בשדה הקרב

אמרה מפורסמת היא, כי זה אשר אינו חש כי מצוי הוא בעיצומה של המערכה מול יצרו, אות הוא, שהיצר כבר הצליח לנצחו, והוא שבוי עתה ברשתו בתנאים מבישים…

השוני בין מלחמה בשדה הקרב למלחמת היצר הוא, שהמלחמות האנושיות מוגבלות בזמן ולא תוכלנה להימשך לעולם. לעומת זאת, מלחמת היצר מתארכת ונמשכת כל עוד נשמת האדם באפו. מעבר לכך, אויב שינוצח לא ישוב בדרך כלל להתמרד. גם אם לעתים יפרוץ מרד, הוא ידוכא, קיני ההתנגדות ימוגרו והמאבק יסתיים. במלחמת היצר, גם אם יבחר האדם בטוב, לעולם לא תסתיים המלחמה. היצר ימשיך לתקוף, וחייליו יסתערו גלים גלים ללא הפסקה.

הפסוק: "כי תצא למלחמה על אויבך", שימש ללימוד כללי פעולה במלחמה הפנימית שמנהל כל אדם – מלחמת היצר.

הכלל הראשון הקשור לדרכי ניהול מלחמה זו, הוא גם הכלל האנושי היסודי המתבקש במלחמות אנוש – להתאזר בגבורה ולא להיתקף בפחד או במורך רוח. התורה מצווה על יוצא הצבא: "כי תצא למלחמה על אויביך, וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תירא מהם" (דברים כ', א').

אין כוונת התורה שיתמלא האדם ביטחון עצמי מופרז. לא למען ההגברה של תחושת השחץ והגאווה בא הכתוב. ההתעלות מעבר למורא המלחמה – יסודה בהישענות מוחלטת על הבורא, שלא ייבצר ממנו דבר. הימצאות הקב"ה בקרב מחנה ישראל היא זו הנוסכת עידוד ותקוה בלב אנשי הצבא, לבל יירתעו מול כל אוייב אפשרי.

הדרישה שלא להתיירא במערכה, נאמרה גם במלחמת היצר. במערכה זו ניצב האדם מול כוחות הגדולים ממנו בעוצמתם, אך אל לו ליפול ברוחו. גם במצבים הקשים ביותר אין להתייאש. הבא להיטהר, מסייעים בידו ממרום לעמוד בכבוד במערכה וגם לנצח.

כלל נוסף נאמר בדרכי הלחימה. יש להשתמש בתחכום כדי להתגבר על האויב. אסטרטגיה מוצלחת ויעילה לא פחות, ולעתים אף יותר מעוצמת הנשק וכלי הלחימה.

שלמה המלך, החכם מכל אדם, קובע בספר משלי: "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה" (משלי כ"ד, ו'). ללא נקיטת אמצעים מתוחכמים, עלולה המערכה להסתיים בכישלון, כמובא שם: "באין תחבולות יפול עם" (משלי י"א, י"ד).

במלחמה הרוחנית, כבשאר המערכות, האדם זקוק למרב התחכום כדי להצליח לעמוד במשימה הסבוכה העומדת לפניו. בעניינים אלו אין מרשם פשוט וקצר, זקוקים ליישוב דעת רב והתבוננות.

בניהול מלחמה זו, כמו גם בתחומים אחרים, קיים כלל מפורסם: "מאויבי תחכמני". מפעולות האוייב, מהתקפותיו ומתחבולותיו ניתן ללמוד רבות.

אחד העקרונות הראשיים שניתן ללמוד מהיצר הרע הוא, שאין לבוז לקטנות. לעתים מופתעים אנו להיווכח אילו מאמצים משקיע היצר כדי להפיל את האדם בפח של עבירה אחת, הנראית בעינינו קטנה יחסית.

על הנחש הקדמוני המסמל את היצר הרע נאמר: "והוא ישופך עקב" (בראשית ג', ט"ו) – דרכו להערים על האדם על ידי נשיפות בעקבו, על ידי מתקפות על דברים קלים שהאדם דש בעקביו. היצר אינו מזלזל בכל אלו, ביודעו, כי אם יצליח במשימתו, נשיפתו עתידה לתת את אותותיה בכל הגוף.

כלל גדול נוסף מסר בידינו דוד המלך, נעים זמירות ישראל: "פדה בשלום נפשי מקרב לי, כי ברבים היו עמדי" (תהלים נ"ה, י"ט). לא ניתן לנהל מערכה, אלא בשעה שכל החיילים פועלים במשולב ובאיחוד לבבות. כח הרבים הוא אשר מסוגל לעמוד בקרב. הקרב נגד היצר אף הוא בכלל זה. אם חלילה יתגלעו מחלוקות ופירוד לבבות בשורות הלוחמים, גם צבא מאומן לא יהיה ביכולתו להצליח בקרב.

זוהי סיבה טובה נוספת להשתדל בכל כוחנו לשמור על אחדותנו, ובזכות זו נשוב מהמערכה כשעטרת הניצחון על ראשנו.

[מתוך אתר ערכים]