מקנה רב

לאחר הנצחון על סיחון ועוג וכיבוש ארצותיהם, פנו בני גד ובני ראובן אל משה וביקשו לקבל חבל ארץ זה לנחלה. שנאמר: "ויאמרו אם מצאנו חן בעינך יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה, אל תעבירנו את הירדן" (במדבר ל"ב, ה') מאחר שאזור זה התברך בשטחי מרעה נרחבים, וברשות בני גד וראובן היה מקנה רב, התאים חבל ארץ זה במיוחד בעבורם.

אולם משה רבינו חשש שמא בקשה זו נובעת מיראתם מעמי כנען, שנאמר: "ולמה תניאון את לב בני ישראל מעבור אל הארץ אשר נתן להם ה'" (במדבר ל"ב, ז'). עדיין הדהדו באוזניו דברי המרגלים שהניאו את לב העם מלהכנס לארץ ישראל מפחד חוזקם של יושבי הארץ. הוא חשש, שמא זהו המניע לבקשת בני גד ובני ראובן להישאר בעבר הירדן. ואמנם אילו כך היה באמת, הרי שמלבד העובדה שהיתה בבקשה זו הבעת חוסר ביטחון בבורא, עלולות היו להיות לה השלכות חמורות על כל השבטים. הימנעותם של שני שבטים אלו מלחצות את הירדן, היתה עלולה להחדיר מורך ללבבות. בני גד ובני ראובן ידועים היו כגיבורים ואמיצים, ואילו היו נרתעים מעוצמת עמי כנען, היה הדבר משפיע לרעה על תחושות העם כולו.

כדי להפיג חשש זה הם הצהירו, שגם אם יקבלו את חבל הארץ המזרחי, הם יעמדו בראש המחנה העובר את הירדן ויילחמו כחלוצים בראש מערכות ישראל עד לכיבוש הארץ מידי הכנענים.

בהבטחה זו של בני ראובן ובני גד לעבור חלוצים לפני המחנה, היה נראה שפרשה זו הגיעה לסיומה המוצלח.

אולם חז"ל חושפים נקודת ביקורת על בני גד ובני ראובן, על שהקנו חשיבות רבה מדי לצאנם (במדבר רבה כ"ב, ט'):

"לב חכם לימינו" (קהלת י', ב') – זה משה, "ולב כסיל לשמאלו" – אלו בני גד ובני ראובן, שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר, שחיבבו את ממונם יותר מן הנפשות".

בני גד ובני ראובן ביקשו: "גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו" (במדבר ל"ב, ט"ז). משה רבינו הפך את סדר הדברים: "בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם" (פסוק כ"ד). הם הקדימו את הצאן לטף, שכן חסים היו על ממונם יותר מאשר על בניהם ובנותיהם. אמר להם משה: בנו לכם תחילה ערים לטפכם, ואחר כך גדרות לצאנכם. המטרה ומשאת החיים היא הבית והמתרחש בתוכו. גולת הכותרת היא גידול הילדים, חינוכם והכוונתם בנתיבות החיים. הצאן, המסמל את העבודה, את הפרנסה ואת הקריירה, תופס מקום משני בלבד, הוא טפל ועליו להתייצב באחרונה.

ובאמת יש להבין כיצד יתכן שאדם יקדים את ממונו לבניו? האם קיים מי שיטעה עד כדי המרת ילדיו ברכושנות, בצאן ובקר?

אמנם כולם סבורים שהילדים הינם אוצר שערכו לא יסולא בפז, אולם בפועל, בחיים עצמם, המצב שונה. אנשים מקדישים את כל יומם לצבירת ממון ולהשגת פרנסה. ההתייחסות לילדים ולחינוכם נדחקת לקרן זוית. משה רבינו בדבריו מנחה אותנו אל מהלך החיים הנכון: הילדים קודמים לכל!

[ערכים]