשלוח אותו.