זה לעומת זה

המשנה במסכת אבות מציבה את דמותו של אברהם אבינו, אבי האומה, מול דמותו של בלעם הרשע. וכך היא מגדירה אותם: "כל מי שיש בו שלושה דברים הללו, הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלושה דברים אחרים, הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה – מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה – מתלמידיו של בלעם הרשע" (פרק ה', משנה כ"ג).

אברהם אבינו היה טוב עין. הקדוש ברוך הוא חננו במקנה, בכסף ובזהב (בראשית כ"ג, ב'), אולם הוא לא שמר את הטובה לעצמו. הוא פתח אכסניה חינם להולכי מדבריות, האכילם מעדנים ולימדם להודות לבורא ולהכיר את חסדו.

בלעם השתמש בכישוריו לנקוב בקללה ולהמיט פורענות, אלא שגם את זאת הוא לא עשה בחינם… עינו היתה לטושה לממון אחרים: "אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב". מלוא ביתו, לא פחות. "עיניים גדולות"! רוח גבוהה ונפש רחבה!

תכונה זו היא המבחן ואמת המידה שעל פיה מסוגל האדם למדוד את עצמו, האם נמנה הוא על תלמידיו של אברהם אבינו, או שמא שייך הוא לממשיכי דרכו של בלעם הרשע. האם טוב עין הוא, ומוכן להעניק משלו לזולת, או שמא עינו לטושה לממון אחרים. הבחנה זו קיימת בכל דור ודור.

כדוגמה, נציין מאורע שאירע לפני למעלה ממאה שנה. באותם ימים ביקשו אנשי השלטון באחת מארצות מזרח אירופה לשבש את אורחותיו של עם ישראל ולהחדיר לתוכו רוחות זרות. הם ביקשו להקים מעין מוסד להשכלה גבוהה שיכשיר רבנים. היה בצעד זה שינוי מצביון הישיבה המסורתית, המקובל בישראל מדורי דורות. אולם שר התרבות הגוי לא הבין על מה קם הרעש הגדול, מה יקרה אם ילמדו הרבנים כמו רופאים ומשפטנים?

רבי ישראל מסלנט, שעליו הוטל להסביר מדוע כה נחרצת היא ההתנגדות, שאל את השר: "אנו נתקלים בתופעה מעניינת. כאשר באים לרופא, נתבעים לשלם כסף רב. וככל שהרופא מפורסם יותר ומומחה יותר, התעריף עולה ומרקיע שחקים. ואם מבקשים ממנו לנתח, יש לשלשל לידיו הון תועפות.

הוא הדין במשפטן. אם יעלה "לוייתן" בחכתו, יתמסר כל כולו למשפט, ינבור בכל התקדימים המשפטיים ויתאמץ בכל יכולתו להמציא המצאות מבריקות ביותר.

לעומת זאת, אצל הרבנים נתקלים אנו ביחס הפוך. אדם הבא לשאול שאלה את הרב ולהוועץ בו, יתקבל במאור פנים בלא לשלם פרוטה. לבם פתוח כאולם לכל מצוקת עני ודל, סובל וכאוב, ודלתם פתוחה לפניו יומם ולילה, עד שהוצרכה התורה להזהיר: "ודל לא תהדר בריבו" (שמות כ'ג , ג'). כלומר, העובדה שהוא עני לא תהווה נקודת זכות, בעת שהוא בא לדון עם עשיר ממנו.

אמור נא לי", סיים רבי ישראל מסלנט, "מהי סיבת ההבדל בהנהגה בין הרב למשפטן או בינו לבין הרופא?"

השר תמה, חשב, ולא מצא תשובה.

"אומר לכבודו", המשיך הרב, "הרופא לומד במוסד להשכלה גבוהה לשם השגת מטרה – התמחות במקצועו. מטרת ההתמחות – העושר. אם במהלך לימודיו הוא סובל ממחסור כסטודנט – הרי זה למען השגת המטרה הנכספת, הרווחה הצפויה בעתיד. וכשהוא משיג את הכסף הושגה המטרה.

לעומתו הרב לומד במשך שנים תורה לשמה. כך היא דרכה של תורה: "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ובתורה אתה עמל" (מסכת אבות פרק ו' משנה ד'). לכן, קרוב הוא ברוחו אל העני והסובל, ומטרתו, לסייע ולהאיר פנים לנדכאים.

[ערכים]