עתיד ילדינו – לאן??? חלק ב

 

 "כרגע היינו ליד ביתו של הרב אפשטיין וכולנו התרגשנו לראות כזה צדיק שנותן מכוחו לכולנו…"

"אני שלמדתי בנתיבות משה כמעט את רוב ההלכות – את כל המילים הבסיסיים שצריך בן אדם יהודי להתנהג. מהדברים הקטנים כמו נטילת ידיים עד לימוד הגמרא. אפילו אני זוכר משניות בעל פה מאז… אביי ורבא וכל החילוקים. ולצאת מדבר כזה למקום שאין בו שום דבר. אין בו כלום. לבית ספר שפירא מגיעים אחרי בית ספר, המורה לא אכפת לו. הוא רק רוצה להעביר את השיעור. למדת – למדת, לא למדת – לא למדת… תיכשל – לא תיכשל. ניקח דוגמא: אותי והרב גברא – אני הייתי מוריד דמעות על המורה שלי – איזה תלמיד בשפירא אתה יכול להגיד לי שיוריד דמעות על המורה שלו ולא שהמורה שלו יוריד עליו דמעות. אני מצטער על זה שלא הלכתי אחרי נתיבות משה לישיבות שקבלו אותי שזה: אור גאון ועוד כמה ישיבות בבני ברק. שנסענו מהבית ספר ושמה בחנו אותנו על 4 דפי גמרא שלמדנו. ושמה הייתה הטעות שלי כי אמא שלי רצתה שאני אלך ללמוד מתמטיקה וכו'… בגלל טעות של רגע אחד הפסדתי את העולם שלי, כי היום הייתי יכול להיות בן אדם אחר. זה שטויות – זה לא שאני אומר סתם. כי הנה אני היום בן 21 מה אני עושה עם התעודה הזאת? אני הלכתי ללמוד ספרות, מישהו ביקש ממני בכלל תעודת בגרות??? אני יש לי כשרון אישי ולמדתי מחברים שלי ספרים, מה נתן לי בתכלס הבגרויות? מה זה בגרות? הרדיפה אחרי חכמה, השכלה – יש לנו את ההשכלה בבית: לשים סטנד ולהניח עליה גמרא וללמוד את זה ולהיות הבן אדם הכי מחכים בעולם בתוך חדר. יש דברים יותר חשובים שזה גמרא ומפתח את המוח והחשיבה. אני חושב שכשאני אתחתן אני ארצה להקים בית חרדי ולחזור למקורות. כי אני אף פעם לא אשכח את הענין שהיה לי הכי טוב. ואני וויתרתי על זה. זה לא אמא שלי ולא אף אחד. להורים אני פונה, כי ההורים אחראיים על הילדים. אני מבקש ממכם לקחת את הילדים ולעבור לישיבות".

הרב נוייגרשל: אם לומדים בישיבה מה יהיה על פרנסה?

ספור על ר' אליהו לופיאן, שבא אליו בחור ואמר לו שהוא רוצה לעזוב את הישיבה כדי ללמוד מקצוע.  שאל אותו ר' אליהו בשביל מה אתה רוצה ללמוד מקצוע? ענה לו התלמיד: אני צריך פרנסה. שאל אותו: מה לא נותנים לך לאכול בישיבה? אין לך מקום לישון? ענה לו: כן אבל מה יהיה כשאני אתחתן? אמר לו ר' אליהו לופיאן: מי אמר שאתה תיתחתן? מי אמר שמישהי תרצה להיתחתן איתך? ענה לו התלמיד: ה' יעזור שאני אתחתן. אמר לו ר' אליהו: ואם תיתחתן, כמה כסף צריך זוג צעיר? ענה לו: אני גם אביא ילדים. אמר לו ר' אליהו: מי אמר שיהיו לך ילדים? אומר לו התלמיד: מה פרוש??? כבוד הרב, ה' יעזור ויהיו לי גם ילדים… אומר לו: כמה הוצאות זה תינוק קטן? עונה לו התלמיד: הם יגדלו.. עונה לו ר' אליהו: מי אמר שהם יגדלו??? אולי הם ימותו. עונה לו התלמיד: כבוד הרב!!! הקב"ה יעזור והם יגדלו ויהיה בסדר… אומר לו ר' אליהו לופיאן: אני לא מבין אותך: הקב"ה יכול לעזור לתת לך אישה, הקב"ה יכול לעזור לך להיתחתן, הקב"ה יכול לעזור לך לתת ילדים, הקב"ה יכול לעזור שהילדים שלך יגדלו ורק לפרנסה הקב"ה לא יכול לעזור??? רק בזה אתה צריך לעזור לו???

