משא הפרידה

דרך ארוכה עשה האיש משה מן היום בו אמר לאלוקים, המטיל עליו את שליחותו הגדולה: "לא איש דברים אנוכי" (שמות ד', י'), ועד ליום בו עמד מול העם כולו: "ואלה הדברים אשר דיבר" (דברים א', א'). דרך, שהובילה מתהומות מצרים אל פסגות הר האלוקים, מחיי עבדות ונדודים במדבר אל שערי הארץ, כשמרחבי עבר הירדן מזרחה כבושים ומצפים להתנחלות העם.

ברגעי פרידה אלו צף ועלה העבר כולו על תהפוכותיו. זו שעת המאזן. העת לעשות חשבון נפש. לסקור את ההישגים ואת הכשלונות. לחזק חישוקי אמונה, להתוות תכניות לעתיד לתקופה שלאחר הכיבוש וההתנחלות. לשנן פעם נוספת באזניהם את מערך המצוות, להזהירם מפני סטיה כלשהי מדרך התורה.ללמדם, כי הסטיה תובילם בסופו של דבר אלי חורבן וגלות. וכן, להפיח בלבם את כל תקוות העתיד.

בערבות מואב, נאסף העם כולו והאזין לדבריו האחרונים של משה. היתה זו שיחה מלב אל לב. מלבו של מנהיג ישיש, שעינו לא כהתה, אל דור חדש, ילד המדבר. דור, שלא טעם טעם גלות ועתה הוטלה עליו המשימה הגדולה - לכבוש את ארץ כנען ולהקים בה חברת מופת.

בשיחה ארוכה זו, חשף משה הרבה מן המתחולל בליבו פנימה. את הקשיים בהם נתקל בהנהגת העם הסורר וקשה העורף, את שאיפתו ותקוותו הכמוסה, אולי בכל זאת, למרות הכל, יזכה להיכנס לארץ חמדת הלבבות. והוא לא מסתיר מהם כי בעטיים נמנעה ממנו זכות זו - "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמור... לא תבוא שם" (שם ל"ז).

לבו כבד עליו ברגעי פרידה אלו, והנה, כך הוא מייסר אותם על חטאי העבר:

"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן, במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב" (שם, א').

פסוק זה אומר דרשני. דיוק זה בנתונים גיאוגרפיים - שלא כמקובל בתורה, קורא להסבר.

מצינו במדרש:

"בעבר הירדן" - מלמד שהוכיחן על מה שעשו בעבר הירדן.

"במדבר" - מלמד שהוכיחן על מה שעשו במדבר.

"בערבה" - מלמד שהוכיחן על מה שעשו בערבות מואב (החטא עם בנות מואב).

"מול סוף" - מלמד שהוכיחן על מה שעשו בים סוף, שאמרו: "המבלי אין קברים במצרים".

"בין פארן ובין תופל" - הוכיחן על דברים שתפלו על המן שהוא לבן, שאמרו: "נפשנו קצה בלחם הקלוקל".

"וחצרות" - הוכיחן על מחלוקתו של קורח.

"ודי זהב" - הוכיחן על עגל הזהב שעשו, בשביל רוב הזהב שהיה להם" (ספרי ובדברי רש"י).

לאור דברי המדרש, לא מדובר כאן בציונים גיאוגרפיים, כי אם בהעלאת שמות עמוסי זכרונות קשים. משה מבטא את המילה "במדבר" ובאסוסיאציה עולים חטאי המדבר. הוא מציין בפיו "בערבות מואב", ומיד הם נזכרים בפיתוי שהציבו להם בנות מואב, שהסיתום לעבוד עבודה זרה. המילה "די זהב" מחייה בזכרונם את עגל הזהב, לו סגדו. שיטת האסוסיאציה הופעלה כאן כאמצעי להטפת מוסר.

מדוע לא במילים ברורות, בוטות?

תשובת המדרש (הובאה ברש"י):

"סתם את הדברים והזכירם ברמז, מפני כבודן של ישראל".

גם החוטא הוא אדם. חטאו החמור ביותר לא מתיר לפגוע בכבודו. גם בעת הטחת האשמות, לא הכל מותר. תוספת קטנה של פגיעה בכבוד החוטא, מעבר לנחוץ כדי להעמידו על טעותו, אסורה בתכלית.

אם הרמזים יספיקו, אסור לפרט ולהשפיל. משה רמז להם והם נרמזו. וגם למדו מעצם תוכחתו המרומזת, כבוד אדם מהו.

[מתוך אתר ערכים]

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד