קינאה ובחור ישיבה

וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם:וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה':(ט"ז ב')

אין כמו הישיבה שמעמידה את האדם באופן ברור על כוחותיו הרוחניים וגבולותיהם. כאן, נפגש הבחור לראשונה עם מה שהוא מסוגל ומה שהוא אינו מסוגל לעשות, קשה לו לתפוס זאת, קשה לו להתמודד עם ה"אני" שלו, עם דמותו האמיתית ויישותו העצמית.

 

הילד מקנא בצעצוע המשוכלל שקיבל הילד האחר במתנה.

הנער מקנא בציוניו הטובים של חברו לספסל הלימודים.

הבחור מקנא בכשרונותיו הברוכים של החברותא.

הבוגר מקנא בהצלחתו הכלכלית של שכנו.

וכן הלאה, וכן הלאה, חיינו מלאי קנאה ותחרות, מי יותר ומי פחות.

 

יש שהקנאה פוגעת בהם וחורצת בלבבם תלמים של שנאה ושל תיסכול, יש שמתגברים והקינאה מקננת אי שם בליבם פנימה בלבד.

עבודת המידות.

 

סוג אחד ויחיד של קינאה שיבחו חז"ל, והוא - "קנאת סופרים" שעליה אמרו "קנאת סופרים תרבה חכמה". קנאה זו מצויה בעיקר בגיל הנערות וההתבגרות, כאשר יושב הבחור בתוך הישיבה, ושם מתמודד עם מה שנראה לו כהצלחה ברורה של אחרים אל מול כישלונו שלו.

 

כאילו היה חסר משהו לבחור הישיבה, עד שהוא הוצרך לצירוף מריר זה של התמודדויות עם הקשיים והמשברים של הגיל, התמודדות עם התבגרות והשלכותיה –

וגם - הקינאה - כהשלמה צורבת.

 

כאשר תוקפת הקנאה במלוא עוצמתה, היא אינה נושאת פנים ולא חומלת.

היא חותכת, הורסת, ומעבירה את האדם על דעתו,

האדם הופך להיות בלתי עקבי והגיוני במעשיו,

כולו נתון בתוך בועת הקנאה המדריכה את צעדיו הנואשים.

 

כך - אומר רש"ר הירש - גם קורח, למרות שהיו לו זכויות יתר עדיפות על פני כל ישראל בהיותו בן למשפחת לוי המקבלים את חלקם וכבודם מעבר לאחרים, כל זה לא סיפק אותו ובשם ה"שוויון" הוא טען "מדוע תתנשאו".

אילו הוא היה עקבי, היה מוותר גם על זכויותיו שלו, שהרי גם הוא בן לוי בעל זכויות עדיפות, אך לא כך, כי קנאתו העבירה אותו על דעתו ובשמה הוא הלך בלא עקביות בעיוורון ובסתירות פנימיות בלתי הגיוניות שטוף בקנאה מסיתה ומדיחה.

 

קשה לבחור ישיבה להודות בפה מלא שהוא סובל מקנאה, אין זה יאה ומתאים למעמדו והוא מרגיש מתוסכל מעצם הצורך לבוא במגע עם התמודדות זו.

 

התיסכול הוא כפול אפוא, קנאה, והתמודדות עם הצורך להתמודד !!!

 

קשה להודות בה,

אך מי שסובל ממנה חש אומללות ומרירות שעוטפת אותו מבלי יכולת להשתחרר.

סיחרור, בילבול, סערה נפשית, חוסר אונים, ריסוק הבטחון העצמי, כל אלו מאפיינים את קנאת הסופרים –כל זמן שהיא מראה את פניה השליליות.

 

אך חז"ל אינם טועים, והם הרי אמרו כי פנים חיוביות לה לקנאה הסופרים –אין זאת אלא שעלינו לחקור ולדרוש כיצד לגלות את אותם פנים, ולנסות להצעיד את הנוער לפינה הנסתרת ששם מתגלה הצד החינוכי של קנאת הסופרים –עם חיוכה וחינוכה.