אלא מה, צריך לעשות הישתדלות.

צריך לדעת דבר אחד: בעמ"י ישראל יש 2 מסלולים לגיטמיים באותה מידה: מסלול של יששכר – כאלה שיושבים ולומדים וזה חא רוב העם. ומסלול של זבולון – כאלה שמשלבים תורה עם דרך ארץ. אם אדם רוצה להיות יששכר הוא צריך לשבת וללמוד בצעירותו. אם אדם רוצה להיות זבולון – על אחת כמה וכמה הוא צריך לשבת וללמוד בצעירותו, משום שמילה זבולון זה בית מקדש קטן. זבול – זה בית מקדש. זבולון – זה בית מקדש מעט. זבולון חייב לבנות בית מקדש בליבו. אם בצעירותו הוא לא ימלא את ליבו בתורה אז הוא לא יהיה זבולון. הוא יהיה בסך הכל זבולון בלי אותיות ו,ן. אבל זבולון הוא לא יהיה. בשביל להיות זבולון הוא צריך למלא את עצמו בתורה בצעירותו.

איך ירכוש מקצוע אם וכאשר ירצה להיות זבולון?

אם באמת זה ייעודו, היום הדברים הללו הם הרבה יותר קלים מאשר פעם.

היום אדם לומד מקצוע טכנולוגי 4-5 שנים, ברגע שהוא גומר ללמוד כל מה שהוא למד כבר לא רלוונטי, כל הידע התחלף. בקורסים קצרים ומתומצתים אדם יכול ללמוד ולהשיג השגים מפליאים, כפי שיש לנו ניסיון בזה. ואדרבה, אדם שהיתרגל ללמוד גמרא, רכש כלים, ובאמצעות הכלים הללו: כלי הבנה, כלי ניתוח, כלי העמקה וגם רצינות לחיים. בזמן ששאר הסטודנטים מתחבטים בהעדר כלי ניתוח מתאימים, הוא כבר יבין היטב. בזמן שאחרים מתעסקים בכל מיני שטויות בגלל חוסר רצינות, הוא שהלימוד בישיבה לימד אותו להיות רציני, יתייחס ברצינות ללימודים כי הוא יודע שהוא צריך לפרנס משפחה וההשגים שלו יהיו בלתי רגילים. והנסיון מוכיח שזה כך.

הרב יעקב אלעל:

למדתי בישיבת בית שמעיה. לאחר שסיימתי הי לי כמה אופציות: ללכת להיבחן בישיבות – הלכתי להיבחן בישיבת "חברון גבעת מרדכי" בירושלים וביליתי שם שנים נפלאות, ואחד הדברים אם לא הדבר שהיה בישיבה זה ההנאה. ההנאה מהלימוד. כלומר: מהלימוד שאתה נהנה מדף גמרא, מהסברא – זה דבר שלא יכולים לקחת ממני את זה. זה דבר שאין במקומות אחרים. זה דבר נדיר. זה הופך להיות חלק בלתי נפרד ממך. זה הדבר המדהים שחוויתי שם בישיבה הזאת במשך מספר שנים. סיימתי את הישיבה והיתחתנתי. לאחר מכן הלכתי ללמוד בכולל בחיפה – "נחלת הלווים" של הרב במברגר. הייתי גר בחיפה ולמדתי שם במשך שנה. לאחר מכן, עברתי להתגורר באזור נתניה במושב "בית יהושע" שם למדתי 7 שנים בכולל של הרב לאו, ולאח רמכן בעקבות אילוצים כאלו ואחרים נאלצתי לצאת לפרנסתי, במקביל לעבודת ההוראה שחינכתי מספר כיתות. במקביל לזה השלמתי גם השתלמויות תוך שנה שזה היה מאוד נפוץ, כלומר בציבור החרדי, שתוך שנה אתה מסיים את כל הבגרויות שלך, זה אומר: מתמטיקה, אנגלית, מחשבים – כל מה שצריך, תוך שנה אחת. וכשאתה מסיים אתה מקבל תעודת בגרות מלאה ואם זה אתה יכול ללכת וללמוד בכל אוניברסיטה בארץ שתירצה.

