כעסו של מנהיג…

ההכנות היו בשיאן…

מי אינו זוכר את סיקורי החדשות מאז אותו יום בו נבחר נשיא ארה"ב האחרון…

הוא הביא עמו שינויים רבים אמרו תומכיו, הוא איש צעיר ונמרץ בעל רטוריקה גבוהה במיוחד, בעל חזון ושאיפה, ומה לא… 'הכל יכול…'

הוא אף הראה זאת בטקס השבעתו לנשיאות…

שלא כקודמיו, לא עוד דפים החזיק הוא בידו, אף לא היה כל צורך להביט מידי פעם בפעם בדפים שהוכנו עבורו, את תוכנו של נאומו, ולשוב ולהביט במליוני הצופים בו, ושוב חוזר חלילה…

הוא נכנס לקול תרועת החצוצרות, לפני מליוני בני עמו, ארצו ושבטו בנפנופי ידיים לכל עבר, בידיים מרומות ובלב גאה ומורם…

הוא התחיל את נאומו, כמי שמדבר מתוך מעמקי ליבו, כמדבר בלא הכנה מוקדמת, בלא יועצי התקשורת וכתובי הנאומים… והוא מתחיל לדבר אל ההמונים…

כולנו יודעים, הוא בוודאי התרגש עד מאד… על כך אין חולק, וכולנו אנשי בשר ודם אנו, היכולים לטעות טעויות קשות כקלות בשעות מעין אלו… הנשיא השחור הראשון, הביא עמו לדוכן הנואמים, את אשר עושים קרייני החדשות חדשים לבקרים, את מכשיר הטֵלֶפְרוֹמְפְטֶר, (מקראת עזר, מכשיר המקרין טקסט בפני מי שקורא אותו, כדי שייראה כאילו הקריין אומר את הטקסט בעל פה)

נתאר לעצמינו, לוּ קצר חשמלי ותקלה תכנית כזו או אחרת הייתה פוקדת אותו בשעה זו…, שמא יועציו הכינו לו את הנאום כתוב על גבי הדף המונח לו בחליפתו ההדורה, שאם לא, עלול הוא להישאר עם הלשון בחוץ… עלול הוא לחטוף בושות וביזיונות למרות כישרונו הרב, בפרט בעת שעומד הוא בפני האומה ומציג את נצחונו, ודרכו המדינית, כל מילה מתפרשת על ידי טובי הפרשנים, ועלול הוא בפליטת פה קלה, למוטט את הצלחתו בין רגע… אוי לאותה בושה…

ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, להבדיל בין הקודש לחול, בין הטמא לטהור, להבדיל…

אף משה רבינו עומד מול קהל של שישים ריבוא מבני ישראל החוזרים ממלחמת מדין ומבקש ללמדם הלכות הגעלת כלים, מטומאתם, אולם לפתע, למרבה ההפתעה, נעתקו המילים מפיו וכפי שמתואר בפרשתינו…

משה רבינו מתבקש על ידי אלוקים לנקום את נקמת המדיינים טרם פטירתו, ופונה לבני ישראל ומצוום על כך, ובני ישראל עושים כדבר ה'…

וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְקֹוָק בְּמִדְיָן: וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר: וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת נְשֵׁי מִדְיָן וְאֶת טַפָּם וְאֵת כָּל בְּהֶמְתָּם וְאֶת כָּל מִקְנֵהֶם וְאֶת כָּל חֵילָם בָּזָזוּ: וְאֵת כָּל עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם וְאֵת כָּל טִירֹתָם שָׂרְפוּ בָּאֵשׁ: וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:

בני ישראל החליטו מיוזמתם שלא להרוג אלא את הגברים בלבד, ואילו את הנשים לקחו הם בשבי והביאום לפני משה רבינו…

וַיָּבִאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשְּׁבִי וְאֶת הַמַּלְקוֹחַ וְאֶת הַשָּׁלָל אֶל הַמַּחֲנֶה אֶל עַרְבֹת מוֹאָב אֲשֶׁר עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ:

אולם הדברים לא עברו לסדר… לא עברו בשתיקה…

וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה: הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּיקֹוָק עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת יְקֹוָק: וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ: וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם:

צודק, לא?! הלא בני ישראל חטאו בגינם של בנות מואב כפי המתואר בשלהי פרשת בלק, ולפיכך למותר לציין כי עליהם היה להרוג בוודאי את אותן נשים…

ואף על פי כן, ולמרות זאת…

וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת: כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם:

מה קרה לו למשה? כלום מחלה כל שהיא תקפה אותו חלילה? שכן, עומדים הם העם לפני משה שבא לומר לפניהם אותם הלכות הקשורות לכלי מדין, ושוב משה רבינו נאלם דום, אינו מלמדם הלכות הכלים, ובמקומו, ויאמר אלעזר הכהן זאת חוקת התורה אשר צוה ה' את משה…

תקלה טכנית יאמרו הטכנאים… ינסו להאשים האחד את חברו… העיקר לא את עצמו…

מה קרה לו למשה??? הנצרד הוא פתע פתאום שלא יכול היה לומר את דברו לפני העם כולו???

נתעלמה ממנו הלכה – פשוטו כמשמעו!

שכך נלמד בתלמוד ממקרה זה… כל אדם שכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת הימנו ממשה דכתיב ויקצוף משה על פקודי החייל וכתיב ויאמר אלעזר הכהן וכו' (פסחים סו עמוד ב)

למרות…

למרות שכעסו היה כעס נכון…

למרות שכעסו היה כעס מוצדק…

מכל מקום, נתעלמה ממנו הלכה זו שאלוקים לִמדו ללמד את בני ישראל…

שכן, בכוחו של 'כעס' לשרוף את חכמתו של האדם… ולשכח את לימודו למרות גדלותו של האדם, למרות היותו הגדול שבגדולים, משה רבינו.

אכן, כל הכועס – כל מיני גיהינום שולטים בו…

כל אחד והגהנום שלו…

בודאי, כי אצל משה שכחת התלמוד, שכחת הלכה זו, גיהינום הייתה בעבורו, גיהינום של ממש…

לא בגלל 'מה יאמרו' לא בגלל שנשאר הוא עומד בפני העדה כולה ופיו מלא… מים…, חלילה וחס!

גיהינום בכך, שנתעלמה ממנו הלכה…

ועל כך נאמר, הסר כעס מליבך, והעבר רעה מבשרך.