על מה אבדה הארץ?

על מה אבדה הארץ?

תלוי את מי שואלים… תלוי היכן נסתכל…

לכשנקרא את דברי הנביא ירמיהו נקבל את התשובה המוכרת לכולנו… 'על עזבם את תורתי' וכפי המבואר בתלמוד על שלא ברכו בתורה תחילה…

כמאמר הגמרא דבר זה נשאל לחכמים, לנביאים, ולמלאכים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, שנאמר 'ויאמר ה' על עזבם את תורתי ולא הלכו בה – שלא ברכו בתורה תחילה…

אולם בתלמוד בבלי (מסכת יומא דף ט:) נלמד אחרת…

וכך נאמר שם…

מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים.

מעתה, שוב נשאל…

על מה אבדה הארץ???

על שלא ברכו בתורה תחילה או בגין עבודה זרה עריות ושפיכות דמים???

ויתרה מזו…

הבה ונתבונן קמעה…

כלום ישנה איזו שהיא פרופורציה בין הסיבות הנ"ל? היעלה על הדעת כי בית המקדש הראשון ייחרב בגין 'שלא ברכו בתורה תחילה'???

שכן, לא נאמר שלא למדו את התורה כלל, לא נאמר שלא למדו את התורה בצורה הנכונה והראויה, אך נאמר כי לא ברכו בתורה תחילה, וכלום בגין זה ייחרב בית המקדש???

אולם נדמה איפה, כי בכך שלא ברכו בתורה תחילה היה ה'שורש פורה ראש ולענה' היה הדרך הראשית להגיע לידי החטאים, ע"ז ג"ע שפ"ד…

הכיצד?

***

דוד המלך, בערוב ימיו, סבל עד מאד וכפי שמתאר הנביא (מלכים א פרק א, א) וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ:

 ולא ייחם לו…

אף בתקופות בהם הקור לא היה במלא עוזו, אף בימי החום… לדוד המלך היה קר…

וכל כך למה???

אמרו רבותינו כל המבזה בגדים אינו נהנה מהם לסוף, לפי שקרע את כנף המעיל לשאול…

כלום סתם קרע דוד את בגדו של שאול? הלא לשאול דין רודף היה בכך שרצה להרוג את דוד, ואף על פי כן דוד לא רצה להרגו וקרע את כנף מעילו על מנת להראותו כי לא היה בכוונתו לעשות לו לשאול כל רע…

ולמרות זאת…

וַיְהִי אחֲרֵי כֵן וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ עַל אֲשֶׁר כָּרַת אֶת כָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל – לדוד היה רע עם עצמו בכך שקרע את בגדו…

דוד ידע שלמרות שבצדק הוא עשה, למרות הכל, הוא ישלם על כך, בעצמו…

וכפי שנאמר וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ…

וכל כך למה?

לפי שאם אינך חס על הבגדים, אם קרעת את כנף מעילו של שאול, אף הבגדים לא יחוסו עליך, אף הבגדים יבגדו בך, בכך שכשתהיה זקן בא בימים, למרות שיכסו בבגדים, מכל מקום ולא ייחם לו…

שכן, בדבר בו אתה לא חס עליו, שוב הוא עצמו לא יחוס עליך, שוב הוא עצמו לא יגן עליך!

***

אף חכמים שבאותו הדור, למדו תורה, עמלו בתורה, כראוי…

ומכל מקום 'לא ברכו בתורה תחילה'

כאומר, לא חשו בכבודה של תורה, לא העמיקו לבאר בנשמתם כי התורה תורת חיים היא ואינה כעוד מקצוע כזה או אחר…

שכן, לא הרי זה כהרי זה…

והתוצאה לא איחרה מלהגיע…

כל עוד לימוד התורה נלמד כמקצוע בעלמא, כחוויה תלמודית בלא הערכה וקדושת התורה, הרי כי אז, למרות הלימוד והעמל בתורה, שוב התורה אינה שומרת ומגינה על האדם…

שהלא, כל שמזלזל במוּנח הקדוּשה שבתורה, שוב הקדושה ממאנת להיכנס ללבבותיהם של  הלומדים אותה, כשם שהבגד מסרב להָחֵם את האדם המזלזל בכוחו ובמהותו של הבגד כפי שקרה אצל דוד המלך ע"ה, כך היא התורה, כל שהתורה אינה מהווה 'סם החיים' שוב אינה נותנת חיים אף בהולכים בה…

ובכך, ייפול האדם למרות עמלו בתורה…

כפי שקרה בדור החכמים בתקופת בית ראשון…

חכמינו ז"ל עמלו ולמדו את התורה, אולם קדושים אלו על פי רום דרגתם וקדושתם, נדרש מהם הכח הרוחני ללימוד התורה כסם החיים ולא כמקצוע, ומשלא באו לידי כך, בהוכיחם 'שלא ברכו בתורה תחילה' הרי זה אות וסימן שאין התורה 'כתורה' חשובה בעיניהם, ושוב התורה מיאנה מלהגן עליהם, מלהשפיע עליהם שפע רוחני…

ובלא מגן…

האדם חשוף לפני יצר הרע, בלא עזר ומגן, בלא סיוע אף לא מכך שלמד תורה! ובכך הגיעו העם לידי עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים!

נורא למתבונן!