להשתמש ולזרוק?? לא על פי התורה!!!

החוקים הבינלאומיים המסדירים את מעמדם של שבויי המלחמה, לא התחילו רק באמנת ז'נבה שנחתמה אחרי מלחמת העולם השניה. המקור שלהם מתחיל כבר בספר הספרים, ומופיע בפרשת השבוע במצוות "אשת יפת תואר".

בפרשת השבוע, כי תצא, אנו מצווים ב-74 מצוות. 27 מתוכן הן "מצוות עשה", ו-47 הן "מצוות לא תעשה". הפרשה מתחילה בדיני המלחמה, והמצווה הראשונה המוזכרת בה היא מצוות "אשת יפת תואר" שהזכרנו. כמו"כ ישנן בפרשה זו מצוות רבות נספות: "בן סורר ומורה", מצוות ירושה, השבת אבדה, מצוות "עזוב תעזוב עמו", "לא תלבש", "שילוח הקן" ועוד.

בכדי שלא להאריך ולא להכביד על הקורא היקר, נבאר רק את המצווה הראשונה, והמעוניין יוכל להרחיב את דעתו על ידי לימוד עצמי של פרשת השבוע.

"כי תצא למלחמה על אויבך, ונתנו ה' אלוקיך בידיך ושבית שביו… וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה".

חז"ל מבהירים שבימים עברו, בזמן המלחמה נהגו הנשים להתקשט ולהתייפות, כדי שאם תיכבש ארצן על ידי האויב, יחוסו עליהן החיילים, ויתפתו מיופיין. במקרה זה מדובר בניסיון קשה מאוד לחיילים היהודים להם אסור לנהל קשר עם גויה, ועל כן התורה התירה להם לקחת את הנשים שהם מוצאים במלחמה. אך כדי לצנן את היצר ולהפיג את ההתלהבות, מצווה התורה כיצד יש לנהוג באשה השבויה בתקופה הראשונה.

השבויה נדרשת להסיר את הבגדים שלבשה במלחמה, שכאמור היו בגדים נאים במיוחד. כמו"כ היא נדרשת לגדל את הציפורניים ולגלח את השיער כאבלה. החייל השובה חייב גם לאפשר לה לבכות על אביה ואמה חודש ימים לפני שהוא נושא אותה לאשה, ואת כל אלו היא צריכה לעשות כשהיא יושבת בביתו, ולא בבית אחר, "כדי שיראה אותה ותתגנה עליו".

אם אחרי כל האמור הוא עדיין חפץ בה, הרי הוא מותר לשאת אותה לאשה בתנאי שהיא תקבל על עצמה את עול המצוות, אך אם הוא משנה את דעתו הרי הוא חייב לשחררה לחופשי ואסור לו למכור אותה לשפחה כמו שהיו נוהגים אז בשבויי מלחמה, כמו שאומרת התורה: "לא תתעמר בה תחת אשר עיניתה".

מוסר השכל: כל אחד יכול להתגבר על היצר הרע!

מהמצווה הזו אנו למדים מוסר השכל עמוק מאוד. בראש ובראשונה עצם העובדה שהתורה התירה לאדם להתחתן עם גויה (בתנאים שצוינו לעיל) רק כי קשה מאוד להתגבר על היצר, מלמדת אותנו שבשאר המצוות התורה לא מצאה מקום להקל עימנו, כי אנחנו מסוגלים לעמוד בדרישות התורה, ונדרשים להתגבר על היצר. כל אחד יכול לעשות את זה, והראיה, שכאשר מדובר בניסיון קשה כל כך שאי אפשר להתגבר עליו התירה התורה.

התלהבת? חכה רגע…

מוסר השכל נוסף אנו לומדים מהמצווה הזו: גם כאשר האדם התלהב מאוד מהאשה שפגש, עליו להמתין, ולהוריד את כל הדברים שעלולים להטעות אותו. התורה אומרת לו, אם אתה חושב שהאשה יפה, אין זה אומר שהיא אכן כזו, נראה אותה לבושה בבגדי אבל, עם ציפורניים מגודלות פרא וללא שיער, ואז תוכל להחליט אם היא אכן לטעמך. ולא זו בלבד, אלא המתן עוד חודש ימים, תן להתלהבות הראשונית להתפוגג, ואז נראה אם באמת יש כאן משהו שבאמת מוצא חן בעיניך, או שאולי זה רק דימיון שווא ותעתוע חולף.

עלינו ללמוד את המוסר ההשכל בעצמנו, וכאשר מזדמן ניסיון בפנינו, בראש ובראשונה לדעת שאנו מסוגלים להתגבר עליו, ולאחר מכן לבחון את עצם הדבר אם הוא אכן כזה "מדליק" ומיוחד כפי שסברנו ברגעים הראשונים.

עוד פרט חשוב נלמד מהמצווה, והוא לא "להשתמש ולזרוק". גם אם בזמנים עברו שבויי המלחמה היו נמכרים לעבדים ולשפחות, הרי שכאשר "השתמשת" בשבויה, אילצת אותה לגדל ציפורניים ולגלח את שיער הראש, הרי שאין לך את הזכות לאחר מכן גם למכור אותה למישהו אחר כמו את יתר שבויי המלחמה. גם כאשר מדובר באויב, ובאדם ש"שייך" לך, עליך לשמור על הומאניות, ולגלות אנושיות. "לא תתעמר בה, תחת אשר עיניתה". זאת, על אף שלא מדובר באמנה בינלאומית, ועל אף שהאויב לא ינהג בנו כך אם הוא חלילה יכבוש את ארצנו, עלינו לשמור על האנושיות גם אם לא נקבל בחזרה יחס אנושי!