וקורח שפיקח היה…

אף הוא נפל והתרסק ממרומי ההר… אף קרח בגדלותו העצומה לא שרד את מלחמת ההישרדות מול ההתמודדות לרשימת הכהונה… ונפל…


מאת: הרב שלמה גרינבוים


אף הוא נפל והתרסק ממרומי ההר…

אף קרח בגדלותו העצומה לא שרד את מלחמת ההישרדות מול ההתמודדות לרשימת הכהונה… ונפל…

שלא נִתעה, אין מדברים אנו באדם "קטן" במשמעות הרוחנית שבדבר…, מדברים אנו באדם גדול שבגדולים, אדם ששוה למשה רבינו בדרגתו…

שתולים בבית ה' היינו משה רבינו וקרח השתולים בצוותא בבית ה' בדרגה שווה, ו/או כי הרי"ז אהרון הכהן וקורח השווים יחדיו בדרגתם ושתולים בצוותא בבית ה'…

ולא רק זו…

שבט לוי היה הקטן מכולם!

וכל כך למה? לפי שהיה הארון שהיו נושאים שבט לוי, מכלה בהם!

כאומר, כל שלא ראוי היה להחזיק את ארון הברית, והחזיקו… אחת דתו להמית! ככהן גדול שאינו בתכלית שלמותו הנכנס לקודש הקדשים ביום הכיפורים, שאינו זוכה לצאת משם… בחיים.

ולמרות זאת ולמרות הכל… נפל הוא במלחמת הגדלות והגדולה…

חפץ היה הוא לקדושה ולרוממות א-ל, ראה הוא כי שמואל עתיד היה לצאת ממנו, ורצה הוא לשמש בקדושה, רצה הוא להיות במקומו של משה ואהרון.

אולם למרות זאת ולמרות הכל… נכשל הוא במשימתו.

וקורח שפיקח היה מה ראה לשטות זו? שאלו הקדמונים, אין ספק כי פיקח היה קרח ולפיכך ומכח הנחה זו נשאלה שאלה קשה זו על קורח, מה ראה לשטות זו…

והשיבו על כך…

עינו הטעתו!

כן, אף במלחמה, אף במלחמת המצווה, אף במלחמה שהאדם רוצה לעלות ולהתעלות, הוא צריך לדעת מה מותר ומה אסור…

למרות הקנאות האדירה שהיתה בו בקורח, לא היה לו לרדת לפסים אישיים, לא היה לו להלחם במלחמה שכַזוֹ הכלולה בדברי ליצנות אצל העם כולו, כנגד משה ואהרון.

שכן, לא זו הדרך למלחמה, למלחמתה של תורה.

נכון שהשתוקקות היא עזה עד מאד, אולם מ"מ אילו יורידה האדם לשפל המדרגה, אילו יורידה לדברי ליצנות וכפירה, הרי זה יעיד כמאה עדים… ששוב אינו ראוי לתפקיד רם זה.

והמחיר ששילם היה בהתאם…

וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ: וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל:

פשוטו כמשמעו!!!

קורח ואנשיו נעלמו כלא היו!

ולא זו בלבד…

לא רק הם נעלמו… אף רכושם, אף רכושם שכבר לא היה באותה העת ברשותם, אף רכושם שהשאילו הם לאחרים מהטובים שבעם, נעלם!

וכך מובא בתלמוד הירושלמי מסכת סנהדרין (פרק י דף כח טור א /ה"א) 'וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אף שמותיהם פרחו מתוך טמסותיהם (שטרותיהם) אמר רבי יוסי בר חנינה אפילו מחט שהיתה שאולה ביד ישראל מידם אף היא נבלעה עמהן דכתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה!

אכן מחיר כבד ביותר, גזירת כליה מלאה הכוללת את כל רכושו של קורח אף זה שאינו ברשותו זה עתה.

לאמור…

יש מחיר למחלוקת!

יש מחיר לליצנות!

ויש מחיר לעלבונה של תורה!

ללמדינו בינה באה התורה בפרשה זו, אף אם חפץ אתה לעלות ולהתעלות, אף אם חפץ אתה בקדושה ובטהרה יתירה, אין זה מצדיק פגיעה ולוּ הקלה ביותר של תלמידי החכמים שמנגד, אין זה מצדיק לבא בעלילות דברים לצד שכנגד, אין זה מצדיק לבא בדברי ליצנות ובעידוד של ריב ומחלוקת!

למרות! למרות שמטרת המבצע הינו קדושה וטהרה על פי אמות המידה שלך, לפי ראות עינך, לפי ראות עיני רבותיך!

למרות זאת, למרות הכל, נתרחק מן המחלוקת כבורח מפני האש, אף אם נלך בדרכי גישה שונים, אף אם רבותי יאמרו לי אחרת, אי"ז סיבה בעולם להרחיק, לנדות, לבזות ולהשפיל, את ההולכים בדרך האחרת, את גדולי התורה ההולכים בדרך שונה, ובמחשבה הפוכה.

כי זוהי דרכה של תורה!

יש מחלוקת, יש מחלוקת והיא לגטימית ומקובלת, גם בדרכי התורה! אולם מחלוקת זו עליה להיות לשם שמים בלבד! מחלוקת שתנשא בין ההרים והגבעות, בין גדולי עולם בינם לבין עצמם, והיא המחלוקת לשם שמים.

והיא, ורק היא… הראויה להתקיים!