 

ואכן, הבסיס להבנה טובה של קנאת הסופרים היא "הנחלה"  מוקדמת של הערכים, שקנאה זו היא טובה, בונה ומחנכת. ושומה על כל בחור ישיבה שמרגיש כי הוא סובל מקינאה בחברו, להבין כי הוא מצוי בהתמודדות בריאה ומחנכת שעשויה לתרום לו לבניית אישיותו ועתידו.

 

כי אם נחשוב לרגע בהתבוננות הגיונית, הרי היא נפלאה הקינאה הזו !!!

 

במה הוא מקנא ?

בכסף ?

בתאווה ?

בדבר גשמי ומקולקל ?

 

הרי הוא מקנא בדבר חיובי !!!

בהישגים לימודיים !!!

בהישגים !!!

ביראת שמים או אולי בשלימות תיקון המידות של חברו !!!

 

נער צעיר בגיל ה"עשרה" מקנא ברוחניות !!

נפלא !!

זו היא כבר בשורה טובה, משום שמחנכים רבים בעולם היו ששים לשמוע על נוסחה שתיצור קינאה ברוחניות בגיל זה. 

גם קינאה  ששורשה הוא בתאווה ל"כבוד" שמשיג החבר בהצלחותיו, היא קינאה מסוג בכיר. לאחר שנים רבות של לימוד התורה ושל עידון ושלילה של התאוות הגשמיות הבוערות כיום בכל העולם, מצליח בחור הישיבה להגיע לחמדת "כבוד" שהיא חמדה ותאווה רוחנית, היצר הרע שלו נהפך לבעל תאוות רוחניות וגם זו מעלה לא פשוטה.

 

זאת ועוד, הישיבה היא כור מבחן אמיתי להישגיות רוחנית.

כל עולמה של ישיבה בנוי על עמל ויגיעה רוחנית אדירה,  ולכן אין כמו הישיבה שמעמידה את האדם באופן ברור על כוחותיו הרוחניים וגבולותיהם.

כאן נפגש הבחור לראשונה עם מה שהוא מסוגל ומה שהוא אינו מסוגל לעשות. קשה לו לתפוס זאת, קשה לו להתמודד עם ה"אני" שלו, עם דמותו האמיתית וישותו העצמית.

 

אין ספק כי הסכנה הגדולה שבהתמודדות שגויה עם הקינאה היא טשטוש ה"אני" של האדם שהוא הופך מברייה עצמאית לגרורה של רצון לחקות אחרים ולהיות כמותם.

 

ולכן, שלב שני בתהליך, היא, ההבנה והבהירות שצריכה להיות מוקרנת משחר הנעורים על ידי ההורים והמחנכים בנושא זה. לעולם אל תדרשו מילד להיות "כמו החבר שלך, ההוא" - משפט איום, מסוכן ומזיק. עלינו לבנות לכל ילד את ה"אני" המיוחד שלו. כל ילד הוא עולם שלם מלא ומיוחד עם אופי וסגנון מסוימים. 

 

בחור המתמודד עם קינאה חייב לדעת כי לעולם הוא לא יהי' כמו חברו,

"אל תנסה להיות כמו השני, תיהי' מה שאתה".

 

עליו למצוא בעצמו, או בעזרתינו את תכונות האופי המיוחדות שלו, למצוא את הנקודות החיוביות המיוחדות שלו ואת המעלות המיוחדת שיש רק לו, לטפח אותם וליצוק על ידם את המתיקות בלימודו ובעבודתו הרוחנית.

 

כל אחד וה"אני" המיוחד שלו.

 

כך, נהפכת הקנאה לתחרות חיובית, כי היא אינה מובילה לשאיפות שאינן יכולות להתממש, אלא למיצוי כל הכוחות הטבעיים המיוחדים של הבחור הספציפי הזה - אשר יתאמץ בכל כוחו להיות מיוחד –בתחומו ביכולתו בכישוריו ובמאפיינים הייחודיים שלו. 

 

ככלל, מי שבשל לעולם התחרות, יודע להפנות אותה כלפיו ולא כלפי זולתו, שכאשר חברו מצליח הוא אינו שואל: מדוע "הוא מצליח כל כך", אלא שואל הוא את עצמו "מדוע אני איני מצליח יותר". כך, במסקנה נכונה הוא מגיע אל נבירה בתוכו עצמו, כדי למצוא ולדלות את כוחותיו שלו.

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד