שמיעתו של חרש…

מה קרה לו לבלעם שאלתי את עצמי? הלא אין ספק כי באדם מורם מעמו עסקינן? שכן בלק ושריו שלחו לו הלוך ושוב בהפצרות רבות ובמתן שוחד, על מנת שיבא לפזר את קללותיו על קהל עדת ישראל, ועם כל זה… ולמרות כל זה… נדמה איפה שדעתו של בלעם השתבשה עליו…

כאשר באו שרי מואב בשליחותו של בלק, לבקש את טובתו של בלעם שיבא לקלל את עם ישראל, השיב להם בלעם, עלי לשאול את אלוקים… עלי לבקש את רשותו… וכך מתארת התורה את דו השיח שבין אלוקים לבלעם…

וַיָּבֹא אלוקים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ:  וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאלוקים בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי:  הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו:  וַיֹּאמֶר אלוקים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא: וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם כִּי מֵאֵן יְקֹוָק לְתִתִּילַהֲלֹךְעִמָּכֶם: רש"י: להלך עמכם – אלא עם שרים גדולים מכם. ולפיכך, מתארת התורה…  וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב וַיָּבֹאוּ אֶל בָּלָק וַיֹּאמְרוּ מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ:  וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה:

מה קרה לו לבלעם? האם דעתו השתבשה עליו? האם הוא חשב באמת שאלוקים אומר לו לא ללכת עמהם לפי שהם שרים פחותי דרג? הזאת היא עוצמת נבואתו? הלא, כאשר בא לקלל את עם ישראל, הוא דיבר ממש לענין, את אותם מילים שאלוקים שם לו בפיו… ובְמָקוֹם שבא לקלל נמצא מברך, נמצא איפה כי אכן נבואה הייתה לו לאיש, ואילו כאן בלעם מדבר שלא כאדם מן המניין, בכך שאומר כי אינו יוכל ללכת עמהם בגין אי כיבודו, שאינו מן הראוי שהוא ילך עמהם, עם שרים פחותי דרג? הכיצד?

אף בבית השבי ישב לו רב עיליש יחד עם אחד מאומות העולם שידע הוא את שפת המעופפים… נכון, הוא עדיין לא היה בדרגתו של שלמה המלך, ולמרות כל זאת את שפת המעופפים ידע…

ביום מן הימים עת ישבו יחד רב עיליש וחברו הגוי בחצר הכלא הגיח לעברם עורב וקרקר בפניהם ולפניהם, שאלו עיליש לאותו הגוי, מה הוא אומר העורב הלזה? והשיבו הגוי 'עיליש ברח – עיליש ברח' – כאומר: 'תפוס את הרגלים ותברח מבין חומות הכלא'.

אולם רב עיליש החליט שאינו מאמין לעורב הרע הזה… והמשיך בעיסוקו ובדיבורו יחד עם אותו הגוי המבין את שפתם… ובעודם יושבים ודנים ביניהם הגיעה יונה וצפצפה לפניהם…

עוד לא סיימה היונה את צפצופיה, כשביקש רב עיליש לדעת מה אומרת היונה כעת, קם הגוי וצעק לו לרב עיליש… 'עיליש ברח – עיליש ברח' – 'תפוס את הרגלים ותברח מבין חומות הכלא'.

ורב עיליש ברח, וניצל!

בפשטות נדמה איפה כי כנראה הגוי החכם, חכם היה יותר מרב עיליש, בכך שהגוי הכיר את שפת העופות ואילו רב עיליש לא הכיר את שפת דיבורם…

אולם, כתבו המפרשים (ראה רעק"א מסכת גיטין מה.) כי אכן רב עיליש הבין היטב את שפתם של העופות, וכיוון שכן שאול נשאל לשם מה היה לו לרב עיליש לשאול את אותו הגוי מה קרקר העורב לפניהם ומה קרקרה היונה? כלום אינו מבין בעצמו את שפתם?!

אכן, רב עיליש ידוע ידע ולמרות זאת החליט הוא לשאול את הגוי…

וכל כך למה?

לפי שהאדם שומע את מה שהוא מבקש ורוצה לשמוע!!!

רב עיליש לבטח רצה לצאת מבין כותלי הכלא, ולבטח חשב לעצמו, לבטח הבין הוא מיד כי העורב, היונה, באו לומר לו הגיעה שעת הכושר לברוח מבין כותלי הכלא, קום וברח…

אולם חששו של רב עיליש היה שמא רק הוא שומע ומפרש כך את דברי העורב והיונה, שמא הוא מפרש את הדברים כפי שנטיותיו ודאי מבקשות לשמוע… ולפיכך ביקש הוא לשמוע את הגוי, שאין לו שום אינטרס משותף לרב עיליש, שאין לו שום ענין בכך שרב עיליש ישאר או יברח, ורק כאשר יאמר הגוי כפי שהבין רב עיליש בעצמו… יוכל הוא באמת להאמין כי הוא שמע טוב… ולקום ולברוח! ולפיכך שאל הוא את הגוי…

ולפיכך, נדמה היה שבלעם דיבר שטויות… וכנראה שכך… אולם למרות זאת לבלעם זה לא היה נראה כך…

בלעם, שתאוות הכבוד עמדה והייתה נר לרגליו רצה ושמע את מה שהוא רוצה לשמוע… ולא את השמיעה הכנה והאמיתית, אף כי אלוקים ודאי אמר לו לא תלך עמהם לקלל אותם בשום אופן שבעולם, מכל מקום, בלעם, הבין את הדברים כפי שרצה להבין… אלוקים לא מרשה לי ללכת משום שאתם שרים פחותי ערך… ואינו מן הראוי לי… ללכת עמכם…

יסוד זה גילה לנו רבינו רבי חיים שמולאביץ זצ"ל, האדם שומע תמיד את מה שהוא מבקש לשמוע… ועל האדם להיזהר בכך…

אף התקשורת משמיעה את מה שהיא רוצה שכולנו נשמע… אף גלי ההסתה הנמשכים בציבור נגד שומר התורה והמצווה, נגרם כתוצאה של החדרת השנאה הגדולה על ידי התקשורת בקרב הציבור הכללי, ולפיכך, למרות שהנתונים יצביעו על מציאות אחרת לחלוטין ממה שהרחוב מדבר… יבואו כולם וישמיעו בקולם דברי קלון ובוז כלפי שומרי התורה…

כי זה מה שהם שומעים, ואת זה הם רוצים לשמוע, ולכן יאמרו תמיד 'אשמים ורעים אתם' ולפיכך, אנו, אין לנו אלא להתפלל לאבינו שבשמים כי נִשא חן בעיני אלוקים ואדם… ואנו בני התורה, שומרי התורה והמצווה, נשתדל לשמוע טוב, לשמוע את האמת, לשמוע את מה שבאמת נאמר ולא מה שהיינו חפצים שיאמֵר…