כמובן שלא כל היום למדתי לבגרות. המתכונת הלימודית שם זה 3 פעמים בשבוע מ 16:00 עד 22:00, משהו כזה. ופשוט, איך מצליחים תוך שנה ובתי ספר אחרים תוך 4-5 שנים שאת זה גם בקושי מסיימים: 6 ימים בשבוע ולומדים כל יום. התשובה היא פשוטה: א. אתה מגיע בתור בוגר רציני ואחראי ואתה מסתכל על זה בצורה אחרת ולכן הרבה יותר קל לך במובן של האחריות אז אתה משקיע הרבה יותר. ב. מעבר לזה כיון שאתה בא עם משא של כ"כ הרבה דפי גמרא ןהרבה שנות ישיבה אז הלמידה הופכת להיות הדברים הכי קשים כביכול במתמטיקה, הפונקציות והפרבולות הופכים להיות לך כמשחק ילדים לפתור דברים כאלו כיון שאתה התרגלת לשבת וללמוד דברים הרבה יותר מסובכים אז הדברים האלו הופכים להיות פעוטים וחסרי ערך מבחינתך. והערך המוסף: מה שאתה רגיל לשבת וללמוד בישיבה כ"כ הרבה שעות אז ללמוד למבחן 3-4-5 שעות זה לא פונקציה מבחינתך. וב"ה לא רק אני אלא עוד מאות מחברי סיימו בהצלחה את אותה שנה ולאחר מכן כל אחד המשיך לדרכו. ישנם חברים שלי שהיום עורכי דין בעיריית ירושלים, תל אביב, במשרדים הגדולים בארץ, ישנם מחברי רואי חשבון במשרדים הגדולים בארץ. אני למדתי במקרה ראיית חשבון, סיימתי ב"ה. יש לי חברים שהמשיכו ללמוד הנדסה באוניברסיטה העברית, הכללית. כל אחד לאן שהלך ב"ה הצליח.

אני רוצה לאמר לכם הורים יקרים: תלמידים שלי גם נמצאים באותם לבטים כמו שלכם: של האם להמשיך בישיבה או ישיבה תיכונית, ואולי ללכת להיתפרנס ובגרויות וכולי. אבל אני אומר לכם דבר פשוט מאוד: רובם הגדול של אותם תלמידים שרוצים את זה זה לא מגיע ממקום שבאמת הם חושבים על העתיד שלהם מה הם יעשו בעוד 10 שנים שהם יהיו בגיל 21-22 אחרי הצבא שלהם אלא פשוט זה מגיע ממקום של פורקן: רוצים לפרוק עול, רוצים להרגיש יותר ברחוב, להיות "in" בחברה, הנה אנחנו עושים בגרויות, גם אנחנו לומדים אנגלית, אנחנו לא מחוץ. והנה אני ועוד מאות מחברי, דוגמא חיה לזה, שבאמת אם המטרה היא אחת ויחידה כדי ללמוד מקצוע ברמה כזו או אחרת, אז זה באמת לאחר שנות ישיבה, זה הדבר הטוב ביותר.


עתיד ילדינו לאן – חלק ג' – לחץ כאן >>>