סגולות הארץ המובטחת

רגלי העם עומדות בעבר הירדן מזרחה ואוזניו מוטות למשא פרידתו של משה. משה מאמץ את לב בני ישראל לקראת הקרב הגדול. נוסך בליבם בטחון ומבטיחם נאמנה, כי ינצחו בקרב מולו.

"כי תאמר בלבבך: רבים הגויים האלה ממני, איכה אוכל להורישם? לא תירא מהם… ונתנם ה'… לפניך והמם מהומה גדולה עד השמדם" (דברים ז', י"ד-כ"ד).

ודווקא בצמוד למילים מחממות לב אלו, הוסיף משה את המשפט החמור הבא: "השמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך לבלתי שמור מצוותיו ומשפטיו וחוקותיו אשר אנוכי מצווך היום" (שם י"א).

כמי שמכיר את עמו ויודע את נפשו, הוא חושש מן המפגש הצפוי בין עם ישראל לארץ ישראל. מפגש, העלול להיות מהמם. ילדי המדבר הצחיח, שארבעים שנה גדלו בין חולות נודדים נעדרי צמחייה ודלים במקורות מים, עלולים להשתכר למראה ארץ נושבת, טובלת בירק מרענן, מניבה בר בשפע, ומעיינות זכים מפכים בה בהר ובבקעה. המעבר החד, מסוגל להפר את האיזון הרוחני, שהושג במאמץ חינוכי אדיר בשנות המדבר הארוכות. גדולה הסכנה שיאמצו לעצמם את פולחני הטבע ששררו בכנען. פולחנים, המבוססים על זימה ואכזריות. החושניות, חשש משה, תגבר על המוסר העברי, ותשכיח את מצוות התורה.

ואם לא די בכך, צף ועלה לנגד עיני רוחו של משה פחד נוסף. אף אם תעמוד רוחם איתן בהלם המעבר ובפיתוייו, נכונה להם סכנה רוחנית אחרת, העלולה לשים לאל את חלומו, להקים בארץ את משטר של "עשית הישר והטוב":

"פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירביון, וכסף וזהב ירבה לך… ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך… ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה" (שם, י"ב-י"ז).

במשפטים אלו מעלה משה את החשש מפני תחייתה של החומרנות, במדינה שתוקם, על קברות האידיאלים והחזון. הוא מנסה להחדיר לתודעתם את הסכנות הרוחניות הטמונות בעושר. הצלחת האדם במשלח יד, בעסקו ובמסחרו מחמיאה לו, לכשרונותיו ולסגולות רוחו. עצם ההצלחה "הוכחה" היא בעיניו ליושרו, הגינותו וזכויותיו. מחשבה – מפניה מזהיר משה במהלך "התרעותיו המודיעיניות" בטרם מלחמה:

"אל תאמר בלבבך… בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת… לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם" (שם ט', ד'-ה').

תחושת "הצדק", השוררת בלבו היהיר של המצליחן המקצועי, מולידה רעות רבות, במישור הלאומי והאישי. היא משחררת מכל כפיפות למסגרת ערכית מחייבת. להם – מותר הכל. לדרוס את העומדים בדרך להגשמת המטרות והשאיפות, לרמוס את המפריעים, להונות ולהוליך שולל, "סופרמן" במלוא הודו.

כיצד ראה משה לחסנם מפני נגיפי החומרנות המדבקים? מה הציע להם כאמצעי עזר, להתמודדות שתיכפה עליהם במולדתם?

ראיה נכונה של מציאות חייהם. זכירה נאותה, מוחשית ומתמדת של עברם ההיסטורי. ובעיקר, הבנה עמוקה של עבר זה.

[מתוך אתר ערכים]